רגע השיא: הפועל ר"ג מחזיקת גביע המדינה

ההעפלה של מכבי חיפה לליגת האלופות, ההצגה שלה מול אולימפיאקוס והכמעט שלב שני ריגשו לא רק את אוהדיה, הביאו לכדורגל שלנו הרבה כבוד ולא פחות חשוב - נקודות דירוג אירופיות.

מאבק האליפות היה צמוד כפי שלא היה מעולם, רמת הארגון של האוהדים (האוהדים, לא החוליגנים) המשיכה לנסוק, פתאום גם היו לנו קבוצות שהעניקו כבוד מחודש למונח "אמצע טבלה", אבל הרגע הכי מתוק העונה, היה זכייתה של הפועל ר"ג בגביע המדינה.

הרי בעולם האפשרויות הבלתי מוגבלות בו אנחנו חיים, כולנו כבר למדנו מזמן שהחזקים והעשירים הם גם צודקים וגם מנצחים. הדרך שעשו שחקני הפועל ר"ג בגביע, כשהם עוברים שלוש משש הקבוצות הבכירות של ליגת העל, מנצחים את האלופה שבדרך וכל זה בזכות כדורגל עדיף על המגרש, היה התגלמות כל הטוב שבספורט תחרותי. והרי בכל אחד מאתנו מתחבא שחר כדורי קטן, שמחכה בשקט ליום בו יוכל להסתכל מלמעלה על לוני, שחר, תאומים וחבריהם.

אז סביר שאשליית ה'כל אחד יכול' תתנפץ לנו די מהר בפנים, אבל אם אפשר לקוות שנתניה או ב"ש (או אחי?) ייתנו פה יום אחד פייט על האליפות ושקבוצות כמו הפועל ר"ג או אפילו בית"ר ירושלים ימשיכו לספק לנו עקיצות מענגות אז למה לא לחלום?