המלכות של קסטרו

"מעולם לא היו 162 המטרים הרבועים של מגרש הכדורעף בשליטה כל כך ברורה של קבוצה מסויימת" כתבו מומחי הכדורעף ב-31 לספטמבר 2000, יום אחרי שנבחרת הנשים בכדורעף של קובה, זכתה במדלית הזהב השלישית שלה ברציפות באולימפיאדות והייתה לנבחרת הכדורעף הראשונה בהיסטוריה שזוכה בזהב בשלוש אולימפיאדות רצופות.

נבחרת הנשים של קובה הוקמה ב-1970. ההשפעה הרוסית על כל תחומי החיים בקובה, השפיעה גם על נבחרת הכדורעף שהתבססה על משחק חזק מאד ליד הרשת ממש כפי הנבחרת הרוסית. שמונה שנים לאחר שהקומה נסעה נבחרת קובה לאליפות העולם בברית המועצות, כשאף אחד לא ממש סופר אותם. הם לקחו את הזהב מהרוסיות בבית ושלחו אותן לקרב על הארד. העולם גילה את הסוד הקובני.

נבחרת קובה נכנסה לשנות השמונים עם הרכב צעיר וגבוה שנע סביב ה-180 ס"מ. באותן שנים הסיניות היו השליטות הבלעדיות של הענף בזכות משחק מושלם של רוב השחקניות שלהן. ב-1989 הקובניות הצליחו לזכות במשחקי הליגה העולמית בפעם הראשונה בשנות השמונים. שנה לאחר מכן הם הפסידו את אליפות העולם לסיניות. מיד אחרי התואר הזה, הסיניות נעלמו מן המפה. שושלת חדשה קמה לעולם הכדורעף, שושלת שבמהלך כל שנות ה-90' לא תעזוב תחרות מבלי לקחת איתה את מדלית הזהב.

באולימפיאדת ברצלונה הקובניות לקחו את מדלית הזהב מבלי להפסיד משחק אחד עד התואר, שנתיים לאחר מכן ב-1994 נסעו הקובניות לאליפות העולם בברזיל. שם הם כבר לא הפסידו ולו מערכה אחת עד לגמר שם פגשו את נבחרת ברזיל המקומית מלווה ב-10,000 צופים ובעם שלם שצופה בטלוויזיה. זה נגמר בזריזות 0:3 לקובניות. הברזילאיות לא השלימו עם הניצחון הקליל והחלו לחבוט בקובניות, תוך כמה דקות התמלא המשטח בעשרות אנשים שחיפשו ללכת מכות. כל אחד גם מצא. הקובניות יצאו בשן ועין.

העולם החל לגלות עניין בחבורת הנשים הקובניות: רגלה טורס (אולי השחקנית הטובה בכל הזמנים), מריה לואיז , טישמרי אגוארו ושאר הנשים הפכו לכוכבות לא רק בקובה אלא גם באשר העולם. המאמן, אוגיאנו ג'ורג' , זכה במהירות בתואר המוצדק: מאמן הנשים הטוב ביותר בעולם. פידל קסטרו הפך אותם ליקירות האומה.

רק במקום אחד בעולם לא סבלו את הקובניות. בברזיל. בכל הזדמנות ליכלכלו הברזילאים על הקובניות וחיכו לנקמה באולימפיאדת אטלנטה שנערכה בשנת 96'. בבית המוקדם הביסו הברזילאיות את הקובניות 0:3 ודיברו על כך שגם בגמר התוצאה תהיה דומה. הקובניות היו עסוקות בלהאבק בסיניות בחצי גמר מעולה ועלו לגמר מול הברזילאיות.

המתח שבר שיאים, אבל הקובניות היו פשוט יותר טובות וניצחו במה שנחשב לגמר הטוב ביותר בכל הזמנים, 2:3. כותרות העיתונים בדרום ובמרכז אמריקה דיברו על כך שהקובניות מסוגלות לנצח היום, לא מעט קבוצות גברים. עוד מדליה נוספה לתואר.

שנתיים אחר כך, באליפות העולם ביפן, מפציצות הקובניות עם תלבושת צמודה וסקסית להפליא. היפנים מתלהבים ועולם הכדורעף מתפעל מהתלבושת המקורית שמרימה את הענף וסוחפת אחרי השיגעון גם אנשים שלא בדיוק התעניינו עד עכשיו בכדורעף. הקובניות זוכות בתואר "התלבושת היפה ביותר" ומתפנות לעלות למגרש.

בחצי הגמר הן פוגשות נבחרת ברזיל שכמו הנבחרת הקובנית בעצמה, עסוקה בשילוב של בוגרות וצעירות. הברזילאיות לוקחות את המערכה הראשונה אך מפסידות את השלוש הבאות בזריזות. בגמר פוגשות הקובניות את הסיניות שלא ממש מצליחות להוות אתגר ומפסידות 1:3. עוד תואר לנבחרת המדהימה.

בסידני 2000 מגיעה נבחרת החולמות הקובנית לתחרות הבין לאומית האחרונה שלהן. השחקניות שנעות סביב גיל ה-30 ומעלה , מקבלות המון כבוד מהיריבות ומיחס ההימורים, אבל כבר בתחילת הדרך שהן מובסות 0:3 על ידי הרוסיות בשלב הבתים, נראה שקל זה לא הולך להיות. במשחק הגמר, מובילות הרוסיות 0:2 על הקובניות, אבל אז, בקאמבק האחרון של נבחרת מדהימה, מצליחות הקובניות להפוך את התוצאה ולנצח בסיום דרמטי 2:3. השחקניות חוגגות ובוכות ואולם שלם מצטרף לבכי. מדליה שלישית ברצף לקובניות הוותיקות.

מיד לאחר האולימפיאדה החלה הנבחרת הקובנית להתפרק. רגלה טורס פורשת בשל פציעה, מריה לואיז כבר בת 34 ומוותרת על המשך הקריירה. שתיהן דרך אגב מקבלות ג'ובים בוועדות אולימפיות שונות.

איביס פרננדז עדיין תהיה איתנו באתונה 2004 כדי לסחוב אחריה נבחרת של שחקניות צעירות שמטרתן היא אחת, להמשיך את השושלת הקובנית גם אל תוך ה-121. אם יוצא לכם להגיע לאתונה בעוד שנה, רצוי שתקפצו רגע לאולם הכדורעף. יכול להיות שתראו שם אגדות חיות עושות את צעדיהן הראשונות.