נתחיל מהסוף, הפועל תל אביב מוליכת ליגת העל בתום המחזור העשירי. משפט שאם היה נכתב לפני שלושה שבועות היה נחשב לכמעט בדיוני, אבל אליניב ברדה מלמד אותנו שאם רק תדמיין מספיק חזק תוכל להתעורר כשאתה מגשים כל חלום.
הניצחון אתמול בבאר שבע, וכיבוש הפסגה לא הגיעו בחלל ריק, הפועל תל אביב עוברת מסע, מסע שהתחיל בדיוק לפני שנתיים פחות חודש. דצמבר 2024, אליניב ברדה חותם בהפועל תל אביב ומפיח חיים בנשמתה המתעוררת.
ובכל משחק, סיבוב ועונה אנחנו רואים את הפועל תל אביב מטפסת עוד ועוד במדרגות הרוחניות, עוברת מסעות עצמאיים לגילוי עצמי ומזככת את עצמה מהעבר. שלא תחשבו שזה קל, יש הרבה מה לזכך, שנים של ריקבון ושכבות של הזנחה שצריך לקלף שכבה אחר שכבה. אבל אליניב ברדה מחדיר בה את האמונה וחושף את האור שנגנז.
מאז דצמבר 24' ועד למשחק אמש, הפועל תל אביב עברה חלקים משמעותיים מאוד במסע, היא ניצחה דרבי, אפילו שניים, עשתה קמפיין מוקדמות אירופי שכמעט והזכיר את ימי החמישי הגדולים בבלומפילד והניפה תואר, כן גם אם בעיניכם הוא לא מאוד נחשב.
להפועל הייתה בעיה עד המשחק אמש, היא לא ממש נספרה, כאילו הגיעה לכאן בטעות, לא בכוונה, עוד רגע והיא צונחת חזרה למקומות שכולם מקווים שהיא תהיה בהם.
אבל אתמול, אתמול התחילה התקומה, לא עוד משחק שיכריז שהיא חיה, את זה כבר כולם יודעים, משחק שהכריז אני כאן לעולמים.
הפועל מגיעה למשחק הזה עם כל המשקולות על הגב, ברדה מול באר שבע, הפועל מול הציפיות של עצמה, כולן איבדו נקודות ובעצם, לראשונה מאז 2010, כל העיניים עליה.
ציפיתי לראות הפועל נסוגה, מסתגרת, רוצה לשבש והעיקר לא לחטוף, אבל מה שראיתי בחצי שעה הראשונה השאיר אותי חסר מילים, הרחתי באוויר ניחוחות של דומיננטיות שלא הרחתי מהפועל תל אביב מאז ימי גוטמן.
לא מתנצלים, לא מפחדים, בטרנר, מול אלופת המדינה הפועל תל אביב נראית טוב, אבל לא זה הסיפור, הנפש התעוררה, הפועל תל אביב מאמינה.
אמונה שלמה, חסרת פשרות, לא תשכנעו אותה בשום דבר אחר מלבד זה שהיא הכי טובה.
אליניב ברדה העמיד חבורה של מיסיונריים שמשכנעים את עצמם בכל דקה באומנות המשחק שלו, ותורידו את הגבה שהרמתם, הכדורגל של ברדה הוא אומנות, אומנות של עמידה טקטית ואמונה עצמית, של כוח אבל עם הרבה מאוד מוח.
המחצית הראשונה הייתה מעוררת השראה עבורי, הפועל תל אביב שווה אם לא יותר טובה מבאר שבע בטרנר, היינו כחולמים. בחצי השני היה נראה שהם מצאו את הנוסחה, שבעיות השמיכה הקצרה של הפועל מורגשות היטב בקור של מדבר הנגב והנה זה שוב בורח מכאן.
אבל מסעות לא עוברים סתם, כל מסע בדרך מלמד אותנו שיעור, והפועל תל אביב למדה, למדה מהשיעורים שהיא עברה במסע של העונה שעברה, מההפסד 2:1 בטרנר אחרי שהיינו, גם אז, לא רעים בכלל, אבל הבגרות חסרה, או הדרבים שהיינו רק ליד, והמשחקים נגד בית"ר שהזכירו שאנחנו לא לגמרי ברמה.
והיום אנחנו מבינים שכל תהליך שאנחנו עוברים מחזק אותנו בסיבוב הבא.
למקין, אלקוקין, אל ים ודאפה, חלקם שחקנים מושמצים, גם על ידי כותב מילים אלה, על חלקם חשבנו שהם לא בדיוק ברמה אבל אלה, בדיוק אלה, קורעים את הקליפות, חושפים את האור הגנוז ושולחים את הפועל תל אביב לפסגות שהיא כבר מזמן שכחה.
הילדים האלה, שגדלו פה, חלקם בתקופות הכי נמוכות, הכי נסתרות, וגם כאלה שבאו לפה כדי להדגיש עד כמה המהפך גדול, הם עושים שער שמתמצת את הפועל תל אביב הזו ומייצגים את הדבקות במטרה, את האמונה שאינה תלויה ואת הרוח שמאמן אחד מחדיר בהם.
אני יוצא מהמשחק הזה עם תובנה משמחת - אין אקראיות בעולם, הפועל תל אביב, בפעם השביעית העונה בליגה שומרת על שער נקי, כובשת בכל משחק בו היא עולה לשחק (מלבד ההוא במחזור הפתיחה) ונראית בדיוק אותו הדבר בכל משחק.
אליניב ברדה יקבל, ובצדק, את המחמאות על רמת האימון, המוכנות והרצינות שהקבוצה שלו מציגה בכל משחק, אבל אני חושב שברדה עושה דבר גדול הרבה יותר, הוא מחייה מחדש עם שכמעט מת, שהיה בגולה ולא האמין שהוא יכול להתרומם שוב ולהתגבש לכדי אומה.
אימפריות נופלות לאט, נטמעות בעם שכבש ופירק אותן ונעלמות, דרכן של אימפריות, זה היה אמור לקרות גם להפועל תל אביב אחרי שניסו להעלים אותה בכל דרך אפשרית, אבל היא מנצחת כל סטטיסטיקה, היא הייתה מתה ועכשיו היא חיה, מה זה חיה, מוליכת ליגת העל.