מכבי לוזון

כאשר אוהד מכבי פ"ת מתבקש לסכם עונה אז מייד בטח נפתחות העיניים. משהו כמו 'הנה בטח שלפו אותו מהמיניבוס', או 'בטח עכשיו במונית יש מקום נוסף פנוי'.

מי החליט שמשקלו של השחקן ה-12, זה שדוחף מהיציע, כל-כך גדול? עובדה שעם אותו מיניבוס, הקבוצה נשקה אל המקום הרביעי ואילמלא פתיחת עונה צולעת, מי יודע, השמים יכלו להיות הגבול.

אז בכנות, ובלי שום רגשי נחיתות, אלו חייו של אוהד מכביסט מפתח-תקוה, ולמרבה התיסכול, גם לאחר עונת שיא. ותודו שזו אכן הייתה עונה מרשימה. עונה, שאולי יותר מתמיד, חתומה על שמה של משפחת לוזון.

ואלו שמות.

תראו, זה נכון שלא אני המצאתי את הכדורגל, אבל אם להתבטא בצורה עדינה, יכל הנער לקבל אצלי שיעורי ערב בכדורגל. אבל מי אני בכלל...

מבלי לפגוע, אעבור הלאה.

כאן הנני מופתע לטובה. שחקן שחקן.

כן, גם בקהל יש נציג מובחר עם עמדה קבועה, הבן של האחות לבית לוזון. בודאי נתקלתם בו, זה הנער עם המגאפון. במשך 90 דקות מפוצץ את האוזניים עם שירי הלל דביליים, המופנים בעיקר כמובן, לדוד עידן האהוב.

אשפים. לקחו מאמן ילד, שברזומה שלו אימון קבוצת ילדים, והפכו אותו למאמן מצליח. אם רק ירצו, יקחו שחקן מליגה ד' ויהפכו אותו לכוכב, ואם יחליטו וזה כבר קרה, יהפכו את עצמם למאמני על, למרות שעל קורס מאמנים מעולם לא שמעו.

רק תתנו להם את העודף של יע'נקלה שחר והם זוכים בצ'מפיונס-ליג. בקיצור, הכדורגל פה קטן עליהם. אז כשעל האלופה כולם מערערים גם אחרי שהסתיימה הליגה, הגיע הזמן להעניק פה פרס גם על ניהול. בתחום הזה, על הזוכים לא יהיה ויכוח.

תרצו, תקראו לזה שמחת עניים, אבל תוך שנה-שנתיים, העניים האלה עשויים להפתיע אתכם באמת. כשהחלל בארון הגביעים שלנו יתמלא, כבר לא תצטרכו זיכרון של פיל בכדי לזכור שמות כמו גל אלברמן, עומר גולן ועוד.

ואגב, בין לבין, גם קבוצת הכדורסל שלנו עלתה לליגת העל. אז שמעון מזרחי, תתכונן, האחים לוזון מגיעים.