"היית חבר אמיתי"

עולם הכדורסל הישראלי התייצב היום בבית העלמין בקרית שאול, כדי ללוות את דני קסטן בדרכו האחרונה. ראשי איגוד הכדורסל, שחקני הנבחרות, כוכבי עבר, מאמנים וחבריו מעשרות השנים בהן עבד באל על הגיעו להלוויה.

את הכנסת ייצגו רוני בראון ומתן וילנאי, היו"ר רובי ריבלין ושרת החינוך והספורט לימור לבנת. השרה לבנת ציינה בהספדה את פועלו של קסטן לאיגוד הכדורסל ואת מאבקו בתקופה האחרונה לשמירה על קיום משחקים בינלאומיים בישראל. לבנת הבטיחה כי אחד ממפעלי הכדורסל בארץ ייקרא על שמו של קסטן.

יו"ר מכבי תל אביב וממלא מקומו של קסטן כיו"ר איגוד הכדורסל, שמעון מזרחי, סיפר כי לפני כמה ימים קבע עם קסטן פגישה לדיון במיזוג הליגות באירופה. הפגישה, כך התברר, נקבעה בדיוק לשעה בה נטמן. "כאשר קיבלתי את ההודעה בליל שישי, שמתי פעמיי לביתו של דני. ייחלתי שמדובר בשמועת זדון. בביתו קיוויתי שהוא יפקח את עיניו ויאמר לי כהרגלו: 'נדבר'. אך לשווא. אני מקווה שנמשיך את מה שהתחלת", ספד שמעון מזרחי.

חנוט בעניבה, ונרגש מאוד, ספד נשיא פיב"א, היווני ג'ורג' ואסילוקפולוס: "לא באתי לכאן לדבר איתך כנשיא אל נשיא, אלא כחבר. קבענו להיפגש בסוף החודש, אבל זאת תהיה הפעם הראשונה שלא תעמוד בדבריך. היית חבר אמיתי ולוחם עבור הכדורסל האירופי".

איתן רוב, יו"ר הוועדה המקצועית באיגוד הכדורסל, ציין את מסירותו של קסטן לתפקיד וסיים עם מילות השיר 'לתת' של בועז שרעבי. גם אלה שנחשבו ליריביו הגדולים של קסטן, הגיעו לחלוק לו כבוד אחרון.

במשרדי איגוד הכדורסל עדיין מתקשים לעכל את לכתו של יושב-הראש, אך פינת הנצחה כבר הוקמה, ואמש עסקו שם ביחד עם בני המשפחה באירגון מסע ההלוויה.

מנהל הנבחרת, מומו לוצקי, שהיה האחרון שדיבר עם קסטן בטלפון: "הלוואי ולא הייתי אחרון ולא בכלל, הלוואי וזה ולא היה קורה, אבל אין מה לעשות. השעה הייתה קרוב ל-22:00, ונפרדנו כמו ידידים, כרגיל, בשלום. ואז אני משכים קום, מקבל את העיתון ברבע לחמש ועד עכשיו אני בהלם מהקימה הזו".

אריק שיבק, מאמן נבחרת העתודה: "אנחנו לקראת תחרויות מאוד חשובות, נבחרת העתודה בחצי גמר אליפות אירופה והנבחרת הבוגרת באליפות אירופה בשבדיה, מי שחי עם דני ביומיום ידע כמה הוא רצה שהנבחרות הללו יצליחו, אין לי ספק שבמהלך המשחקים אנשים ישבו ויחשבו, ואין לי ספק שהוא יהיה חסר".

מולי קצורין, מאמן העל של נבחרות ישראל ומי שהיה שותף למחשבות של קסטן על פרישה: "היו מחשבות, אני לא יודע אם זה היה קורה כי אני לא יודע אם מישהו היה נותן לו ללכת, אבל הוא לא שאל אף אחד, והוא הלך בדרך אחרת"