לופא הולך, אז אפשר להתחיל לקוות

הפועל ב"ש מסיימת את העונה השנייה מאז שבה לליגת העל במקום החמישי, עם הפסד צורב בגמר הגביע. אז האם העונה הזו היא הצלחה או כישלון? את התשובה האמיתית נקבל רק בעונה הבאה, כשנדע האם גרף ההצלחה של ב"ש רק התחיל לעלות, או שהשיא הגיע מהר מדי.

להלן הסיכום האישי של העונה החולפת, והציפיות לעתיד מאנשי המפתח שיקבעו את גורלה של ב"ש, האם בחזרה לצמרת, האם המשך כקבוצת מרכז טבלה, או רחמנא לצלן, מאבקי תחתית.

בעליה של הפועל ב"ש בשש השנים האחרונות הוא איש המפתח, ללא ספק. בהפועל ב"ש גדל דור של שחקנים צעירים ומוכשרים וב"ש, שמאז ומעולם היתה ידועה כקבוצה שמבוססת על שחקני בית, חייבת לשמור על הצביון שלה כדי להמשיך להתקיים. לקראת סוף תקופת ההעברות, שידר ז'ינו סימני מצוקה, ומכר את אליניב ברדה לחיפה.

פרשת יוסי בניון הלחיצה את ז'ינו, שרואה איך בניון, בחסות בתי משפט למיניהם, מפר חוזים ופוגע בקבוצה. ז'ינו פחד להגיע למקרה דומה עם הנכס שברשותו, והחליט לממש אותו בהזדמנות הראשונה, במזומן, מראש, בתשלום אחד וחבל לכולם על הזמן - כמו שאמר ז'ינו עצמו בתכניתו של דני ענבר. ז'ינו ניצל את חוסר עמוד השדרה של מאמן הקבוצה כדי להעביר החלטה, שלמעשה שידרה אווירת סיום עונה. מרגע זה הקבוצה התדרדרה ואפילו את מענק המקום הרביעי הפסיד ז'ינו לאשר אלון.

הפועל פ"ת, אשדוד, בני יהודה ומכבי נתניה, בעשר השנים האחרונות, כולן מכרו שחקנים בסיטונות לקבוצות העשירות. שלוש מצאו עצמן בליגה השנייה, וגם מי שלא, מצאה את עצמה במאבקי תחתית. ב-98', בפעם הראשונה בה שיחררה שחקני בית לכל המרבה במחיר, אפילו הפועל ב"ש ירדה ליגה. הלקח חייב להילמד, לפני שיהיה מאוחר מדי.

מה לא נאמר על האיש והמאמן. כל פרשן שראה העונה שני משחקים של ב"ש, גמר את ההלל. אז תרשו לי, כמי שנכח השנה ב–35 מתוך 38 המשחקים של ב"ש, להביע דעה קצת שונה.

לופא, שנכשל בכל קבוצות ליגת העל בהן אימן, העלה את ב"ש ליגה, אבל שם בדיוק נגמרה תרומתו למועדון. במשך שנתיים בליגת העל, היה אחראי לופא על הבאתם של זרים יקרים, שרובם שוחררו עם כמה עשרות אלפי דולרים בכיס ואפס תרומה לקבוצה (אראוחו, ורהונה, בונו, סראפימובסקי, וישינקה, פטי).

יחצנ"ות בלתי רגילה הפכה אותו למושיע של ב"ש בעיני רבים, אך כמו שאומר הפתגם – אפשר לעבוד על בן אדם מדי פעם, אבל אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן.

והרשימה ארוכה: לופא דיכא בשיטתיות את השחקן היצירתי ביותר שלו, אלעד בונפלד. מכיוון שהוא לא מאמין בשיטת משחק עם שני חלוצים, שלח את ברדה, חלוץ רחבה קלאסי, הרחק לאגף ובכך עצר את קידומו. בניגוד לדעה הרווחת, לופא לא דאג לקדם שחקנים צעירים. השחקן הצעיר ביותר בהרכב, שפתח העונה בקביעות בהרכב, הוא יניב אלול בן ה-24. תומר חליבה ואלעד בונפלד שותפו רק כשלא הייתה ברירה. אביתר אילוז, זוהר חוגג, אמיר אבוטבול, שמעון סיבוני, יינון ברדה ועוז יפרח נמנו על הסגל, אך כמעט ולא ראו השנה דשא בליגת העל.

לופא מיצה את עצמו בב"ש, משך שנתיים לא הביא לשום חידוש מרענן, ביזבז את כספי ההנהלה על זרים כושלים, ולסיכום, אם מישהו סבור שהעונה האחרונה של ב"ש היא הצלחה, אז היא הצלחה למרות לופא, בטח שלא בזכותו.

לא השתכנעתם? אם לופא מאמן כל כך מוצלח, אז איך שזה שבליגה בה יש עוד 11 קבוצות, אף אחת לא קופצת על המציאה???

המאמן החדש/ישן הצליח בצורה פנטסטית בקדנציה הקודמת ב"ש. עם חמישה שחקני רכש בלבד, הביא גוטמן את הפועל ב"ש לצמרת הגבוהה ולזכייה היסטורית בגביע המדינה. העונה הבאה היא מבחן גם עבורו. כשלון בב"ש יחסל כנראה סופית את קריירת האימון שלו. אחרי הנפילה שלו בבית"ר, שהיתה במידה רבה כשלון תדמיתי, חייב גוטמן להבין שבב"ש תמיד יעדיפו בהרכב את שחקני הבית. אתגר נוסף בו הוא יצטרך לעמוד יהיה תקציב מקוצץ. שני זרים עוזבים בודאות (בלסינג, טרכולסקי) ועתידם של מדונוביץ' ויאז'רסקי המעולה לא ברור. גוטמן, להזכירכם, בדרך כלל פוגע בול בבחירת הזרים.

שלושת השחקנים שלמרות לופא, עשו את ההתקדמות הגדולה ביותר בעונה החולפת. את השינוי המנטאלי במשחקים מול הקבוצות המובילות אפשר לזקוף הרבה לזכותם. מצד שני, ההלם שתפס את בונפלד וחליבה בגמר, היה חלק מהסיבות להפסד. בונפלד הבטיח "לפצות" את ב"ש, השאלה הגדולה היא האם תהיה לו ההזדמנות לעשות את זה.

המבחן הראשון של גוטמן, ז'ינו והמערכת כולה, יהיה בעצם השארתם לתקופה ארוכה. הם חייבים להיות ההוכחה לכך שהפועל ב"ש זו קבוצה עם שאיפות להתברג בצמרת הגבוהה, ולא מחלקת הנוער של חיפה או התל-אביביות.

כמו יין משובח. שני הוותיקים ממשיכים לתת את הטון בקבוצה, להנהיג ולהוביל אותה ברגעים הקריטיים. העונה החולפת הייתה טובה במיוחד עבור שניהם, ומדובר פה בשניים שעד לפני שנתיים חיפשו להם מקום בבית האבות שבמגרש רייסר.

לכל אחד משני המנהיגים של הקבוצה (גם מחוץ למגרש), יש עוד שתיים/שלוש עונות טובות לתת, אחר-כך, נקווה כולנו, ימצאו להם מקום בצוות המקצועי.

היעד הבא של הפועל ב"ש הוא לא אליפות, גם לא גביע. אם תהיה דרך ברורה והשקעה חכמה, גם התארים יגיעו. הפועל ב"ש חייבת לחזור להיות מה שכולנו רוצים שתהיה - קבוצה ביתית, ווינרית, כזו שנלחמת עבור הסמל, העיר והאוהדים. מילים שבעידן הכסף הגדול של זכויות השידור, אולי נשמעות כמו קללה, אבל במקרה של הפועל ב"ש, הן לחם חוק. כל זה כמובן, בהנחה שראשי המערכת בכלל שואפים לחזור בעתיד לצמרת הגבוהה של הכדורגל הישראלי.