האדמירל מפליג לחיים חדשים

אף אחד לא בחר (ולא יבחר) בו לחמישיית כל הזמנים ב-NBA, מעטים יראו בו אפילו מועמד ראוי לרשימת חמשת הסנטרים הגדולים של כל הזמנים וכנראה לא רבים חובבי הכדורסל שהתרגשו לראות אותו על המגרש או מחוץ לו, אבל אף אחד לא ייקח מדייויד רובינסון קריירה גדולה וייחודית, שהסתיימה בצורה מושלמת.

ב-14 שנותיו בליגה, עונתו האחרונה היתה החלשה ביותר שלו מבחינה אישית. באוגוסט הוא יחגוג 38 והגוף אותת לו כבר שנתיים שהוא עייף. פציעות שונות - בעיקר בגב - הגבילו אותו ל-64 משחקים בלבד העונה וממוצע הנקודות שלו ירד לראשונה מדאבל-פיגורס, ל-8.5. בפלייאוף, דקות המשחק שלו ירדו לטובת מאליק רוז וממוצע הנק' צנח עד ל-7.8.

מצד שני, תזכרו איך נראו שני יריביו הגדולים - יואינג ואולאגו'אן בעונות האחרונות שלהם וספק אם הם בכלל זוכרים את משחקם האחרון. את המשחק השישי בסדרת הגמר, לא רק דייויד רובינסון לא ישכח, ובעיקר - את הרבע האחרון. רובינסון נראה לפתע כמו חיית הסלים שהיה בתחילת שנות ה-90', לקח 7 ריב' בריצה המכריעה של הספרס וזכה לתשואות ממושכות כשירד לספסל לקראת הסיום. בסה"כ במשחק, קלע רובינסון 13 נק' ולקח 17 ריב'.

אבל אם למישהו היה ספק, היכולת במשחק האחרון, לא נטעה ברובינסון הרהורי חרטה. "לקחנו את ההחלטה הזאת בתחילת השנה כי הרגשתי שלם עם זה", אמר לאחר שהתייבש מהשמפניה. "ידעתי שזהו זה, שזה הזמן. לפעמים אלוהים מדבר מדבר אל הלב שלך ואתה יודע בדיוק מה צריך לעשות. היו לי עליות וירידות לאורך הקריירה, אבל אני מסיים בשיא השיאים. אני פשוט מודה לאלוהים. זה היה לא ייאמן".

כשנשאל לפשר היכולת שלו לדעת מתי הגיע הרגע לקום וללכת, לעומת מייקל ג'ורדן, שפרש וחזר פעמיים, הסביר: "מייקל זה סיפור אחר. מי יכול להשוות את עצמו למייקל? מייקל זה מייקל".

"מעולם לא היה שחקן כמוהו", סיכם הבעלים של הספרס, פיטר הולט. "כמו שדייויד אוהב להגיד, כשיורדים מהאוטובוס כל הבחורות רצות לחבר'ה האחרים, האמהות רצות אליו".

מה הלאה? עדיין לא ברור. "זה כמו לסיים תיכון או קולג', אני פשוט יודע שזה השלב הבא של חיי ואני מתרגש לקראתו", סיפר הסנטר (לשעבר). "יש הרבה אתגרים והזדמנויות בחוץ, אבל זה מחר. היום - אני מתכוון פשוט ליהנות מסיום הפרק הראשון בחיי. אין בזה שם מרירות, זה הכל מתוק".

טים דאנקן, שהגיע לפני שש שנים לקבוצה שהיתה שייכת לרובינסון, דחק אותו לעמדת שחקן משלים והביא לו שתי אליפויות, כבר מתגעגע. "זה יהיה מוזר, אני לא יודע מה נעשה בלעדיו", אמר ה-MVP לאחר המשחק האחרון. "דייויד עשה את זה קל עבורי בכל צעד לאורך הדרך".

סטיב קר, שחגג אליפות חמישית וכנראה לא יחזור גם הוא לשחק בעונה הבאה, הזדהה: "עבורי האישית, השבועיים האחרונים עשו את זה הרבה יותר מיוחד, עצם זה שנכנסתי ותרמתי בשני משחקים. אני לא יכול לדמיין מה דייויד מרגיש".

רובינסון, שהיה הבחירה מספר 1 בדראפט של 1987, לא ויתר על השנתיים האחרונות שלו בקולג', שהשלימו קריית מכללות מרשימה באקדמיית הימית, מהן נותר לו הכינוי 'האדמירל'. כשהגיע לסן אנטוניו בעונת 1989/90, הפך את הספרס במו ידיו הארוכות מקבוצה שחיכתה כל השנה ללוטרי, לחברה קבועה במועדון הצמרת של איזור המערב. רק לאחר הצטרפותו של דאנקן לקבוצה, זכה בתואר החשוב מכל - האליפות (1999, 2003), אבל עד אז הספיק לצבור שורה מרשימה של הישגים ותארים שהכניסה אותו לרשימת 50 השחקנים הגדולים בכל הזמנים.

רשימה חלקית: 2 מדליות זהב אולימפיות (1992, 1996) ואחת מארד (1988), שתי אליפויות (1999, 2003), תואר MVP אחד (1994/95), תואר שחקן ההגנה של השנה (1992) ורוקי השנה (1990). בנוסף, הוא היחידי בתולדות הליגה, מלבד קרים עבדול ג'באר ,שסיים עונות כמלך הסלים (94'), הריבאונדים (91') והחסימות (92'). נבחר 4 פעמים, בין 91' ל-96', לחמישיית העונה ולחמישיית ההגנה ורשם 10 הופעות במשחק האול-סטאר. את עונת 1993/94 חתם בשיא קריירה של 71 נק' (הרביעי בתודלות הליגה לקלוע 70 ומעלה במשחק), שהבטיח לו את תואר מלך הסלים של אותה עונה עם ממוצע של 29.8 נק', אחרי פוטו-פיניש עם שאקיל אוניל.

ועם זאת, סביר להניח שהמספרים בהם הוא גאה עוד יותר הם אלו שמתארים את תרומתו לקהילה. בהשקעה מכיסו בגובה 9 מיליון דולר, הקים רובינסון בסן אנטוניו בית ספר פרטי לילדים נזקקים ולאורך השנים תרם לפרוייקטים חינוכיים שונים, מהבטחה (שמומשה) למענק כספי לילידם שיסיימו תיכון עד לרכש של ספרים ומחשבים לבתי ספר של אוכלוסיה מעוטת יכולת. בהנהלת ה-NBA שוקלים לקרוא לפרס השנתי על תרומה לקהילה על שמו.