כל איש שיווק מתחיל יודע לספר שהקהל נמצא מעל הכל, ודני אבדיה, לצד היותו אחד משחקני הכדורסל הטובים בעולם כרגע, כנראה מבין משהו גם בשיווק עצמי. אז אחרי שהחמיץ שני משחקים רצופים, בערים רחוקות כמו מינסוטה ומילווקי, הוא ידע לחזור לפרקט בדיוק בזמן אל אלפי הישראלים והיהודים שחיכו לו בליל שבת במדיסון סקוור גארדן של ניו יורק ניקס.
ולא סתם לחזור. בזמן שאף אחד מהחברים שלו לא תיפקד ברבע הראשון, אבדיה, שזכה לתשואות אדירות מכל רחבי האולם בזמן הצגת השחקנים ובכל סל שקלע, פתח נהדר עם שמונה נקודות בארבע דקות. הוא ללא ספק השחקן האיכותי ביותר שיש לבלייזרס כרגע, רק חבל שאף אחד לא מסביר את זה לחברים שלו לקבוצה. כי בזמן שבניקס כולם יודעים שאם ג'יילן ברונסון חם (והוא בער ברבע הראשון עם מבול שלשות משוגע) אז כל התקפה תעבור דרכו, הרי שבפורטלנד יותר מדי רול פליירס מנסים יותר מדי דברים במקום ללכת שוב ושוב למספר 8 שלהם.
המצב הזה, בתוספת מחצית מזעזעת של דמיאן לילארד שפתאום נראה בדיוק כמו שהייתם מצפים מגארד בן 36 להראות, הכניס את פורטלנד לבור עמוק. לקראת ההפסקה לוח התוצאות כבר הראה 66:40 ושום דבר טוב לא נראה באופק עבור האורחים. אלא שכדורסל בכלל וה-NBA בפרט הפכו לעולם שבו שום יתרון לא מספיק יציב. הניקס יודעים את זה היטב, אחרי שחזרו מפיגור 29 בגמר האחרון, והם כמעט חוו זאת על בשרם.
לאט אבל בטוח, עם החזרה מחדרי ההלבשה, פורטלנד התחילה לכרסם בהפרש. אבדיה היה לא רע, קלינגן היה פנטסטי ופתאום ברונסון והחבר'ה לא הפסיקו להחטיא. את המחצית השנייה הם סיימו עם 31 נקודות בלבד. לצערם של אבדיה והבלייזרס, השלוש האחרונות של מיקל ברידג'ס, על הבאזר, הספיקו כדי להכריע.
זה היה "ערב ותיקים" בגארדן. מה שנקרא באמריקאית Homecoming Game. בזה אחר זה נופפו מהשורות הראשונות באולם שחקני העבר של הניקס. בהפסקה הם גם עלו יחד לפרקט. לפי השמות ותחושת ההילה סביבם (הקול של שדר הבית מייק ברין מכניס אותך ישר לאווירה הנכונה) אפשר לחשוב שהניקס הם מועדון ענק ולא ארגון שחיפש את דרכו במדבר במשך חצי מאה. אלא שבקיץ האחרון הכל באמת השתנה סופסוף עבור ניו יורק וריצת האליפות המופלאה הכניסה רוח אחרת בניקס.
פתאום, גם כשנדמה שהקריסה מושלמת אחרי שאבדיה קולע פעמיים מהקו וקובע יתרון ראשון לפורטלנד במשחק, 3.2 שניות לסיום, יש תחושה שניו יורק תמצא את הדרך לנצח. וזה אפילו לא צריך לעבור אצל ברונסון, או אצל קארל אנתוני טאונס ואו ג'יי אנונובי הפצועים, שבכלל לא שיחקו. מספיק איזה ברידג'ס כזה, שמקבל את הכדור ולכל האולם ברור שהזריקה שלו תצלול פנימה עם הבאזר.
הישראלים באולם: הקהל בגארדן מריע לדני
Indeed, when the Knicks PA announcer said Deni Avdija's name in Madison Square Garden, you could hear loud cheering noises Sadly, this is the only footage I got כשהכרוז במדיסון סקוור גארדן הציג את דני אבדיה בחמישייה הפותחת מול הניקס הלילה, היה ניתן לשמוע את שאגות העידוד והשמחה https://t.co/OwmjWvpAWp
— MrBuckBuck (@MrBuckBuckNBA) November 22, 2026
כוכבי ניו יורק חוגגים את הניצחון
"They wanna bench him They wanna trade him And now he comes up big" -- Walt Clyde Frazier, Jalen Brunson, JR Smith, Nate Robinson, Spike Lee, Bill Bradley, Larry Johnson, Latrell Sprewell, Steve Novak, David Lee and all the Knicks celebrate as Mikal Bridges wins it at the buzzer on Homecoming Night
— New York Basketball (@NBA_NewYork) November 22, 2026
מיד אחרי הסל המכריע, אבדיה הוריד את הראש בייאוש. הוא עשה את שלו: חזר בזמן מהפציעה לטובת הקהל שבא לראות אותו ולטובת המשחק בגארדן. הוא גם היה טוב ולמרות ש"הסתפק" ב-20 נקודות (מדהים שזה הפך ל"הסתפק" אצלו), הוא ממשיך להוכיח בכל ערב שהוא חייב להיות שוב באולסטאר. והוא יודע שבמערב הצפוף כל ניצחון כזה במשחק חוץ כל כך קשה יכול להיות בונוס גדול, וכל הפסד זורק אותך למטה.
לפורטלנד מחכה שבוע Thanksgiving מרתק, עם משחק בפילדלפיה ביום שני וקרב ביתי נגד סן אנטוניו ברביעי, בשידור מחוף לחוף ב-ESPN. עבור אבדיה, אלה עוד הזדמנויות מעולות להראות לכולם למה הוא מסוגל ובאיזה כושר מצוין הוא נמצא. עכשיו רק שמישהו יספר את זה לחברים שלו.
אנחנו פה נחכה בינתיים לביקור הבא שלו באזור, ב-21 בדצמבר בברוקלין.
