התינוקות של קשטן גמרו את הקריירה

קשה לתפוס עד כמה בכרותם של "תינוקות קשטן" מביישת את נעוריהם ואת המועדון שהם מייצגים. הפלא נעלם מזמן והשאיר אותנו עם חבורה של גברים טיפשים וחסרי כל יכולת להסתכל קדימה כמה שנים.

העונה הגרועה שעברה על ה'צעירים', כך עדיין מכנים אותם, התבטאה היטב בדרבי השני של העונה, זה שנערך ברמת גן. במשחק כל כך חשוב, בו נראה היה כי הם עושים טובה שהם משחקים, הם איבדו את כל מה שהם בנו עם הקהל שלהם. בגלל מחלוקות כספיות הם מכרו את האוהדים שלהם. בקיץ, רגע אחרי הצילום המסורתי בבריכה באילת עם מיץ קוקוס ביד אחת וכוסית בצד השני, הם יבינו שהעונה הזו גמרה להם את הקריירה.

נתחיל בפיני בלילי, כי הוא הדוגמא הכי טובה. בלילי צריך לגשת לבית אריאלה (זה ספרייה, פיני) ולהסתכל בארכיון. הוא ימצא שם ראיונות עם דוד אמסלם, עופר שטרית וישראל כהן, כל מיני שחקנים שחשבו שבמקום אחר, בשביל עוד 20 אלף דולר, יהיה להם יותר טוב ולכן עזבו את הפועל, בה בנו לעצמם קריירה. אז בלילי יעזוב כנראה בקיץ. ונניח שיילך לבית"ר כמו שמסתמן - זאת תהיה תחילת הסוף. עונה בינונית שלו והוא פתאם יגלה שהילדים מ-שערים 5-4, ששרים " בואי גלי, בואי גלי לי" עם מילים אחרות ואחר כך שרים "פיני בלילי עולה עולה", שונים לגמרי מה"גוב" האכזרי של טדי. שם אין הנחות, עונה לא טובה כמו השנה והעסק גמור. למה פיני לא היה מסוגל לחשוב על זה קודם? למה במקום להתעסק בכסף ובשטויות הוא לא התרכז בלהוכיח שהוא שווה את החולצה של הפועל ת"א?

נמשיך. כפיר אודי וסלים טועמה. גם הם לא קולטים שברגע שהם עוזבים את הפועל, הם יכולים להתחיל לסכם את הקריירה. אודי, שמאז הנבחרת והצעירה נעלם (או שמישהו העלים אותו במתכוון), ימצא את עצמו באחי נצרת או בהפועל ירושלים. עונה יפה הוא יעשה, 12 שערים. שנה אחר כך בני יהודה תרצה אותו. הסוף ברור.

סלים טועמה, במידה ולא יישאר, ינהיג את החבורה הלוחמת של האחים לוזון. שם לעיני 600 צופים, יהיה לו מספיק זמן לחשוב איך הוא דפק לעצמו את השנה האחרונה בהפועל. שנה שהתחילה טוב ונסתיימה בשקט מרגיז.

ונסיים עם שמעון גרשון ועומרי אפק. אפק תחילה. אוהדים רבים ואנשי תקשורת טוענים שהסיבה שאפק מצליח כל כך אצל גרנט היא העובדה שגרנט לא צועק ונותן לאפק להרגיש טוב, פונה אליו תמיד בצורה נחמדה והכ חשוב - מרכיב אותו ב-11. מקשטן, אפק זוכה בעיקר לזעף. בהתחלה דיברו על כך שזה בגלל שהוא אוהב את אפק, אבל כשאפק , בהפועל, רועד מפחד אחרי כל טעות, אף אחד כבר לא קונה את התאוריה הזו. אפק יישאר בהפועל, השאלה למי זה טוב. עומרי הוכיח השנה שהוא לא יותר משחקן נחמד בנבחרת שמדורגת במקום ה-40 בעולם. במכבי הרצליה, הוא היה יכול להיות מנהיג אמיתי.

ואחרון אחרון אחרון חביב הוא כמובן שמעון גרשון. ה-קפטן. פעם, רק לפני שנה, הוא סימן ווינריות מסוג חדש בהפועל ת"א. כזאת שסוחפת אחריה קהל אדום רוגש. היום הוא נראה כמו אחד שיש לו עוד מקסימום שנתיים לשחק כדורגל. כבר מתחילת השנה היה ברור שלא בא לו על העונה. אחר כך הגיעו הפציעות והכרס. יוסי זאנה, יעקב אקהויז ואלי כהן לא חלמו בחיים שלהם להפסיד משחק ועלו לשחק עם שיניים חורקות וזריקות. שמעון הצטנן מהמזגן באולפן ההקלטות. נראה שפשוט לא בא לו יותר על כדורגל וצריך להבין את זה. באותה הזדמנות, צריך לחשוב על מחליף.

כשדרור קשטן הגיע בפעם הראשונה להפועל זה היה אחרי שמשה סיני פירק כל זיכרון ילדות מתוק. באחד המשחקים הראשונים שלו כמאמן, יצאה הפועל למשחק מול הפועל חיפה וקשטן לא הרכיב את גיא שרעבי, מעוז ההגנה. נדמה לי שהוא שם במקומו את הבחורצ'יק שמעון גרשון, אבל זו לא הנקודה. הפועל שיחקה זוועה ובסיום המשחק קיללו האוהדים את השחקנים. שרעבי הצביע על קשטן, כאילו מנסה לומר שהוא אשם, אבל האוהדים קיללו את שרעבי. כבר אז ידעו האוהדים לזהות מי ומה זה קשטן וידידות נפלאה החלה להירקם.

דאבל ורבע גמר גביע אופ"א אחרי, והיחסים עם קשטן הם של שלום-שלום. האוהדים מעריכים אותו ואוהבים אותו, אבל ההרגשה היא שנגמר הסוס. לכל דבר בחיים ובמיוחד לקבוצת ספורט, יש אורך חיים מסויים שלאחר מכן צריך לפרק ולהתחיל מחדש. הדוגמא שעולה בראש היא כמובן הלייקרס.

אבל קשטן לא יעזוב את הפועל, זה ברור. יש לו חוזה ולמה לו ללכת? בנוסף, בהנהלה חושבים שהוא לא אשם ושאין מישהו יותר טוב. אז זהו, שקשטן כן אשם וגם ההנהלה אשמה. לכולם יש חלק. מי שמביא להפועל ת"א את זר הספורטק, וולטון סילבה, ואחר כך בוכה שאין כסף, שלא יחפש אשמים. מי שבחר את השחקנים האלה נכשל.

המשחק הטוב ביותר של הפועל השנה, היה בלידס. כל מי שהיה באותו ערב באלנד רואד, יצא מהמגרש בגאווה מסויימת. בהרגשה שהפועל באמת נתנה משחק מצויין. שי אבוטבול שיחק עם ביטחון וקילל קצת את אלן סמית', רמי חליס לא נתן לוידוקה לעבור אותו ואלימלך כרגיל היה המלך. אמנם, לעומרי אפק נגמר האוויר ואחר כך גם קיבלנו גול, אבל הייתה הרגשה שאנחנו באמת קבוצה גדולה, כזאת שבבלומפילד הייתה עוברת את לידס.

בפועל, זה היה משחק הפרידה שלנו מהפועל של ארבע השנים האחרונות. הפועל הגאה, הנוצצת, הכי אירופאית שהייתה פה, זו בה השחקנים שמעו על שחקני מכבי חיפה שמתחננים לחולצה מבקהאם ונקרעו מצחוק.

אבל זהו, עכשיו צריך להקים משהו חדש. אז יאללה קשטן, תן לחמסה לנוח, תעיף את מי שצריך ותבנה. לא שיש לנו ברירה, אבל אנחנו נותנים לך עוד הזדמנות. עוד שנה.