ליגת האלופות - עונה בתמונות

עונת 2002/2003 בליגת האלופות היתה אחת מהעונות המרתקות והטובות ביותר שידעה הלגה הזו, גם אם נסתיימה בקול ענות חלושה. המאבקים בין קבוצות ענק כמו מנצ'סטר יונייטד, ריאל מדריד, ברצלונה, יובנטוס ומילאן ברבע ובחצי הגמר ייזכרו לשנים ארוכות. כך גם ההדחות המוקדמות של ליברפול, גלאטסראיי ובאיירן מינכן. אהה כן, והיתה גם מכבי חיפה אחת.

גם בשלב השני היו כמה הפתעות לא קטנות. ארסנל, שהיתה בטוחה ברבע הגמר, פתאום מצאה את עצמה במטוס חזרה מאסטרדם ללונדון. ריאל היתה עושה את הדרך העצובה בחזרה למדריד, אלמלא השער המצויין של חאבייר פורטיו בדקה ה-90 בדורטמונד. גם השליטה של מנצ'סטר יונייטד בצמד המפגשים מול יובנטוס היתה לא פחות מרשימה ומפתיעה.

מילאן - אייאקס 2:3
אחרי ה-0:0 המאכזב באמסטרדאם, התייצבו שתי הקבוצות למשחק מכריע בסן סירו. פיליפו אינזאגי נכנס לענינים בדקה ה-30 והבהיר לכולם שמילאן הולכת על התקפה במשחק. ליטמאנן הותיק הישוה בדקה ה-63 והעלה זמנית את אייאקס לחצי הגמר. לא עברו שתי דקות ואנדריי שבצ'נקו עשה 1:2 והחזיר את המצב לקדמותו. בדקה ה-78 הימם פיינאר את הסן-סירו, הישווה ל-2:2 ושוב אייאקס מרגישה את השלב הבא. בתוספת הזמן הקפיץ סופר פיפו את הכדור מעל השוער ואת מילאן מעל אייאקס. חלק נתנו את השער לג'ון דאל תומאסון שדחק ממטר, אבל מה זה משנה? מילאן בחצי הגמר. וזה סופי.

יובנטוס - ריאל מדריד 1:3
קשה לבחור אחד משני המשחקים בין יובנטוס לריאל מדריד, אבל בכל זאת - במשחק השני והמכריע היה את כל מה שיכול אוהד כדורגל לבקש. במפגש הראשון במדריד, שלטה ריאל ללא עוררין, אך לרוע מזלה הצליחה להבקיע רק 2 שערים לרשתו של בופון. אחרי כל הרעש התברר כי שער החוץ שכבש דויד טרזגה בברנבאו, היה זה שהכין את האווירה והקסם לקראת המפגש השני בין שתי ענקיות הכדורגל.

יום קסום של דל פיירו, שפתאום חזר לחיות תחת אור הזרקורים ובמיוחד של פאבל נדבד, האיש שהגיע בכדי למלא את נעליו של המאסטרו זינאדין זידאן, העניק לנו משחק פנטסטי עם הרבה מהפכים, דרמות וכדורגל מהיר ומצויין. המתחיל במלאכה, אומרים לו גמור. דויד טרזגה המשיך בדיוק היכן שהפסיק בברנבאו עם שער שהעלה את יובה ל-0:1. יובנטוס, באחד ממשחקיה הטובים ביותר בשנים האחרונות, המשיכה לתקוף ולשלוט בקצב והגדילה את התוצאה על סף הירידה למחצית השניה. אלסנדו דל פיירו היתל בשני מגינים ובעט בימין, שטוח, לפינה של קסיאס - 0:2 מדהים מול אלופת אירופה.

כשהכל כבר היה נראה סגור ומסוגר, נכנס רונאלדו, שלא היה כשיר במאה אחוז למשחק במקומו של פלאביו קונסיסאו. לא עברה דקה ורוני כבר הספיק להגיע לאחד על אחד מול בופון, לפני שנעצר ע"י השופט בטענת נבדל. אח"כ הוא כבר סידר פנדל לריאל. פיגו בעט בצורה מרושלת והוציא את בופון גדול. מי יודע איך היה נגמר המשחק במידה והפורטוגלי אכן היה כובש. בדקה ה-73 הגיע הרגע הגדול של נדבד, שכבש את אחד השערים היפים ביותר בליגת האלופות השנה - 0:3 ליובנטוס. הבעיה היא שאח"כ הוא גם קיבל צהוב שני טפשי שגרם לו להחמיץ את הגמר. זיזו רק צימק בדקה ה-89.

מנצ'סטר יונייטד - ריאל מדריד 3:4
ללא ספק משחק השנה באירופה. וזה לא שלמשחק הראשון בין השתיים לא היה מה למכור, אז ניצחה ריאל בתצוגה החלטית 1:3. הכל היה לנו כאן - מלבד כדורגל מצויין, ראינו גם מהפכים, סיפורים גדולים והרבה רמיזות לגבי העתיד (מישהו אמר בקהאם?). ככה זה כששתי הקבוצות הגדולות בתבל נפגשות האחת מול רעותה. איך אמר פרגוסון לפני שנודע לו על ההגרלה? "לא איכפת לי לפגוש את ריאל מדריד ברבע הגמר, זה יכול להיות מדהים". אחרי שהוציאו את הכדורים בשווייץ, פרגי כבר נשמע אחרת, "ההגרלה היתה מפוברקת". ואנחנו רק קיווינו שצמד המשחקים יעמדו בציפיות...

את המשחק הזה התחיל דייויד בקהאם על הספסל. שיקול מקצועי של פרגוסון? נצטרך לחכות לביוגרפיה של בקס בכדי לדעת מה בדיוק קרה שם. אבל מה זה משנה, כשרונאלדו נתפס לערב ענק שכזה. מלך המונדיאל כבש כבר בדקה ה-12 והעלה את יתרון קבוצתו ל-1:4 בסיכום שני המשחקים. ואן ניסטלרוי היה היחיד ששיחק במנצ'סטר עד אז מול ההגנה של ריאל, כשהישווה ל-1:1 על סף המחצית. בדקה ה-50, שוב רונאלדו, 1:2 לריאל. הלגרה דאג להשאיר קצת מתח כשכבש שער עצמי 2 דקות מאוחר יותר, אבל לריאל היה חלוץ ענק בערב ענק, שכיפר על כל המחדלים בהגנה של היירו ושות'. רונאלדו, בשער יפהפה מחוץ לרחבה (אחד היחידים שלו העונה מטווח שכזה), קבע 2:3 ושלח את פרגוסון למעמקי הספסל שלו...

פרגי הכניס את "הקלף הסודי" שלו - דייויד בקהאם. האנגלי הבינלאומי, לימים שחקן ריאל מדריד, החזיר את היונייטד למשחק במהירות וכבר בדקה ה-71 קבע שיוויון 3 מבעיטה חופשית. מנצ'סטר המשיכה להביך את ההגנה הספרדית, עד שבקהאם העלה את קבוצתו ליתרון ראשון בדקה ה-85. לכולם היה ברור כי השופט יוסיף לפחות עוד 5 דקות לזמן החוקי ולפתע היה נדמה כאילו היונייטד מסוגלת להבקיע 2 שערים נוספים בפרק הזמן שנותר. ואן ניסטלרוי ובקהאם כמעט ועשו את ה-3:5 שהיה בוודאי מכניס את האולד-טראפורד לאקסטזה, אך בסופו של דבר היתה זו ריאל שעלתה, לאחר אחד מהמשחקים הגדולים בהיסטוריה של הליגה הזו.

מילאן - יובנטוס 0:0
גמר ליגת האלופות. כל אוהבי הכדורגל חששו ממשחק כזה אבל קיוו ששתי הקבוצות האיטלקיות, שדווקא נתנו לנו כמה מהמשחקים היותר טובים השנה בצ'מפיונס-ליג, יתעלו ויציגו כדורגל קצת יותר התקפי וקצת פחות פחדני. הבעיה היא שהמשחק היה נראה בדיוק כפי שציפינו ממשחק כל-איטלקי. הרבה גליצ'ים, הרבה רוח לחימה, הרבה ויכוחים, הרבה נשמה, הרבה משחק טקטי (של ההגנות כמובן), בלי שערים. גם דו קרב הפנדים היה עלוב ומשופע בהחטאות - מזל ששבצ'נקו רצה לצאת מאולד טראפורד עם גביע.

ולא נשכח את הקטור...
אי אפשר בלי לתת מילת גנאי לאינטר של הקטור קופר, שהסתגרה בצורה מחפירה בצמד המפגשים מול ולנסיה (0:1 בבית ו-2:1 בחוץ) והזכירה לכולם את אינטר הגדולה (?) של שנות ה-50, בימים בהם היא היוותה את האלטרנטיבה ההגנתית והלא פחות מוצלחת של ריאל מדריד של פושקאש ודי סטפאנו. אח"כ גם באו ה-0:0 וה-1:1 הלא מחמיאים מול מילאן, שלא הספיקו לקופר וחניכיו לעלות לגמר - ככל הנראה בגלל שהם שכחו איך עושים התקפה.