בדרך לאתונה: בדרך לאתונה?

כשג'יאנה אנגלופולוס-דסקאלאקי היתה ילדה קטנה, הוריה נהגו לקחת אותה למקדש על ההר דלפי, שם היא היתה מדמיינת שהיא פית'יה, האורקל האגדית מדלפי. במדינה בה יש את הפרתנון על פסגת האקרופוליס, הרבה ילדות מחשיבות את הנביאה מדלפי לאלילתן הגדולה. אך כנראה שהחלום של אנגלופולוס-דסקאלאקי היה קצת יותר מציאותי. גם היום היא ממשיכה לצפות לעבר העתיד. למרות שההכנות למשחקים האולימפיים באתונה 2004 לוו באינספור בעיות, נשיאת הוועדה המארגנת של אולימפיאדת אתונה מבטיחה משחקים מרתקים ואיכותיים. "הכל מתקדם כמתוכנן ואנחנו יודעים בדיוק היכן אנו עומדים", אמרה בראיון ביום רביעי האחרון. כנראה שזקוקים לחזון של אורקל בכדי להתעלם מכל ההריסות, האבק והאנדרלמוסיה ולראות משחקים אולימפיים מוצלחים, 14 חודשים בלבד מהיום. ביוון, היכן שנערכו המשחקים בעת העתיקה והאולימפיאדה הראשונה ב-1896, המקומיים מקווים שהגאווה הלאומית תסייע להם לעמוד בלוח הזמנים ולסיים את העבודה, או לפחות את רובה.

עדיין, לא מעט מתושבי אתונה מודים בלחש שהם קצת ספקנים ואפילו חוששים מביזיון. לפני כמה שנים האולימפיאדה כבר היתה אמורה לעבור למדינה אחרת, אך כשאנגלופולוס-דסקאלאקי הצטרפה לראשות הוועדה המארגנת הוחלט להשאיר אותה באתונה. לפני שבועיים, העניק הוועד האולימפי הבינלאומי אישור נוסף לאתונה. "בינואר טסנו במסוק מעל העיר, ואני חייב להודות שהבנייה נראתה מרשימה ביותר", אומר דניס אוסוואלד, השוויצרי שעומד בראש צוות הביקורת מטעם הוועד האולימפי. למרות האופטימיות, אוסוואלד מוכן לפרט את שלושת החששות הגדולים שלו: הגג של האיצטדיון המרכזי עדיין לא נבנה והורכב, מערכת התקשורת הטלפונית והאלקטרונית זקוקה לשדרוג, והרבה אולמות ספורט, כבישים, מסילות רכבת ומלונות נמצאים עדיין בשלבי בנייה מוקדמים.

אוסוואלד מגלה שהוא מתבסס על חוות דעת של 30 מומחים ומשקיפים, כדי לעקוב אחר התהליך שאמור להפוך מוצר תיאורטי למעשי. אוסוואלד גם מנסה לגשר בין עשרות הרשויות כדי שיעבדו יחד. אחד מאותם מוצרים תיאורטיים, שאמור להפוך למוחשי הוא הגג של האיצטדיון האולימפי. הגג, שתוכנן על ידי הארכיטקט הספרדי סנטיאגו קאלאטרבה, אמור להיות הסמל המייצג של האולימפיאדה, "בדומה למגדל אייפל שנבנה עבור 'אקספו 1889' בפאריס", אומר אוסוואלד. אבל היצירה הארכיטקטונית המרתקת עדיין לא הורכבה. "אני חוזר אומר: 'אם אתם לא בטוחים אז אל תתחילו, משום שאנו לא יכולים לקחת את הסיכון, הזמן הולך ואוזל". הוועדה המארגנת מסרה לא מזמן שהוחלט לא להפסיק את 'פרוייקט הגג', והוא אמור להסתיים ביוני 2004.

נושא בעייתי נוסף באולימפיאדה הוא הביטחון. הדעה הרווחת היא שיוון, שבמשך שנים היתה בית לקבוצות טרור, תהווה יעד נוח לקבוצות נוספות שיגיעו מחוץ למדינה. אבל פיטר רייאן, היועץ הבכיר לענייני ביטחון ומי שהיה אחראי על הביטחון באולימפיאדת סידני, ממליץ לא לקנות את התיאוריה הזו. רייאן טוען שקבוצת הטרור היוונית '17 בנובמבר' פורקה לא מזמן על ידי בית המחוקקים היווני, והוא מתעקש על כך שתהיה פעילות נמרצת לסיכול כניסת טרוריסטים.

"בסידני היינו ערוכים לקראת כל מיני תרחישים, כולל מטוס שיתרסק בטקס הפתיחה. אם לפני אירועי 11 בספטמבר הסיכויים שדבר כזה יקרה היו נמוכים, אז אחרי הפיגוע בתאומים הדריכות היא הרבה יותר גבוהה. אם באולימפיאדת אטלנטה היו 9,000 אנשי ביטחון ובסידני היו 15,000, אז באתונה אמורים לעבוד 45,000, וההוצאה הכספית בהתאם".

עוד בעיה פוטנציאלית היא ריבוי השמועות על כך ששדה התעופה החדש הממוקם רחוק מהעיר, וניזלוס, לא נחשב בטוח. "זה אולי נכון לגבי שדה התעופה הישן", מרגיע ראיין, "וניזלוס יותר בטוח מרוב שדות התעופה האמריקאים הגדולים".

פאנוס פרוטופסלאטיס, האחראי על אמצעי התחבורה באולימפיאדה, אמר שבזמן המשחקים כ-570 אלף צופים ינועו ממקום למקום, פי שניים מהכמות הרגילה. כל זה יקרה בעיר בה התחבורה בימים רגילים נחשבת לעמוסה במיוחד. אך המסלולים המיוחדים לאוטובוסים, ובנוסף קווי רכבות חדשים ומערכת כבישים חדשה (כולל כביש אגרה עם שישה נתיבים ליד הכפר האולימפי), אמורים להקל מעט על העומס.

"הוועדה המארגנת גם דואגת לספק אוכל מתאים לאתלטים היהודים והמוסלמים, בנוסף לסוגי אורז שונים לספורטאים האסיאתים", אומר מאקיס פוקאס, האחראי על שירותי המזון. "לצופים אנחנו מבטיחים לספק אוכל ים תיכוני מגוון, ואפילו נקניקיות אמריקאיות". בנוגע לדיור, המלונות באתונה תמיד סבלו מחוסר פיתוח משום שרוב התיירים היו נוהגים לעצור בעיר רק לזמן קצר לפני שהם נוהרים לאיים. הממשלה היוונית הציעה לשפץ את בתי המלון בזול, אך גם עשרות ספינות פאר יעגנו בנמל פיראוס בכדי לנסות להוסיף לכמות החדרים שאמורים להכיל את מאות אלפי התיירים.

אך למרות כל המכשולים, כמעט כולם מסכימים שהמשחקים ייערכו באתונה. בערב קיץ נעים עם ירח מלא מעל הפרתנון קשה לפספס את הרומנטיות שהעיר הזו מציעה. "בגלל הקשר ההיסטורי, אני משוכנע שזו תהיה אולימפיאדה מופלאה", אומר אוסוואלד, "אבל אסור לנו לבזבז אף רגע". אך כעת נדמה שכל הקשר המפואר בין העיר למשחקים האולימפיים נמצא בידיהם של עובדי התחזוקה היוונים, שעובדים בחום היום ובקור הלילה. מאמץ העובדים זוכה לתשבחות של האישה שחלמה בילדותה שהיא האורקל מדלפי. "היוונים תמיד היו ידועים כאינדיבידואלים נהדרים" אומרת אנגלופולוס-דסקאלאקי, "הבעיה שלנו תמיד התבטאה בעבודת צוות. זהו הפרדוקס היווני הגדול. למרות זאת, הפעם אנחנו מבטיחים לא לאכזב".

23 מדליות מתוכם 11 זהב. זה מה שהביאו עימם ספורטאי ישראל מהספיישל אולימפיקס באירלנד. ההישגים המשמעותיים הגיעו מאיזור הבריכה (6 זהב, 5 ארד וכסף) והדובדבן הגיע בזכות מדלית הזהב בכדורגל.

אולם מצדה בנתב"ג נותר ביום שני בערב שומם. לספורטאים חיכו רק בני המשפחה וקרובים. לימור לבנת המשיכה ללמד ילדים בכתה י' לקרוא וכל מלחכי הפינכה ישבו בבית ולא הגיעו לשדה. למה? כי הם מפגרים.

באליפות אירופה לסייף, לא הצליחו נציגנו הישראלים לדקור את מי שצריך. ישראל מסיימת בסופה של תחרות במקום ה-16 מבין המדינות, כאשר ביחידים, גם בבנים וגם בבנות אנחנו מקבלים תוצאות מאכזבות.

הטניסאים, אנדי רם ויוני ארליך, הם מעתה גם חברי סגל הזהב של הוועד האולימפי. כפי שפורסם לראשונה בוואלה! ספורט, השניים יקבלו בשנה הקרובה 5,000 שקל בחודש.

בטאקוואנדו אנחנו הופכים להיות סוג של אימפריה קטנה, לפחות באירופה. אמנם לא יוצא לנו לקבל מכות מהקוראנים או מהאלג'יראים, אבל עם שאר הגויים אנחנו מסתדרים יופי. ניר מוריה חזר עם זהב מברצלונה.

לי קורזיץ, עם רגל וחצי באתונה. הגולשת הצעירה הפתיעה את כולם בחודשים האחרונים ולאחר שסיימה לפני שירי רון בתחרות האחרונה בקיל, נראה שהיא בדרך לאתונה.

איך שר פעם אריק אינשטיין: "קיץ בא ושוב זה חם, בואי ונלך לים".

ואכן יהיה אקשן במים. אליפות אירופה ב-470 תצא לדרך בעיר הנמל,ברסט, אשר בצרפת. בין האוניות של הצי הצרפתי, ילחמו להם אודי גל וגידי קליגר עם יוגב יוסף ושחף אמיר על המקום באתונה. הישג מצויין של גל וקליגר ואכזבה מצד יוסף ואמיר, והם עם רגל וחצי באתונה. הצגה של יוסף ואמיר וכולנו נוסעים לקאדיז, לאליפות העולם שתערך בספרד כדי להכריע מי נוסע לאתונה.

אצל הבנות, הענין כבר סגור. בשעה שפבריקנט מתחילה לכתוב טורים לעיתונים ולינור קליגר מנסה את מזלה בדגם חדש, ניקה קורנצקי ו-ורד בוסקילה נוסעות בשביל להמשיך ולשמור על הכושר הטוב.

ואם זה לא מספיק לכם, הרי שבזאגרב שוב תרעד האדמה. רועי ילין ומיכאל קלגנוב, הקיאקיסטים, הולכים להילחם שם על הכרטיס לאליפות העולם שתערך בארצות הברית בספטמבר. ילין נלחם על הסיכוי להגיע לאולימפיאדה, קלגנוב חולם לייצג אותנו גם ב-500 וגם ב-1,000.