הבאז החל מהר מאד. טלפון הביתה, טלפון לנייד, במסנג'ר. "תעביר לערוץ 33, אחי עלו". כל חובבי הכדורגל ולא רק הם, צפו אתמול בסצינות השמחה המרגשות בערוץ 33. חלק מאיתנו בכלל לא הסתכל על המשחק אלא רק צפה בחגיגות השמחה המרגשות.
"תראו את השוט המדהים הזה" התמוגג זוהר בהלול, כאשר המצלמה התמקדה בעזמי נאסר, מנצח על חבורת האוהדים כשהוא עם חזה חשוף, ושביל שעיר שמתחיל בציצים ונגמר בפופיק נמרח על המסך. "מרגש" מסכים איתו רוני דורה כאשר הצלם מצלם את גבו של נאסר, שגם הוא מעוטר בשביל שמתחיל בעצם הזנב ומסתיים באיזור הצוואר.
דמיינו לעצמכם את קאפלו. עזבו, דמיינו לעצמכם את קשטן מוריד חולצה וחוגג עם יושבי 5-4 בבלומפילד. "זהו ריקוד החתונות", פירשן רוני דורה כאשר השחקנים רקדו עם הקהל - שלא התפרץ למגרש ונשאר ביציעים.
ההתרגשות שאחזה ברבים מאיתנו מובנת. השאלה מאיפה היא באה. ללא ספק מדובר באחד מרגעי השיא של העונה האחרונה ובכלל בשנים האחרונות. העניין הוא, ששיש את הצד הזה בלב שאומר, שזה אקזוטי ככה, לראות את הערבים חוגגים. כמו ששמחנו בזמנו שאיראן העיפה את אוסטרליה מהמונדיאל בצרפת. כאילו אם מכבי הרצליה או הפועל ירושלים יעלו, זה יהיה נחמד, אבל בטח לא מרגש.
ואולי זה יותר עמוק, אולי כי כאן אנחנו באמת נתקלים באהבה לכדורגל המקומי ממקום שרובנו איבדנו מזמן. הכדורגל בליגת העל משעמם ורדוד ולפעמים אנחנו נאלצים לזייף אורגזמות. אוהדי נצרת לא מזייפים כלום, בשבילם זו באמת חגיגה. שבוע אחרי שבוע, הכדורגל המגעיל עוד יותר בליגה הלאומית, והמגרשים הדוחים עוד יותר, לא מזיזים להם. הם בחלום עכשיו, הם מנצ'סטר יונייטד. נאסר קרע את חולצתו וזעק לשמיים, כי הוא עוד לא איבד את זה. היה לו משהו להוכיח, הייתה לו אבן על הלב והוא פרק אותה.
על כהן ועל כהן
והיו שם כמה סיפורים קטנים, שיכולים להמחיש עוד דברים רבים בכדורגל הישראלי.
היה שם את מאיר כהן. שוער ליגה לאומית קלאסי. כזה שיום אחד אפילו רונאלדו לא שם לו גול ומשחק אחרי הוא מקבל שלישיה מצחי שמריהו. מאיר כהן הוא כנראה השחקן היחיד שלא הוטלה עליו קללת בית שאן. הוא גם היה היחיד שנלחם באותו ערב ארור, בו זכתה בית"ר באליפות האחרונה שלה לתקופה הקרובה. כהן סגר מעגל ועלה חזרה עם קבוצה ליגה, כמו אז, בימים שהיו אנשים שבאמת אהבו את בית שאן.
בצד השני של המגרש, ישראל כהן הוריד כנראה עוד קבוצה ליגה, בפעם השניה תוך שנתיים. הישג מרשים לכל הדעות. מאז הדרבי ההוא, שהפך את הפועל חיפה לקבוצה לא רלוונטית, הפך ישראל כהן לשחקן לא רלוונטי. הוא עוד לא שם לב למה שאייתן טייב הבין כבר מזמן. אבל היא רובצת עליו, הקללה הזו, ובשנה הבאה מי יודע אם בכלל תהיה לו קבוצה ובאיזו ליגה. כמו טייב, גם ישראל כהן ישים על הראש כיפה ויתרחק מכדורגל בקרוב.
ערב משחקי העונה בליגת העל, צריכים לקוות שהעלייה של מאיר כהן ואחי נצרת לליגת הראשונה, מסמנת עידן חדש-ישן בכדורגל הישראלי, עידן שבו הכדורגל הלא מלהיב אבל רווי התמימות, מנצח. כי אנחנו לא אירופה ובטח לא צ'מפיונס ליג. אנחנו כדורגל שכונה עם מצלמה שלא מסוגלת לקלוט את כל השערים שנופלים במשחק. אנחנו ספורט בערבית ביום שני בערב עם סלומון מוניר, זה מה שאנחנו.