וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מהפרעות בלוב למכבי יפו: סיפורו המדהים של אבר בוטביקה

19.11.2026 / 15:00

הבריחה מהפורעים, החברות עם אבי רן וההגעה להפועל תל אביב שכמעט התרחשה. וגם הזיכרון המצמרר מהפרידה מהרצל קביליו

חגיגה אירופית: כל שערי יום ראשון מליגת האומות/ספורט1

אברהם (אבר) בוטביקה היה אחד השחקנים המזוהים עם מכבי יפו בשנות ה-80 ותחילת שנות ה-90. מי שגדל במחלקת הנוער של המועדון והגיע לקבוצת הבוגרים, עבר דרך ארוכה מילדותו בלוב ועד למגרשי הכדורגל בישראל. בריאיון לאשר גולדברג הוא חוזר לפרעות הקשות שבעקבותיהן נאלצה משפחתו להימלט מביתה בטריפולי, מספר כיצד כמעט הגיע להפועל תל אביב, נזכר בחברותו עם השוער האגדי אבי רן ובמפגש מרגש במיוחד עם הרצל קביליו, זמן קצר לפני מותו.

כיום, בגיל 63, בוטביקה מתגורר בחולון, נשוי לאביבה, אב לשתי בנות וסב לארבעה נכדים. אחרי 32 שנות עבודה בבזק הוא יצא לגמלאות, וכיום מאמן ילדים בבת ים.

נתחיל מהשורשים שלך בלוב.

"נולדתי בלוב ב-27 באוקטובר 1963, בתקופת שלטונו של המלך אידריס. לאבא שלי, מבורך, הייתה חנות לרהיטי עתיקות, ואמא טוני הייתה לצידו. היינו ארבעה אחים ושתי אחיות, ובישראל נולדה אחותנו הצעירה, שהוריי קראו לה אילנית, על שם הזמרת הנהדרת ששמעו שרה ברדיו ובטלוויזיה".

מה אתה זוכר מהפרעות ביהודי לוב?

"אחרי מלחמת ששת הימים השנאה ליהודים גברה. עשרות רבות של יהודים נרצחו, הבתים נפרצו ונשדדו. פעמים רבות הפורעים הגיעו במדי שוטרים, כאילו כדי להציל יהודים, אבל דווקא הם היו המסוכנים ביותר".

איך נודע לכם שגם הבית שלכם נמצא בסכנה?

"קיבלנו ידיעה שהבית שלנו הוא היעד של הרוצחים. הייתה לנו כובסת ערבייה בשם פטמה, שעבדה אצלנו 20 שנה וזכתה לכבוד ולשכר טוב. פנינו אליה וביקשנו להסתתר בביתה. בתחילה היא לא הסכימה, אבל לאחר שהשביעו אותה, היא ובעלה הסכימו להסתיר במרתף ביתם את המשפחה שלנו ואת אחיו של אבי ומשפחתו. ואכן, הבית הפרטי שלנו נפרץ ונשדד. הפורעים הגיעו גם לביתה של פטמה ושאלו היכן היהודים. הם הציצו פנימה, וכשנאמר להם שאין שם יהודים, הלכו. פטמה רעדה כולה וביקשה שנעזוב, כי אחרת יהרגו אותה ואת משפחתה".

אבר בוטביקה/באדיבות המצולמים

לאן המשכתם משם?

"באותו יום עברנו למרכז טריפולי, למספר לילות, ליד מחנה צבאי גדול של הצבא האיטלקי. בהמשך, ב-1969, הגענו דרך מלטה לרומא שבאיטליה. לאחר מספר חודשים, ביוני 1969, עלינו לישראל באונייה 'תיאודור הרצל' והגענו לנמל חיפה.

"לאבא היו אחים שהתגוררו בבת ים, וביקשנו מהסוכנות היהודית להגיע רק לשם, כדי להיות קרובים למשפחה. לאחר זמן מה הציעו לנו אנשי הסוכנות דירה בבניין שהיה בבנייה ביפו ג'. בחופש הגדול התגוררנו אצל בני הדודים, ולאחר מכן עברנו ליפו ג'".

כולם מכירים אותך בכינוי אבר. מאיפה הוא הגיע?

"כשעלינו מאיטליה שהינו כמה ימים בסטלה מאריס. מלצר שאל אותי לשמי, ובלוב קראו לי ברמינו. המלצר החליט לקרוא לי אבר. השם מצא חן בעיניי, והוא נשאר השם הרשמי שלי עד היום".

איפה למדת?

"בבית הספר היסודי חשמונאים ביפו, ובהמשך בתיכון המקצועי הולץ".

איך התחילה האהבה שלך לכדורגל?

"התחלתי לשחק קט-רגל בהפסקות בבית הספר. הרגשתי שיש לי כישרון לפרוץ קדימה, לבעוט ולשלוט היטב בכדור. חיכיתי כל השבוע ליום שישי, כדי שאני, הילד הקטן, אוכל לשחק עם הנערים הגדולים".

מי היו השחקנים שהערצת?

"משה סיני, שעוד הספקתי להיות איתו מעט במכבי יפו לפני שעבר להפועל תל אביב, וגם אורי מלמיליאן".

sheen-shitof

עוד בוואלה

הלוואה לחינוך: איך להשקיע בעתיד הילדים בלי להיכנס לסחרור כלכלי?

בשיתוף הפניקס

אבר בוטביקה במדים הכחולים/באדיבות המצולמים

תחילת הכדורגל המסודר שלך הייתה דווקא בהפועל תל אביב.

"הגעתי לאימון של הפועל תל אביב במגרש האדום ביפו, אצל המאמן בן גיגי. בסיום האימון ביקשו ממני להביא שתי תמונות לצורך הוצאת כרטיס שחקן. ביפו היה אז רק סטודיו אחד לצילום. אמא ביקשה מאחי חיים לעזור לי, אבל חיים לא אהב את האדומים. הוא אמר לי: 'רק מכבי יפו'. בסופו של דבר מכבי יפו סידרה לי תמונות על חשבונה".

כעבור כמה שנים פגשת שוב את המאמן בן גיגי.

"שיחקנו נגד הפועל תל אביב במסגרת הנוער, כשאברהם גולדשטיין היה המאמן שלנו במכבי יפו. כבשתי, בישלתי ושיחקתי מצוין. בסיום המשחק בן גיגי שאל אותי למה עברתי למכבי יפו, אבל לחץ לי את היד, חיבק אותי ואמר לי 'כל הכבוד'".

אתה זוכר את משחק האליפות בנערים א' נגד מכבי תל אביב?

"זה היה משחק על תואר האליפות נגד מכבי תל אביב של מוטי איווניר ובוני גינצבורג, במגרש גאון ביפו. ניצחנו בגדול, 1:4, והמאמן שמואל פרלמן הזמין אותי לנבחרת הנערים".

בהמשך הגיע הזימון לנבחרת מכבי ישראל של מוישיק מאירי.

"מאירי זימן 80 ילדים למיונים לנבחרת מכבי ישראל, לקראת טורניר יוקרתי במונטגי שבצרפת. נסעתי לאימונים באוטובוסים של אגד. בכל שבוע צמצמו את הסגל, והמתח שלי היה עצום, עד שמאירי השאיר אותי בין 18 השחקנים שיצאו לטורניר בצרפת".

אחד השחקנים שהיו איתך בסגל היה השוער אבי רן.

"שוער גדול וילד שמח, עם המון טמפרמנט. הפכנו לחברים טובים. במהלך מחנה אימונים בגרינברג שבגרמניה יצאנו לקניות. אני קניתי לאחי הקטן סקייטבורד יפהפה ב-50 מארק, סכום מכובד באותם ימים. אבי רן קנה לאחיינית שלו משאית צעצוע גדולה ומיוחדת".

מכבי יפו נגד מכבי פתח תקוה - מתוך העיתון/צילום מסך, .

מי המאמן שהעלה אותך לקבוצת הבוגרים של מכבי יפו?

"אריה אדלר. המשחק הראשון שלי היה נגד הפועל ראשון לציון, כשנכנסתי כמחליף".

מי המאמנים שעבדו איתך לאורך הקריירה, מהנוער ועד לבוגרים?

"אברהם גולדשטיין, אלי בן משה, שמואל פרלמן, אלכסנדר ינבסקי, בן חור מזרחי, לייזר שפיגל, מוטלה שפיגלר, קפיטולניק, ליאון קונסטנטינובסקי ומעט גם מומי ליאון".

באיזה מספר חולצה שיחקת?

"בהתחלה שיחקתי עם המספר 14, אבל אלקולומברה ביקש אותו, אז עברתי למספר 6 ושיחקתי כבלם קדמי. הגובה שלי הוא 1.86 מטר, אבל אהבתי יותר לשחק בקישור".

איך הסתדרת עם משחקי הכדורגל בשבת ועם הרצון של אבא שתגיע לבית הכנסת?

"אבא רצה שנגיע בשבת בבוקר לתפילה בבית הכנסת. למי שלא הגיע הוא היה עושה פרצוף כועס. אני הייתי הולך לשירותים, ומשם בורח למגרש הכדורגל".

איפה שירתת בצבא?

"הציבו אותי ביחידה עורפית של חיל השריון בתל השומר. כל שחקני נבחרת הנוער ששיחקה באקפולקו ובקוסטה ריקה התגייסו יחד, בהם האחים יגאל ושמעון מנחם, בלגבלטר, מוטי איווניר, איתן שלום, בוני גינצבורג, עמר, רוני רוזנטל ואלי אוחנה".

אבר בוטביקה מימין, עם שחקני מכבי יפו והמאמן מוטלה שפיגלר/באדיבות המצולמים

איך הייתה הפרנסה מכדורגל במכבי יפו באותם ימים?

"כמו שהיה נהוג אז, חודש אחד קיבלת שכר ובחודש הבא היית צריך להמתין. אחרי החתונה התחלתי לעבוד בחברת בזק, במענה הקולי, ובהמשך הגעתי לתפקיד אחראי משמרת. היום אני גמלאי של בזק, אחרי 32 שנות עבודה".

איזה שער מיוחד אתה זוכר מהקריירה שלך?

"כבשתי את שער הניצחון נגד מכבי חיפה בקריית אליעזר, במשחק שנערך ביום גשום במיוחד. הבקעתי ברגל שמאל. אני זוכר גם שער בנגיחה לרשת של אבי ליברמן, ששיחק בבית"ר תל אביב".

הרצל קביליו היה אחת הדמויות הגדולות במכבי יפו. מה אתה זוכר מהעזיבה שלו?

"קביליו היה השוער הנערץ עליי. במכבי יפו הראו לו את הדרך החוצה. הוא ביקש ממני לנסוע איתו לאולפן הקלטות בהרצליה, ושם הוא שר את השיר המפורסם 'יפו, אני עוזב אותך היום', בדרך להפועל ירושלים".

יש לך גם סיפור מרגש במיוחד על קביליו, שהגיע לאימון כשהיה חולה מאוד.

"יום אחד הגיע הרצל קביליו לאימון כשהוא לבוש במדי שוער. הוא הגיע עם כהן צדק, ישראל דניאל ודודי אמיגה. הם ביקשו ממני לבעוט לקביליו לשער מחוץ לרחבה, אבל אמרו לי לבעוט חלש. קביליו היה חולה מאוד, ולמעשה נפרד בדרכו ממכבי יפו, לפני שהלך לעולמו".

ומה אתה זוכר ממשה אוננה?

"גדול החלוצים של מכבי יפו בכל הזמנים. אמרו לי למסור לו קדימה או להגביה אליו כדורים לרחבה, והכדורים אכן מצאו את הרשת".

איך הכרת את אשתך אביבה?

"למדתי עם אביבה בבית הספר היסודי. כשהיא הייתה בתיכון פגשתי אותה בדרך לשחק טניס, עם מחבט ביד. קבענו לשחק יחד, ואני ביקשתי מחבר להשאיל לי מחבט, כי זה היה חשוב לי כשמדובר בבחורה שהכרתי. משחק הטניס הוביל לחתונה. יש לנו שתי בנות וארבעה נכדים, שתי בנות ושני בנים. הנכד לביא הוא כישרון, ואולי ימשיך את דרכי. היום אני גר בקריית בן גוריון בחולון ומאמן ילדים בבת ים, כדי לחזק אותם באמצעות הכדורגל".

ולסיום, איך הסתיימה הקריירה שלך במכבי יפו?

"אחרי 10 שנים נפצעתי ברצועות הברך. המאמן מאיר נימני ז"ל התבקש להצעיר את הקבוצה, וכשהקבוצה יצאה למחנה אימונים ואני לא הוזמנתי, החלטתי לפרוש ולעזוב את מכבי יפו. עברתי לעונת פרישה בנווה גולן שביפו".

  • מכבי יפו

טרם התפרסמו תגובות

top-form-right-icon

בשליחת התגובה אני מסכים לתנאי השימוש

    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully