העיר הצפונית היפהפיה ורונה, תמיד היתה מפורסמת בפיאצות היפות שלה ובאווירה הקסומה אותה היא משרה על מבקריה. התיירות הנכנסת שלה מבוססת על מחזהו המפורסם ביותר של וויליאם שייקספיר, "רומיאו ויוליה" שעלילתו מתרחשת בין סימטאות העיר העתיקה. אך האגדה המוכרת על זוג הנאהבים, היא לא האגדה היחידה שהפיקה העיר הזו.
בשנים האחרונות נולדה אגדה חדשה מפרי עיטו של המאמן לואיג'י דל נרי, קייבו ורונה שמה. המאמן האנונימי השתלט על הקבוצה האנונימית עוד יותר והפך אותה לסיפור הצלחה אדיר בקנה מידה עולמי. לסיפור יש כמובן גם הרבה רקע, שהרי קייבו היא סינדרלה אמיתית שהפכה למלכה בין לילה. מדובר באחת מהשכונות העניות בורונה, שכונה שעד היום אף אחד לא ממש מעוניין להיכנס אליה. דל נרי שינה את זה.
הוא היה צריך לשכנע שחקנים להגיע למקום השכוח אל הזה. לשחק כדורגל חיובי. לא לפחד מהמשימות הקשות ובעיקר, הוא לימד את השחקנים להילחם בהגמוניה העירונית של הלאס ורונה, האחות הגדולה והיותר מוצלחת ומוכרת. הלאס ורונה, או בקיצור - ורונה, נוסדה ב-1903 היא תמיד היתה קבוצה מקצוענית ושיחקה בליגות הגבוהות וב-1986 אף זכתה לראשונה בתולדותיה בסקודטו.
לעומתה קייבו נוסדה רק 26 שנה לאחר מכן ב-1929, כשמשחקה הרשמי הראשון היה ב-8 לנובמבר 1931. באותם ימים לבשו שחקני הקבוצה חולצות בצבעי כחול לבן. אז היא התגאתה באליפות הפרובינציה הראשנה שלה, כשהכוכב הגדול שלה היה אומברטו בוסאני, שנחשב עד היום לאחד מאלילי האוהדים. מאז ומעולם קייבו היתה קבוצה חובבנית ששיחקה בליגות אזוריות. אחד ההשגים הגדולים שלה היה נצחון 1:13 על ליברי אודקה ב-1934.
רק בעונת 50-51 זכתה הקבוצה בתואר אזורי שני. שנה לאחר מכן הופיעה בשורותיה שחקן בשם ברונו ואנטיני שבמהלך 20 שנות קריירה במועדון, כבש 159 שערים והפך לסמל הגדול השני של ה"חמורים המעופפים". ב-1955 נמכר לראשונה שחקן של קייבו תמורת800,000 לירות.
ב-1956 החליטו ראשי המועדון הקטן להחליף את צבעי הקבוצה לצבעים המזוהים עם העיר ורונה: צהוב-כחול. במשך השנים קייבו ירדה ועלתה בין הליגות החובבניות כשב-1968 נוסף תואר פרובינציאלי שלישי ואחרון לארון הגביעים, כשהכוכב ברונו ואנטיני כובש 19 שערים ועוזר לקבוצתו לעלות לליגה הרביעית, משם היא כבר לא חזרה לרמות החובבניות של פעם. ב-1989 קייבו התפרסמה בכל רחבי איטליה, כשהפתיעה את כולם עם עלייה היסטורית לחצי גמר הגביע. הישג שיא לקבוצה מהליגה השלישית, שהשפיע בצורה חסרת תקדים על עתידה. 5 שנים אח"כ הצליחה הקבוצה לעלות לראשונה לסירייה B, היא הליגה השניה. שש שנים של עונות טובות יותר וטובות פחות, עברו על הקבוצה הקטנה שבינתיים אספה לה יותר ויותר אוהדים מרחבי העיר, עד שהגיע לואיג'י דל נרי.
לא פחות מוויליאם שייקספיר
היה זה כאמור בעונת 01/00, כשבפאתי איצטדיון בנטגודי, שהתמלא אגב רק במשחקיה של ורונה, נחת לו האיש והשפם לואיג'י דל נרי, מי שלימים הפך לקוסם של קייבו. בתוך עונה אחת ואפילו כמה מחזורים לפני סיומה של הליגה, הוא הספיק להביא את הצהובים-כחולים לסירייה A מהמקום השני (אחרי פיאצ'נזה) - הישג היסטורי וחסר תקדים עבור המועדון הצנוע. ב-3 ליוני 2001 הבטיחה קייבו את עלייתה עם ניצחון 0:2 על סאלרניטנה לעייני 42,000 צופים נלהבים שמילאו לראשונה את האיצטדיון בצבעי הצהוב-כחול של קייבו ולא של ורונה.
ב-01/02 קייבו כבר הפכה לאגדה. כולם דיברו על ההישג הנהדר של הקבוצה השכונתית ששיחקה ללא פחד נגד האריות של הכדורגל האיטלקי. ערוצי טלוויזיה, תחנות רדיו ועיתונים מכל רחבי העולם
שלחו את אנשיהם לראות את האגדה מהעיר ורונה, שבעונתה הראשונה בסירייה A שיחקה כדורגל התקפי ואטרקטיבי ללא שום פחד. דל נרי בנה יחידה לוחמת שפשוט שיחקה את המשחק כמו שצריך שישחקו אותו - פשוט, התקפי ויעיל - מחזה נדיר באיטליה. נדיר מאוד.
שחקנים כמו הקפטן קוריני, קוראדי, מנפרדיני, מאראצינה ועוד, קיבלו לראשונה בחייהם במה. גם לוסיאנו הברזילאי ששיחק באותה תקופה כאריברטו (שינה שם וגיל על מנת להצטרף לקבוצה) הפך לשחקן מדובר, אבל הבנטגודי עדיין לא היה מלא. באותה עונה נערך הדרבי הראשון של העיר, כשקייבו מפסידה במשחק אחד ומנצחת בשני. הלאס ורונה, האחות הגדולה, ירדה לסירייה B בסיום אותה עונה שלמעשה שינתה את מפת הכדורגל בעיר. הקבוצה של דל נרי סיימה את אותה עונה מופלאה במקום ה-5 עם 54 נקודות, כשרק יובנטוס, רומא, אינטר ומילאן מקדימות אותה. המקום המכובד אף היקנה לקייבו מקום בגביע אופ"א - לראשונה בתולדותיה כמובן.
אחרי עונה ראשונה בלתי רגילה בסרייה A, נראה היה שהפתעה כזאת לא תוכל לקרות שוב ושהשנה קייבו תממש את התחזיות שניבאו לה בעונה שלפני כן ותיאבק נגד הירידה. אסור לשכוח שבעונה הקודמת נהנתה קייבו מן העובדה שלא הכירו אותה ובכך היא גם יכלה להפתיע את כולם. הפעם, כולם כבר ידעו מי היא קייבו ובנוסף לכך גם עזבו את הקבוצה מספר שחקני מפתח כמו קוראדי, מנפרדיני ומאראצינה. את דל נרי אגב, זה לא הטריד. קייבו המשיכה לשחק באותה צורה נועזת שמשכה אוהדים מכל העולם ואף החלה למלא את הבנטגודי ממשחק למשחק. העונה הנהדרת הסתכמה ב-55 נקודות, נקודה אחת יותר מבעונה שעברה. את המקום השישי המוביל לאופ"א, היא הפסידה רק במחזור האחרון לאודינזה, בעקבות ההפסד לאלופה יובנטוס בדלה-אלפי. הפעם התפרסמו שחקנים כמו סימונה פרוטה וניקולה לגרוטליה, שאף זכו לזימון לנבחרת של טראפ.
מאראצינה, שהיה אמור לחזור הקיץ לקבוצה משנת ההשאלה ברומא, עבר לסמפדוריה, לוסיאנו עבר לאינטר, לגרוטאליה עבר ליובה וקייבו תצטרך שוב לבנות את עצמה מחדש לקראת העונה הקרובה - משימה לא קלה עבור דל נרי. בינתיים הושאלו לקבוצה הקשר בן ה-25 רוברטו בארוניו מלאציו והחלוץ הצ'יליאני הכל כך מבטיח, מאוריציו פינייה בן ה-18. את פינייה רכשה למעשה אינטר, שתחת ההסכם עם קייבו, קבעה כי השחקן יעבור שנה או שנתיים של השבחה בורונה. קייבו דאגה גם להשקיע במחלקת הנוער של המועדון ומשכה בשנים האחרונות את מיטב כשרונותיה הצעירים של העיר, אלו שבעבר היו הולכים בצורה אוטומטית להלאס. בקיץ תשתתף קבוצת הנוער של המועדון בטורניר יוקרתי בליברפול, בצוותא עם 7 קבוצות נוספות מרחבי אירופה ואסיה. דל נרי, שכבר הוכיח שאפשר לסמוך עליו, אמור לבנות קבוצה חזקה מספיק בכדי להמשיך את סיפור האגדה הזה. האגדה על החמורים שהתעופפו גבוה גבוה מעל השמיים האיטלקים.