ברק בכר עשה את מה שנתניהו לא מסוגל לעשות כבר שלוש שנים

תגידו שהוא נכשל - וזה נכון. תגידו שהוא בסך הכל הקדים תרופה למכה, שכן היה צפוי לפיטורים - ואולי תצדקו. ובכל זאת, ברק בכר הוכיח אמש למה הוא המאמן הטוב ביותר בישראל גם כשהוא בתקופה מקצועית רעה מאוד.

כתבתי "המאמן הטוב בישראל"? ובכן המעטתי בערכו, שכן בכר הוא לא רק המאמן המעוטר ביותר בכדורגל הישראלי בעשור האחרון ולא רק זה שהגיע הכי רחוק באירופה (באותו עשור) אלא גם הבן-אדם הכי טוב.

"מענטש" היו אומרים פעם ביידיש, במטרה לתאר את מכלול התכונות הראויות לאדם.

נרד לרגע מפסגת ההר: ברק בכר התפטר ממכבי חיפה כי נכשל. מועדון בעל אמצעים, שהועמדו כולם לרשותו, כשל - ולפחות לפי שעה, הגם שאנו רק בתחילת העונה, נדמה כי נדחק אל מחוץ למרוץ האליפות.

זאת ועוד: ייתכן מאוד שלנוכח התוצאות המאכזבות, הרי שבכל מקרה היה קורא לו יעקב שחר, הבעלים, לשימוע לפני פיטורים. העניין הוא לא במה שבכר עשה אלא באופן שבו עשה אותו, כלומר - הדרך שבה לקח אחריות מפורשת על המצב.

תכף נשוב ל"סמי עופר", דקות אחרי התבוסה מול מכבי נתניה, אבל קודם כל נרחיב את הפריזמה ונתבונן על ההוויה הישראלית, על הנורמות הירודות שפשו בהנהגה: מזאת שבמדים ועד לזאת שבחליפות.

הדוגמה שנמצאת מתחת לפנס היא כמובן 7 באוקטובר, הטבח שגם מי שהיו הוגנים מספיק כדי לקחת אחריות על חלקם בכישלון: צה"ל - בדגש על אמ"ן, השב"כ ועוד, עשו זאת במעין "כן, אבל". כלומר - כן אני אחראי, כן אני כשלתי, אבל אל תאשימו רק אותי, שכן הייתי חלק מקונספציה".

ואלה עוד הטובים, במערכת הביטחון, כי במערכת המדינית רוחצים בניקיון כפיהם עד עצם היום הזה - מתחמקים מאחריות, מנכסים לעצמם רק את ההצלחות, מונעים חקירה אמיתית - ואם נדמה לכם שאני מתכוון בעיקר לאיש שלימד אותנו שבישראל אין רמטכ"ל ואין שר ביטחון, אלא רק אחד שנושא באחריות (כשזה היה לו נוח...), אתם לא טועים.

טבח 7 באוקטובר הוא הדוגמה המוחשית ביותר, סימפטום ענק וכואב, אבל לא המחלה. כי חוסר האחריות הפך לסימן ההיכר שלנו בכל אשר נפנה.

תאונות הדרכים הקטלניות, שבכל העולם הנאור נמצאות בסימן ירידה (בגלל שכלול מנגנוני המניעה והבטיחות ברכב), שוברות אצלנו שיא של 20 שנה? ובכן, לא השרה הממונה ולא מנכ"ל משרדה ייקחו אחריות.

מטוס צולל מהשמיים לקראת התרסקות (שנמנעה, תודה לאל ולתושיית הנוסעים) בגלל מחדל אבטחה? איש אינו אשם, איש אינו אחראי - וכל אחראי בפוטנציה מגלגל את האשמה ממנו והלאה.

ישראלים מתים בגלל רשימת המתנה ארוכה מדי לבדיקות שעשויות להניב גילוי מוקדם של מחלות קשות? איש אינו אחראי - לא מי שקיצץ בתקציב, לא מי שלא שעה לאזהרות, לא השר האחראי (שהוא בכלל אחראי על עוד ארבעה משרדים. כלומר לישראל אין שר בריאות במשרה מלאה. אחר כך יגידו "העיקר הבריאות").

וכך זה נמשך הלאה: תלמידי ישראל מתגלים כבורים ועמי ארצות. מה עושה השר הממונה? מבטל את הבחינות שקבעו את התוצאה העגומה...

זה אולי לא ישפר אפילו בפסיק את הבנת הנקרא של התלמידים, לא את איכות האנגלית שבפיהם, לא את ידיעת המתמטיקה ולא את הפוטנציאל במדעים, אבל הי - לפחות לא תהיה עוד אחריות שאותה אפשר (וצריך!) לגלגל לפתחו של השר הממונה.

ואם למישהו נדמה שהדברים מכוונים בעיקר לממשלת ישראל הנוכחית, אז ראשית - זה נכון, מה לעשות שהם בשלטון כבר ארבע שנים שבהן נכשלנו כישלון חרוץ בכל אשר נפנה (מישהו אמר מדיניות חוץ או הסברה?).

ושנית - בל ישלה עצמו איש שהנורמות יתוקנו על ידי מי שבדיוק מתלבטים כרגע איזו הבטחת בחירות להפר כדי שיעלה בידם להרכיב ממשלה חליפית...

נדמה שהנקודה ברורה, עכשיו אפשר לחזור לכדורגל? גם ברק בכר היה יכול להיאחז בקרנות המזבח. גם אם היה מפוטר בסופו של דבר, זה היה מגיע ביחד עם פיצויי פיטורין עד לתום תקופת החוזה שלו.

אז בכר ויתר, ככל הידוע לנו, על לא מעט כסף, אבל לעצור את הדיון כאן יהיה בבחינת עוול, שכן בכר היה יכול להגיד, כאילו היה, נניח, ראש אמ"ן לשעבר: "נכשלתי, אבל הייתי חלק מכישלון מערכתי" - ולזכותו יאמר שסך התארים שבהם זכתה מכבי חיפה במילניום הנוכחי, נמוך מהפוטנציאל ומהיכולת הכלכלית שלה.

הוא היה יכול לגלגל את התיק על איציק עובדיה, על ליאור רפאלוב, על יעקב שחר, על השחקנים שלו (אחרי הכל הם אלה שהפכו את הרחבה לטיילת), אבל לא - הוא עשה בדיוק את ההפך.

בכר לא רק שלא האשים את המנהלים, הקולגות והשחקנים, הוא הרים להם וגיבה אותם. "לא היה משהו שביקשתי ולא קיבלתי" אמר, ובכך קיבל את האחריות והאשמה רק על עצמו.

"אני חושב שיש פה קבוצה טובה... שמישהו אחר יוכל להצליח בה..." אמר הן במפורש והן בין השורות, ובכך הסיר אחריות, בצורה נאצלת, מכל מי שעלולים לשמש מטרה לזעם הקהל. אפילו לאוהדים שקיללו אותו ודרשו את ראשו היה לו מסר מכבד ומבין - איזה איש!

כישלונות אינם דבר להתגאות בו, אבל אין בינינו כמעט אנשים שהחיים לא זימנו להם ולו כישלון אחד בודד: בכסף, בעסקים, בקריירה, באהבה, במשפחה - ובכל תחומי החיים.

לכן "מענטש" אמיתי נמדד גם לפי היכולת שלו להודות בטעות ולקחת אחריות. אי אפשר להיות אחראי רק על מבצע חילוץ נועז של חטופים, מבלי להיות אחראי גם לחטיפתם.

אי אפשר להיות אחראי רק למבצע הביפרים ולא למזוודות הדולרים. אי אפשר להיות אחראית רק לקו חדש של הרכבת הקלה, אבל לא לסטטיסטיקה הגואה של משפחות שחייהן נהרסו בגלל מוות מיותר בכבישי ישראל.

ולהבדיל אלף הבדלות, אבל בכפוף לאותו היגיון ממש: אי אפשר להיות אחראי רק לניצחון בדרבי, אבל לא להפסד בגמר הגביע, ואי אפשר להיות אחראי על חילוף מנצח מבלי לקחת אחריות גם על הרכב מקורי חסר...

ברק בכר, לפיכך הפך לסמל גדול בהרבה מאשר רק ספורט, גדול בהרבה מכדורגל. הוא הפך תזכורת למדינה שלמה, שממש כמו דרכו של אדם בחייו, גם לה יש כישלונות לאורך ההיסטוריה שלה, איך לקבל אחריות, איך להודות בכישלון - ולא רק מן הפשה אל החוץ: איך עושים זאת וגם משלמים את המחיר.

בכר איבד אמש את משרתו ואת שארית חוזהו, אבל הוא הרוויח משהו גדול הרבה יותר: כבוד. מי שאמר פעם "טוב שם משמן טוב" (קהלת, פרק ז' פסוק א'), התכוון בדיוק לרגע הזה.