עונת הלימונים

לקראת סיום העונה, הגיע ניר קלינגר לחדר ההלבשה של מכבי ת"א עם תפוז בידו, סחט אותו לתוך דלי וביקש משחקניו לחשוב שהם התפוז שזה עתה נסחט. אם ירצה פרדי דוד (להלן, אנצ'לוטי), להשתמש גם הוא בגימיק שכזה, הוא יצטרך להביא לשחקנים שלו פיילה ולסחוט לתוכה לימון. קטן.

כמו הלימון, כך הפועל פתח תקוה העונה: קטנה, חמוצה ומעצבנת. אבל למרות כל זאת, הטעם המאוחר (AFTER TASTE) שנשאר בפיהם של אוהדי הקבוצה, אחרי שסיימו לעכל את העונה הזו, הוא דומיננטי ומרגש, ובדיוק כמו הלימון - הוא מוסיף המון.

את העונה התחילה הקבוצה כשהיא מדדה על רגל שמאל. כבר בקיץ היה ניתן להבין שלקחי העבר לא הופנמו על ידי קברניטי הקבוצה, בראשם מאיר שמיר, שאת הונו עשה בעיקר על ידי מכירת פוליסות ביטוח, אך בכדורגל לא למד מעולם לשמור על נכסיו. גם את העונה הזאת פתח שמיר עם ויתור על הנכס העיקרי שהיה לקבוצה, הלא הוא מיכאל זנדברג, ממש כמו במקרים של באדיר וקייסי לפניו.

קשה לתאר כמה כאב לאוהדים בפ"ת לראות את "המלאך" שלהם, צבוע בירוק, מפזז ב"אולד טראפורד". לא קל לאהודים להפנים שמי שפעם היתה קבוצה סימפטית וחיה, גאוות המלאבס, הפכה לסניף איזור המרכז של יעקב שחר. בפתח תקוה, להצלחה יש כתובת אחת. את הכישלון, צריך לחפש לפחות בין חמש כתובות - כמספר חברי העמותה ,שהם גם בעלי הקבוצה, שבפועל לא קונים אפילו מנורה ללא אישורו של הבוס הגדול.

אז הציפיות לא היו גבוהות, אבל כשנפתחה העונה, הבינו כולם שביחס למציאות, הן היו אופטימיות, שלא לומר נאיביות.

תואר אחד לפחות קטפה העונה הפועל פ"ת – וגם נהנתה ממנו - כשהיתה לקבוצה הראשונה בליגה שנפרדה לשלום ממאמנה: ניר לוין- OUT , אנצ'לוטי- IN. החל מאותו מהלך, שעשה היו"ר ליאור שחר שחזר מגלות בראשון לציון, החלה הקבוצה להתאושש.

שבוע אחרי שבוע, נסחטו הלימונים של פרדי לתוך הפיילה ובסופו של דבר, הבטיחו את ההישארות בליגה. בדרך, הם סיפקו לנו משחקים מותחים ומטריפים, כמו הניצחון הכפול על נתניה ב"אורווה", ובהזדמנות זו לא נשכח לומר תודה לכבוד השופט תבריזי.

לכן, אם אתם רוצים סיכום אמיתי של העונה כל מה שאתם צריכים הוא להניח את לשונכם על לימון, לסבול מעט מן החמיצות, לחכות כמה דקות, ולהתענג.