הפועל תל אביב היא קבוצה יוצאת דופן. קשה מאוד להסתכל על חיסור של שחקן או שחקנים מההרכב כאירוע בעייתי, היות ואליניב ברדה יצר תלכיד ומרקם שבו חיסורים כמעט ולא מורגשים, סוג של מכונה שלפני הכל קשה מאוד לשחק נגדה.
טוריאל פצוע? אווסו במשחקים לא טובים? בואטנג פצוע? הם עדיין מנצחים בדרבי גמר גביע הטוטו וארבעה ימים לאחר מכן את מכבי חיפה. מהקיץ ועד היום הפועל תל אביב מוכיחה, שוב ושוב, שהיא כאן כדי להישאר במאבק האליפות עד הסוף.
וזה לא נגמר בשמות שהוזכרו קודם, אלא גם במחליפים שלוקחים את ההזדמנות. קרייב חולה או מורחק? קנצפולסקי לוקח את המשבצת בצורה מוצלחת. דאפה מושמץ באופן שבועי? פתאום הוא הופך ללהיט של החלק הקדמי כשבואטנג מושבת. והנה אלקוקין לוקח את הדקות באמצע והופך לאחד הקשרים האיכותיים בליגה. הספסל תמיד שם לקחת את ההזדמנות ולשמור על העוצמה של הקבוצה.
ועם כל הכבוד לכל זה, לנצח משחק חוץ נגד קבוצה גדולה כמו הפועל באר שבע כשאתה מועמד לתואר - זאת כבר משימה אחרת, התמודדות אחרת, התעלות אחרת. את זה מבין כל אחד בהפועל תל אביב לקראת המשחק הערב.
באר שבע לא בשיאה לאחרונה. היא תסחוב קצת עייפות אחרי ששיחקה בחמישי אך גם תבצע 6-5 חילופים כדי לרענן, וזה פחות ישפיע. ועדיין, התנאים לצדה של הפועל תל אביב. ההזדמנות לנצח הערב בטרנר נמצאת בידיים שלה. מי שרוצה לקחת אליפות, אלה הרגעים שבהם היא נדרשת לנצל את הסיטואציה ולעשות את זה. על הדרך יהיה גם בונוס של מקום ראשון, שעליו תרצה לשמור על הסוף.
מנגד, באר שבע זאת קבוצה שגם בהילוך שני נתנה כאן שתי חמישיות בשני משחקי הליגה האחרונים. יש לה מאמן מבריק שיודע להפתיע ולמצוא פתרונות, כזה שינסה להיות יצירתי ולהפתיע את משחק ההגנה של האדומים, לנצל את הכוח של טרנר ולגייס אנרגיות לשחקנים. זה קרב ראש בראש של שני המאמנים הטובים בארץ. זה מעבר לקרב על הפסגה, אלא מאבק תודעתי, הצהרתי. יהיה אש.