רן בן שמעון צריך לבדוק טוב טוב עם עצמו איך ייתכן שאחרי משחק כל כך חלש של שחקני נבחרת ישראל, הזעם מופנה בעיקר כלפיו. איך גם הבוקר היכולת הבינונית של אוסקר ותורג'מן ועבדה וכל ה"כוכבים" ו"הליגיונרים" נזנחת הצדה ומבוטלת, וכל הטינה והתסכול מתנקזים רק למקום אחד - המאמן והריאיון שלו אחרי המשחק. תקראו לזה גזלייטינג, מתק שפתיים או חירטוט, זה לא משנה. עם התחושות אי אפשר להתווכח. הריאיון היה יותר גרוע מהמשחק עצמו, ואם נשתמש בעולם המונחים של רב"ש, הרי שרק זה הוא "הישג מדהים".
באופן אירוני, התנאים הגרועים לטובתו. רב"ש אמור ליהנות ממסורת הכישלונות. כבר אי אפשר לעצבן או לאכזב אותנו. כולנו מבינים שאם כל אנשי המקצוע נפלו, זו כנראה לא אחריות המאמן. רב"ש הגיע בעמדה נוחה, כמעט אידיאלית, של אפס ציפיות, ועדיין איכשהו הכל עליו, כל האש מופנית למאמן שעמד במשימה בלתי אפשרית: האיש הצליח לאחד את השורות, ולייצר תחושה שזה אך ורק באשמתו.
נדמה שאילו לא היה מגיע לריאיון אחרי המשחק, אילו היה נשאר דומם, הדברים אולי היו עוברים בהשלמה. אבל בן שמעון הגיע להתגונן ולהצטדק, לרומם ולפאר תיקו אפס חלש, ואחרי 90 דקות של משחק מנומנם, הצליח להעיר את הקהל. נתעלם מהמראיינים והשאלות למאמן ודרך הצגתן, ונתרכז בתשובות. "הנבחרת נתנה עבודה, נתנה לב, נתנה מחויבות מדהימה", אמר בן שמעון, "תוכנית המשחק הייתה מבוססת על זה שבחצי הראשון נעשה הגנה חזקה מאוד, ועשינו את זה בצורה מדהימה. גם ניסינו לשחק כדורגל בחצי הראשון".
כן, המחויבות מדהימה, ההגנה מדהימה, וגם ניסינו לשחק כדורגל בחצי הראשון! מה אפשר לומר על המשפט האומלל הזה, על כך שהמאמן מתגאה בניסיון לסכן את השער של נבחרת קוסובו. "אם אנחנו מנצחים פה 0:1 קטן, באמת היינו יכולים להגיע למקום...", המשיך בן שמעון, מפליג בדמיונו, אחחח, אילו היינו מנצחים לראשונה במסגרת דרג ב' של ליגת האומות, מול עשרה שחקנים. "ניסינו כל מה שיכולנו, אבל באמת שגם תנאי המגרש הקשו מאוד מאוד לעשות דברים טכניים בחלק הקדמי, כך שמי שעשה הגנה, זה עזר לו". אוקיי, אז עברנו להתלונן על תנאי המגרש, שפגמה ביכולת הטכנית של כוכבינו?
על הסגל החסר אמר בן שמעון ש"יכולנו לבוא עם מצב רוח ירוד וזה היה נראה ככה גם, אבל רצינו מאוד לנצח. סבלנו מפציעות נדירות שלא קשורות לכדורגל. פציעות לב, שחקנים ששנה וחצי לא משחקים. יש חבר'ה מדהימים שלקחו את ההזדמנות ושיחקו בצורה מדהימה". החבר'ה מדהימים, שיחקנו בצורה מדהימה, והרי זה עתה צפינו במשחק וכולנו תוהים: למי בן שמעון מתכוון? איזה שחקן שיחק בצורה מדהימה? אנחנו בשלב של להתלונן על חסרונו של בלוריאן?
חשוב לציין שאחרי משחק כזה, אחרי רצף תוצאות שכאלה, שום דבר לא יישמע טוב, אין מה להגיד מלבד מלחשוף שוב את האמת הכואבת, על כך שהכדורגלן הישראלי בינוני וכבר עשרות שנים לא מצליח לנצח את הקוסוברים של העולם. אבל בן שמעון, איש של מילים, שהגן על ישראל בצורה כל כך יפה במסיבות העיתונאים עם אירלנד, מנסה להתפייט, לקחת מציאות מדכדכת ולייפות אותה, ובכל מילה רק נופל בלשונו ומסבך את עצמו, במקום להיחלץ מהבוקר רק קובר את עצמו יותר.
"אני מרגיש שיש כלפיי הערכה גדולה מאוד ומאמינים בי. אני מרגיש את זה בנשמה שלי, בתוך הלב שלי. חשוב שזה ייצא החוצה. החיים ממשיכים, מחר תזרח השמש ואחרי אוסטריה תזרח השמש. אנחנו נבחרת מצוינת". אדוני המאמן, אנחנו שמחים שאתה מרגיש את ההערכה כלפיך בלב ובנשמה, אבל אנחנו יודעים מה ראינו. אנחנו לא נבחרת מצוינת.
