ביוטה מחפשים יורש

חילופי דורות בקבוצת ספורט אינם קלים. הדבר נכון לגבי פוטבול והוקי, כדורגל וכדורסל, בארץ ובאירופה, בארה"ב ובקנדה. שיקגו בולס בתר-ג'ורדנית עדיין מדשדשת בזנב הליגה, נאפולי שלאחר מאראדונה חדלה להיות מעצמה אירופית או אפילו איטלקית. מכבי חיפה והפועל ת"א נבנות בימים אלה בתהליך כואב שרק הזמן יראה, כיצד ישפיעו חילופי משמרות על הישגים שלהן בעתיד.

אבל מה עושים כאשר החילופים נעשים לא אחרי שלוש, חמש או אפילו עשר, אלא אחרי 19 שנה? איך בונים קבוצה כאשר המנוע שלה אינו עוד?

זו הדילמה שעומדת כעת בפני ג'רי סלואן וראשי היוטה ג'אז לאחר פרישתו של ג'ון סטוקטון, שהריץ את קבוצת הנגנים המורמונית במשך 19 שנה ובעזיבתו השאיר חלל ריק.

ללכת בעקבותיו של סטוקטון זה קשה. זה כמעט בלתי אפשרי. זה כמו להצביע על הר האוורסט ולהגיד – "תעשה לי עוד אחד כזה". סטוקטון, מלך האסיסטים והחטיפות של כל הזמנים, הציב רף גבוה מאוד למי שינסה להוביל את הקבוצה אחריו. אנדרה מילר, רכזה לשעבר של הקליפרס, היה המועמד המתאים להחליף את ג'ון, בגלל ראיית המשחק שלו והמסירות המדויקות. אך מילר העדיף לחתום בדנבר, והספקולציות הן שהוא פחד מהשוואת לאגדת הג'אז שפרשה.

הקבוצה החליטה לא להביא רכז בכיר, אלא להיבנות סביב שני רכזים מוכשרים, אך צעירים ולא מנוסים – ראול לופז הספרדי והרוקי מוריס "מו" וויליאמס מאוניברסיטת אלאבמה. בכתבה זו אסקור בקצרה את שני הרכזים של יוטה, שאמורים להיכנס לנעליו הענקיות של גדול המוסרים בהיסטוריה.

לופז בן העשרים ושלוש נבחר על ידי היוטה ג'אז בדראפט של 2001, ברם הפסיד את השנתיים הראשונות, בהן אמור היה ללמוד מסטוקטון, בגלל פציעות בברך. גובהו 183 ס"מ ומשקלו 73 ק"ג בלבד. עם שיערו הפרוע, זקן דקיק ועיניים כהות, ראול נראה כמו הדרלינג של הבנות, חלום של בחורה בגיל הטיפש-עשרה, אך לא כאחד שיכול להתמודד עם גארי פייטון, ג'ייסון קיד או סטיב נאש.

וזהו המחליף של סטוקטון? - מגחכים רכזי המערב.

גם ג'ון סטוקטון לא היה אתלט מהסרטים, אך הוא היה קשוח ומחוספס. מתחת לפני נער המקהלה הסתתרה מסכה של פיט-בול אימתני, לוחם ללא פשרות ושחקן הגנה גדול. האם ללופז הצעיר יש את זה? האם יוכל לתת הגנה ראויה?

גורדון קייזה, עוזר המאמן של הנגנים אומר: "אנו לא נמהר עם הבחור הזה. נכניס אותו לעניינים לאט". בינתיים, במחנה הקיץ של המורמונים, הוא לא הבריק במיוחד, אך גם לא אכזב ולדעתו של קייזה זה מספיק. "הוא היה בסדר", מספר עוזר המאמן. "הוא משחק וזה כבר טוב. אחרי שהבחור לא שיחק שנתיים בגלל שני ניתוחים מסובכים בברכיים, אנו רואים בחיוב את נחישותו ואת רצונו העז לשחק".

לופז, מבחינתו, אינו מודאג מהצל הענק של קודמו בתפקיד: "אין עליי לחץ, כי אני יודע שאף אחד לא יהיה כמו סטוקטון. וגם אני לא אהיה כמוהו".

כך או אחרת, הבחור מלא כישרון. זה היה ברור עוד לפני שנתיים, כאשר המורמונים בחרו אותו בדראפט במקום ה-24. הוא מוסר מעולה ושליטתו בכדור היה נהדרת. אבל בשנתיים שעברו, ברכיו ולא כישוריו היו במוקד ההתעניינות של ראשי הקבוצה. אומרים שהוא גורר רגל, אומרים כי הוא לא יחזור להיות כמו לפני שנתיים, אבל הבחור משתדל, מאוד משתדל.

במחנה הקיץ הוא מנסה להוכיח שרגלו בריאה. במשחקו הראשון, מול הפיניקס סאנס, הוא נכנס פנימה במהירות מסחררת, עשה סיבוב מדהים של 360 מעלות ומסר לרוקי סאשה פאבלוביץ', שקבר שלשה חשובה. הוא גם הראה כי אינו חושש להיכנס בכוח לאזור הצבע.

אבל זה לא תמיד עובד עבורו, כמו באותו מקרה שהוא ניסה לכדרר בוירטואוזיות מול הגנה קשוחה ואיבד כדור שלומיאלי, או כאשר זרק אייר-בול ממרחק של שישה מטרים.

העיקר שהרגל בסדר, מחייכים בהנהלה. הכישרון עוד יתפרץ.
אבל הוא צעיר. מחד - זאת אומרת שיש לו עוד הרבה מה ללמוד. מאידך, כשאתה בן 23, הברכיים מחלימות מהר.

הוא מהיר מהאוורד אייסלי, שולט בכדור יותר טוב מג'ון קרוטי וצעיר ממרק ג'קסון. סטוקטון הוא לא יהיה – הוא יודע זאת וכך גם השאר. הג'אז רק מקווים, שיהיה מספיק טוב על מנת להיות הרכז הפותח שלהם.

"מו" וויליאמס עזב את אוניברסיטת אלאבמה אחרי שנתיים, על מנת למצוא תהילה וכסף בליגה הטובה בעולם. כולם וגם "מו" עצמו העריכו כי יבחר במקומות 35-28. במציאות הלא צפויה של הדראפט הוא נפל עד למקום ה-47 בדראפט של יוני 2003. עכשיו יש לרכז בן ה-20 מה להוכיח.

לוויליאמס, 185 ס"מ ו-84 ק"ג של מהירות וזריזות, יש משהו שיכול להביא אותו מאוד רחוק – מוטיבציה. קייזה טוען ש"מו" להוט להראות לשאר הקבוצות שהן טעו, כאשר נתנו לו להידרדר עד לבחירה מספר 47. "אין ספק שאני הבחור הכי רעב על המגרש", אומר וויליאמס. "כאשר אני משחק אני לא מתחשב בכלום ואני משקיע את כל-כולי".

עכשיו יהיה עליו להוכיח הרבה ובמיוחד - שקליעתו מבחוץ יותר טובה ממה שהעריכו מרבית קבוצות הליגה כשויתרו עליו. "הייתי רוצה לראות את הדו"ח של הסקאוטרים שאומר שאני לא יודע לקלוע מבחוץ. אני, מבחינתי, מאוד בטוח בזריקה שלי", טוען הבחור. עם זאת, אין ספקות כי מוריס הוא קלע עונשין מעולה – ממוצע קליעות העונשין שלו באוניברסיטה עמד על כ-85% במשך שנתיים.

מה שבטוח זה שבג'אז מתעניינים יותר ביכולת המסירה שלו מאשר ביכולת הקליעה. בקבוצה של הרפרינג, קירילנקו וסטיבנסון (ועם צירופו של קורי מגטי הנפלא) יש מי שיהפוך את המסירות לנקודות.
"אם אתה רוצה לרכז עבור הג'אז – עליך להתמקד במסירות", מחייך קייזה, ואפשר להבין אותו - מה עוד אפשר לבקש בקבוצה שבמשך 19 שנה נוהלה על ידי אמן המסירות הגדול בהיסטוריה? וויליאמס מבין זאת: "אני רוצה לשחק הגנה ולהריץ את הקבוצה. אני לא חושב על קליעה, כי יש לנו מספיק סקוררים".

ליגות הקיץ נותנות אפשרות לבחון את השחקנים הצעירים והן גם מאפשרות ללמד את השחקנים החדשים תרגילים, סגנון משחק רצוי ולחברם אל הקבוצה. "למרות שאלו הם משחקים לא רשמיים, הם עדיין נותנים משהו חיובי – אנו יכולים לבחון את השחקנים ולדעת על מה אנו בונים לעתיד", אומר גורדון קייזה. בינתיים הוא מרוצה – ג'ון סטוקטון, גאון אחד ואין שני לו עזב, אבל ההבטחות הצעירות ישמחו לתפוס את הנישה שהתפנתה. הם לא פוחדים מהכניסה לנעליים הגדולות והם להוטים להצליח.

האם הם יעמדו במשימה?
רק הזמן יגיד.

בוער לכם בלב, בראש או בלשון ואין לכם איפה לפרוק את זה? מערכת וואלה! ספורט מזמינה אתכם להיות פרשנים לרגע (או ליותר, תלוי בכם), סופרים או משוררים ולשלוח לנו קטעים שכתבתם, בכל סגנון כתיבה שעולה על דעתכם, בתנאי שיהיה ראוי לפרסום ובכל תחום הקשור לספורט.

מניתוח נקודות התורפה הטקטיות בהרכב החדש של מ.ס. אשדוד עד לסיפור, דמיוני או מציאותי, על חיי אוהד פינג-פונג, נשמח לתת לכם הזדמנות לגלות לעולם כוכבי כתיבה חדשים. את הקטעים שכתבתם, שלחו דרך ה"כתבו לנו" (בצד ימין באתר או בקישור למטה) או לכתובת המייל הבאה: sportssupport@walla.net.il . אנו נפרסם את המשובחים שבקטעים שנקבל בפינה "אש על הגולש" שבאיזור הטורים האישיים. אנא, ציינו את שמכם המלא ויאללה, בנות, גם אתן מוזמנות.