היום השני והאחרון (תודה לאל) באליפות ה-67 של ישראל באתלטיקה היה מסוייט יותר מהיום הראשון. המיאוץ של קופצי המוט (האירוע המרכזי) אל עבר הרף שידר סכנה ברורה ומוחשית. הקופצים פשוט התרסקו אל הרף ומתחתיו, אך משום מה לא מעליו. ובזווית של 45 מעלות מהמזרן הטילו כידון, והיה חשש מה שהמטילים מסכנים את הקופצים. מאחור התנהלה תחרות שקטה בהדיפת כדור ברזל לנשים, עם שלוש משתתפות. סיוון ג'אן בת ה-18, שיאנית ישראל, תלמידת תיכון מנתניה, היתה אחת מהסיבות להגעה לאיצטדיון. היא שיפרה לפני חודשיים את השיא (15.02 מ') ולפני חודש מחקה את אגדת מירה בולבה משיא הדיסקוס, בו החזיקה 21 שנה. סיוון לא איכזבה וקבעה את התוצאה השנייה בקריירה שלה, 14.91 מ'. אבל למדליית ארד הספיקה תוצאה של 7.67 מ'. איך דבר כזה יכול לקרות, כאשר המינימום לאליפות ישראל במקצוע זה הוא 10 מ'? אגב, עיון במחקר סטטיסטי מגלה כי באליפות של שנת 1937 הדפה סוניה לוין את הכדור למרחק 12.21 מ'. למדליית כסף במקצוע זה הספיקה אתמול תוצאה של 12.70 מ'. אין ספק, מתקדמים אצלנו בתחום זה.
אבל לא רק המקצוע הזה איפיין את האליפות הזו כאליפות הגרועה ביותר שהתקיימה כאן. הקריטריון להשתתפות בתחרות לקפיצה לרוחק גברים הוא 6.80 מ', וזו בדיוק היתה התוצאה שהספיקה למדליית זהב. הקופצים הסבירו שהיתה בעיה עם מסלול הריצה לבור, כי גירדו אותו. בקפיצה לגובה פרש מפעילות השיאן, קונסטנטין מאטוסביץ'. יורשיו נדרשו ל-2.06 מ' כדי להשיג תואר. המסלול, לדבריהם, היה חלק.
בקפיצה במוט לא הצליח אלוף אירופה, אלכס אברבוך, לקבוע גובה כלשהו. בשנתיים האחרונות דובר על עתודה שמתגבשת, 7-8 קופצים שכבר עברו חמישה מטרים. מתברר שזה היה פעם. כי אחרי שאנשי המקצוע עזבו את הארץ, התפרקה גם העתודה. כיום התקוות מתקשות בגובה של ארבעה מטרים. מעשרה ישראלים שנרשמו, רק קופץ אחד קבע תוצאה. הנימוק שלהם לחידלון היה הרוח. הציבו את המזרן והרף נגד הרוח.
תחרות קרב 7 לנשים בוטלה אחרי המקצוע השישי. סווטלנה גנדזילוב הבינה בסופו של דבר שאין לה סיכוי להשיג את המינימום לאליפות העולם במקצוע זה, והחליטה להתמקד בקפיצה לרוחק. החלטה בוגרת, אין כל ספק. היא ניצחה בתחרות עם 6.00 מ', אך המינימום לפאריס הוא 6.60 מ'.
אין להאשים את הספורטאים. הם עושים את המירב וביום אחר אולי יצליחו יותר. אבל המגמה חייבת להשתנות. אם רוצים הישגים באתלטיקה קלה, חייבים להשקיע משהו. אלוף ב-100 מ' לא יכול להתאמן כחובב ומאמן בקפיצה במוט שמאתר כשרונות ומטפח אותם לא עובד בחינם. יש כאן, היו כאן ליתר דיוק, מאמנים שהם אנשי מקצוע מעולים, אבל הם כבר במקום אחר.
השרה הממונה על הספורט, לימור לבנת, כותבת בברכתה בתוכנית הרשמית של האליפות, "האתלטיקה הקלה הינה כלי חינוכי התורם לשיפור נורמות התנהגות". 700 אלף דולר לשנה הוא תקציב משרדה לתחום. תקציב האתלטיקה הקלה בקפריסין הוא ארבעה מיליון דולר לשנה.
ביציאה מהאיצטדיון בהדר יוסף, סיכמו שני ספורטאים קשישים עם עבר מפואר, שיותר גרוע לא יכול להיות. הם טועים, באליפות ה-68 יהיה עוד גרוע הרבה יותר.
תודה לאל שהאליפות הזו נגמרה
רון קופמן
15.7.2003 / 8:01