תגלית השנה של אירופה

"אף פעם לא נצליח באירופה כמו הגדולות. אין לנו אפילו שחקנים שמשחקים מחוץ למדינה", אמר לי חבר טורקי לפני משהו כמו 8 שנים. הכדורגל הטורקי הזכיר אז במידה רבה את אחיו הישראלי והנבחרת הלאומית אף חזרה בביקור בר"ג עם ארבע חתיכות. אבל משהו קרה מאז. משהו שהתחיל כנראה כבר 4 שנים מוקדם יותר. בערך בתקופה שברקוביץ', רביבו ושאר שחקני "הדור המוכשר ביותר בתולדות המדינה", הובילו את הנבחרת הצעירה של ישראל אל סף כניסה לאולימפיאדת ברצלונה, הצליחה המקבילה הטורקית בשקט בשקט, לתפוס את המקום השני באליפות אירופה עד גיל 21. הקאן סוקור, עבדולה ועריף ארדם צמחו משם ונטעו שורש עמוק מאוד בכדורגל הטורקי. אח"כ הגיעה הצלחת הצעירה בטורניר הים התיכון היוקרתי (תחת הדרכתו של פתיח טארים) ולפני כארבע שנים הצליחה נבחרת חדשה להרשים סקאוטרים רבים באירופה, כשבשורותיה שיחקו בין השאר אמרה וניהאט. "למזלנו, לנו היתה המשכיות" אמר לי חברי הטוב, כשהוא רומז לי על הבעיה הישראלית.

לא המפתיע, התחיל כמעט במקביל לזרום הכסף הגדול לליגה המקומית וזו החלה לבנות את עצמה באיטיות כאחת הטובות באירופה - הכשרונות הצעירים הוכיחו רצון להתקדם והנבחרת הפכה לאחת המצליחות בעולם (לפני כשבוע חגגה כניסה ראשונה בהיסטוריה לעשרת הטבות בעולם בדירוג פיפ"א). מאמנים זרים כג'ון טושאק, מירצ'ה לוצ'סקו, כריסטוף דאום ואחרים הביאו מנסיונם ועזרו להעלות את הרמה, כשהם מקפידים לטפח ולשמור על הכשרונות המקומיים. כך מיצב עצמו באיטיות הכדורגל הטורקי ככדורגל שהוא לא רק טכני, אלא גם חכם, מהיר, חזק ועם הרבה אופי ולחימה. בדיוק כמו הכוכב הגדול ביותר שצמח ממנו בשנה האחרונה, ניהאט קאחבג'י (כך מבטאים הטורקים את שמו).

"אני חייב להביא את ניהאט, הוא עוד יהיה שחקן חשוב שלנו", התעקש המאמן הוולשי של סוסיאדד, ג'ון טושאק, כבר לפני כשנתיים וחצי. טושאק ידע על מה הוא מדבר. הוא הרי אימן אותו והיה אחראי לטיפוחו, עוד שהיה נער מבטיח בבשיקטאש הטורקית. כששמעו בספרד על הסכום שהוא מוכן להוציא על קשר טורקי אנונימי יחסית (5 מיליון יורו), היו בטוחים שהוא השתגע. אבל טושאק התעקש, וכשזה קורה, כולם בסוסיאדד נעמדים דום ומיישרים קו.

עד היום נחשב טושאק לאליל בסן סבסטיאן. הוא היה זה שהביא את האליפות האחרונה לסוסיאדד ב-82' ומאז קפץ מדי פעם בכדי להציל את הקבוצה מירידה או בכדי למלא מקום של עוד מאמן שנכשל. גם במדריד אגב, עושים לוולשי הגדול כבוד של מלכים אחרי שהוליך את ריאל לאליפויות של סוף שנות ה-80'. אך בעשור שעבר דעך כוכבו וטושאק, שסומן כמאמן מיושן, מצא את עצמו בליגות יוקרתיות פחות, ביניהן הקבוצה השלישית של איסטנבול - בשיקטאש. דווקא שם, אצל הנשרים השחורים, הוא מצא את אחד היהלומים הגדולים ביותר שיצא לו ללטש. ניהאט היה אז נער בן 16, לא גבוה במיוחד (כיום הוא 71 ק"ג על 1.75 מ'), אך זריז כשד, בעל שליטה מצויינת בכדור ובעיטה חזקה במיוחד - תכונות בסיס לכל חלוץ גדול. טושאק עצמו ראה אצל הבחור הצעיר תכונות נוספות ואחרי שנתן לו להתבשל עוד שנתיים בנוער, התחיל והחליט לשלב אותו בהרכב הבוגרים, דווקא כקשר אחורי ולעתים אף בצד ימין של הקישור.

לימים מצא את עצמו הוולשי נקרא שוב לעמוד על הקוים בסנטיאגו ברנבאו, והדבר הראשון שעשה כשהגיע לריאל מדריד היה להציע לנשיא החדש דאז, פלורנטינו פרז, לרכוש את נער הפלא הטורקי. טושאק נתקל בסירוב מוחלט, מהסיבה הפשוטה שניהאט לא היה שם אטרקטיבי מספיק. למעשה הוא לא היה שם בכלל. באמצע עונת 00'-99', פוטר טושאק מתפקידו, כשהוא משאיר ריאל מפורקת לחברו ויסנטה דל בוסקה. שתי עונות לאחר מכן, חתם הוולשי הגדול בסוסיאדד, שם קיבל אוזן קשבת ואישור להביא את הקשר הטורקי הצעיר, אלא שניהאט עצמו היה פצוע והמו"מ נתקע. סוסיאדד לא ויתרה ובינואר 2002 נחת סופסוף ניהאט בספרד, כשהוא עדיין לא בריא במאת האחוזים. טושאק, שכנראה לא הצליח להסתגל לשינוי שחל בכדורגל בעשור האחרון, פוטר בהמשך מתפקידו, אבל ניהאט מעולם לא שכח את מה שקיבל מהוולשי הגדול ואמר לא פעם כי טושאק היה זה שעיצב לא רק את צורת משחקו, אלא גם את אופיו.

ניהאט, שכאמור הגיע לספרד פצוע, אמנם לא היה מהגורמים המרכזיים בהישארותה בדרך נס של הקבוצה הבאסקית בסיומה של עונת 02'-01', אבל זומן בכל זאת בקיץ על-ידי סנול גונש לסגל הטורקי, שהגיע עד למקום השלישי במונדיאל ביפן וקוריאה. הוא אמנם שותף ל-29 דקות בלבד בשני משחקים שגם בהם הוא שיחק כקשר, אבל כשאתה חלק מסיפור הצלחה גדול כל כך, המזל כנראה דובק גם בך.

העונה החליט מאמנה הצרפתי של סוסיאדד, ריינאלד דנואה, שהוא סיפור בפני עצמו, להמר על הטורקי הצעיר ושיחק עימו בחוד לצידו של דרקו קובאצ'ביץ' - הימור גדול שהצליח מעל המשוער. השילוב שבין המהירות הקטלנית שלו ליכולת הסיום של קובא' עלה על הציפיות כבר מהמחזור הראשון. השניים כבשו יחד 43 שערים העונה, יותר מכל צמד חלוצים אחר בליגה הספרדית. "אנחנו מסתדרים מצויין ביחד," אמר ניהאט כשנשאל על שיתוף הפעולה בינו לבין הסרבי שחזר לסוסיאדד אחרי תקופה קצרה ובינונית ביובנטוס. "אנחנו אמנם מאוד שונים אחד מהשני, אבל בכך אנו גם משלימים אחד את השני על המגרש."

נכון, למקאיי היו יותר שערים מניהאט (29 להולנדי לעומת 23 של ניהאט), אבל ניהאט, ללא ספק, תרם יותר לקבוצתו. רונאלדו כבש את אותה הכמות, אבל ניהאט, שעלה הרבה פחות, היה יציב יותר. הוא אמנם לא נבחר לשחקן העונה על-ידי העיתונות המקומית (מקאיי ורונאלדו קיבלו יותר קולות, מה לעשות), אבל בכולם נבחר הכדורגלן הצעיר פה אחד לתואר תגלית השנה, לא רק של ספרד, אלא של כל אירופה. ליליאן תוראם, כוכבה של יובנטוס ונבחרת צרפת ביטא את ההערכה הגוברת אל ניהאט והשינוי במעמדו, כשלקראת מפגש אפשרי בחצי גמר גביע הקונפדרציות, אמר עליו: "צריך לעצור אותו בשדה התעופה. חלוץ שמגיע בכושר כל כך טוב, אחרי שסיים עונה עם 23 שערים, עשוי להיות בלתי ניתן לעצירה".

"תמיד היה לי ביטחון בקבוצה", אמר ניהאט כשנשאל כיצד הצליחה ריאל סוסיאדד לתת לריאל הגדולה מאבק על האליפות שהוכרע רק על קו הסיום, אחרי שרק שנה קודם היא נאבקה מול הירידה. "יש לנו כדורגל מצויין. זה ברור שדנואה עושה כאן עבודה מצויינת. אנחנו רגועים יותר בזכותו וידענו שלמרות שלא לקחנו אליפות, עשינו עבודה נפלאה העונה". דנואה בן ה-55 הגיע לסן סבסטיאן אחרי 20 שנות עבודה בנאנט, שם עשה את מרבית דרכו במחלקות הנוער והפך במהרה לאחד המאמנים הנחשבים ביותר באירופה. הוא היה בדיוק האיש המתאים בכדי להמשיך את ההתקדמות של ניהאט. "למדתי ממנו המון," אמר החלוץ שהתחתן בשבוע שעבר באיסטנבול. "היום אני משחק אחרת מבעבר ואני ממשיך ללמוד. העונה הבקעתי יותר שערים מאשר כל הכמות שהבקעתי בקבוצה הבוגרת של בשיקטאש".

תיפקודו כקשר בבשיקטאש עזר לו לשפר את ראיית המשחק, את ההתמצאות במגרש ואת היכולת לתקל ולהוציא כדורים שיובילו למתפרצות. הפציעה שעבר בשלב מוקדם של הקריירה העלימה אותו זמנית מהמגרשים, אך גם חישלה אותו. 5 מיליון היורו שקיבלה האלופה הטרייה של טורקיה בזמנו, היו סכום שיא עבור בשיקטאש, אך מבחינת סוסיאדד הם היו שווים כל סנט. גם כיום, כשאני מדבר עם חברי, אוהד בשיקטאש מושבע, הוא מסרב להאמין שניהאט משחק בחוד של סוסיאדד ומתעקש: "הוא צריך לשחק מאחורי החלוץ". בסופו של דבר, לא משנה כיצד יגדירו את תפקידו, שחקן בתחילת דרכו שכובש 23 שערים בליגה הספרדית וכמעט גונב אליפות לקבוצה הכי מוכשרת בעולם, הוא בטוח שחקן-שחקן.

ניהאט עדיין קשור מאוד לבשיקטאש ומקפיד לחזור לבקר את חבריו בכל הזדמנות. "כשאחזור לשחק בטורקיה, אחזור רק לבשיקטאש", הוא אמר בראיון לעיתון טורקי לא מזמן. מלים בעלות משמעות רבה במדינה בה קיימות שתי קבוצות (גלא' ופנה') ששולטות ביד רמה בשוק השחקנים המקומיים, משהו סטייל מכבי ת"א בכדורסל. מרבית האנשים עימם שוחחתי על שנותיו הראשונות של ניהאט בטורקיה, מדברים על אופיו חם-המזג (טורקי או לא?), אך דואגים להזכיר כי בסה"כ מדובר בדמות חיובית, שחקן בעל מוטיבציה חסרת גבול, יכולת הנהגה על המגרש והכי חשוב - אחד שלא פוחד מעבודה שחורה. ניהאט, ומעטים הכדורגלנים עם כשרון בסדר גודל כזה שאפשר להגיד את זה עליהם, הוא שחקן שמבין באמת, לא בשביל התקשורת, כי ההתקדמות הקבוצתית חשובה לא פחות מההתקדמות האישית וכי אי אפשר להפריד בין הדברים. מנהיג, כבר אמרנו?

רגע לפני המשך דרכו הצפויה - מעבר למועדון וחוזה גדול יותר, מתכונן ניהאט לקראת העונה הבאה בליגת האלופות: "אני מאמין בקבוצה. יש לנו מספר שחקנים בינלאומיים מצויינים כמו דה פדרו, אלונסו ששיחק בנבחרת האולימפית של ספרד, קרפין, קובאצ'ביץ', ווסטרוולד וכו'. נבוא בשביל ליהנות ונראה מה יהיה". אבל את ניהאט, כמו כל טורקי, מעניינת לא פחות המשימה הלאומית. גונש, שראה אותו פורח בספרד בחלוץ, ראה כי טוב והפך אותו לבאנקר בחוד הנבחרת, בדרך כלל קצת מאחורי החלוץ המרכזי. ניהאט גמל לו בשלושה שערים בשני המשחקים האחרונים במוקדמות יורו 2004 (מול מקדוניה וסלובקיה), בהם מתמודדת טורקיה מול אנגליה על ראשות בית 7.

אחרי כל זה, צריך לזכור שלמרות הקבלות הרבות שהספיק לנפק בזמן קצר יחסית ולמרות שהחבילה של כשרון-אופי-אינטיליגנציה נראית שלמה במיוחד במקרה של ניהאט, מדובר בשחקן שנתן בסה"כ שנה אחת גדולה, בה הוא נהנה מעמדת ה'אנדר-דוג'. בעונה הבאה, בנבחרת ובסוסיאדד, הוא ייאלץ להתמודד עם ציפיות ותשומת לב מצד ההגנות היריבות, הקהל והתקשורת, ברמה אחרת לגמרי. אם הוא יידע להתמודד עם הלחץ שכבר דפק קריירה של כוכב או שניים, ליורו 2004 תגיע נבחרת טוריקה, לראשונה אי פעם, כשבשורותיה מככב אחד מכוכבי הכדורגל הגדולים בעולם.