ביוני 2016 מונה רן בן שמעון למאמן בית"ר ירושלים. הוא החל את הקיץ בצורה מצוינת, כשהוביל את בית"ר להישג הגדול בתולדותיה בזירה האירופית - שלב הפלייאוף של הליגה האירופית. שם הודחה על ידי סנט אטיין הצרפתית, לאחר הפסד 2:1 בטדי ו-0:0 בגומלין בצרפת. לאחר מכן עזב עומר אצילי את הקבוצה לגרנדה, בעיקר בשל הסכסוך עם אלי טביב, ואילו זיו אריה, ששימש כעוזרו של בן שמעון, עזב לאחר תקופה קצרה לדילה גורי הגיאורגית.
בליגה בן שמעון דשדש. הקשר שלו עם טביב היה מצוין לאורך לא מעט חודשים. הוא ידע מתי להקשיב לו ולתת לדעתו להוביל, אך הגיע שלב, בסביבות חודש ינואר, שבו הקבוצה נקלעה למשבר ובן שמעון הפסיק לשמוע עצות או דעות. באותה נקודה כבר היה ברור ששעון החול של המאמן החל להתרוקן.
גם ברמה התקשורתית, עם פרוץ המשבר, בן שמעון התקשה מול המצלמות. הוא התייחס בראיונות בציניות ויצר סביבו אנטגוניזם גדול ביציעים. באחת הפעמים, כשנשאל לאחר משחק על כך שהקהל צעק לו "תתפטר", הוא השיב בחיוך: "הם לא צעקו תתפטר, הם צעקו תית-פטר".
הציניות והשנינות הזאת אולי מתאימות לפעמים לשיחות בארבע עיניים, אבל אוהדי כדורגל אחרי משחק לא טוב רוצים לראות כאב וכנות. זו הדרך להכיל את האכזבה, ואם לא יודעים לעשות זאת, זה מסתיים לא טוב.
אחת המחלוקות בין הצדדים נגעה לרצונו של אלי טביב שקובי מויאל לא ישותף יותר. בשלב מסוים הבעלים סימן את השחקן ולא היה מוכן שבן שמעון ישתף אותו. ב-4 בפברואר 2017, במחזור ה-21, שיחקה בית"ר נגד בני יהודה במושבה.
הקבוצה ירדה למחצית ביתרון 0:1, אך הציגה יכולת חלשה. שחקנים בכירים כמו איתי שכטר ודן איינבינדר הפצירו במאמן שיהיה קשה להמשיך כך במשך 90 דקות, ושנכון יהיה להכניס את קובי מויאל, שחקן שהמאמן האמין בו באותם ימים.
בדקה ה-63, כשהתוצאה עדיין 0:1 לבית"ר, בן שמעון הכניס את מויאל. זה היה רגע שבו כל מי שהכיר את האירועים מאחורי הקלעים הבין את משמעות ההחלטה. זה לא הספיק. בני יהודה השוותה והמשחק הסתיים ב-1:1, כשכבר היה ברור לכולם שבמשחק הבא רן בן שמעון לא יעמוד על הקווים.
את בן שמעון החליף שרון מימר, שהצליח לחולל שינוי ולהוביל את בית"ר לארבעה חודשים אחרים לגמרי, עם יכולת גבוהה ותוצאות שונות. בן שמעון צבר 31 נקודות ב-21 משחקים (פחות מ-50% הצלחה), ואילו מימר צבר 29 נקודות ב-15 משחקים, קרוב ל-65% הצלחה. משחקיו של מימר כללו גם את הפלייאוף העליון.
צריך להעריך את רן בן שמעון על ההחלטה שקיבל. הוא הלך עם האמת שלו גם כשידע שהדבר עלול לעלות לו במשרה, אבל את הרגעים שהיו אמורים לבנות את דמותו בכדורגל הישראלי הוא איבד בגלל ההתנהלות הכללית והתקשורתית שלו לאורך השנים. הוא לא החמיץ הזדמנות להחמיץ, ובימים האחרונים זה היה על סטרואידים, עד שהגיע לנקודה שקשה לראות איך מתרוממים ממנה.
על רן בן שמעון כבר לא יסתכלו בכדורגל הישראלי כעל דמות או אישיות. הוא איבד כל הזדמנות לכך, ואם יאהב את זה ואם לא, דמות ה"מעוררבב" תלווה אותו ככל הנראה עד לסוף הקריירה. זה הדימוי שנוצר סביבו, וזו המציאות שלו, משהו שכבר קשה מאוד לשנות. עם זאת, הוא מאמן כדורגל, הוא נבחן בתוצאות על המגרש, ומשבוע הבא זה יהיה הדבר היחיד שיעניין אותו וגם את התקשורת. כשלא ילך, התדמית והאישיות ישמשו הרמה להנחתה.
מי שרוצה לבנות קדנציה ארוכה ומוצלחת במועדון גדול נמדד דווקא בתקופות הפחות טובות. יהיו תקופות של ניצחונות והצלחות, אבל השאלה היא איך יוצאים ממשברים. שם לדרך ההתנהלות יש משקל כבד, ובעיקר להתנהלות התקשורתית.
למכבי חיפה, בן שמעון מגיע כשהתדמית שלו כבר מעוררת מיאוס גם בקרב הקהל המקומי. ההתמודדות עם המצב לא יכולה להיות נקודתית. גם המועדון וגם המאמן צריכים לחשוב על היעזרות בגורמים חיצוניים ובאנשי תדמית כדי לנסות ולייצר משהו שונה.
ההתנהלות התקשורתית של רן בן שמעון לא יכולה להימשך כפי שהיא. עוד לפני שיגיע למכבי חיפה, הוא עצמו צריך לשבת ולהבין שהוא חייב להוציא מעצמו משהו אחר. אולי אפילו לייצר סביבו מערך ייעוץ ולהיעזר באנשי מקצוע שיכוונו אותו, כי כרגע נראה שהוא מתקשה לעשות זאת בעצמו. ברגעים שבהם ייקלע למשבר, אם יתנהל כפי שהתנהל עד היום, הדרך הביתה תהיה קצרה מאוד.
