אבל איך שלושתם יסתדרו רק עם כדור אחד?! די בקלות, מסתמן.
הבלייזרס היו אחת מהפתעות העונה במשחקים הראשונים, עם קו אחורי חדש-ישן שמציג את דמיאן לילארד וג'ה מוראנט, לצד השגריר שלנו בגולה. אבל. ארבעה משחקים לתוך הניסוי שאף אחד לא ביקש כבר חטפנו ברקס ראשון עם פציעה מבאסת. מהמעט שראינו, ג'ה השתלב מעולה, וכמוהו גם דיים בעונת הקאמבק שלו. אבל הפציעה של מוראנט תאלץ אותנו לחכות לפחות עוד כמה שבועות לפני שנוכל לקבוע אם זה אמיתי. לא ניתן לאף פציעה לעצור אותנו.
בינתיים, כל מה שיש לנו הם 66 דקות של כל השלושה יחד על הפרקט, אז בואו נוציא את המיקרוסקופים וננתח אותן בהגזמה. השארנו את הניצחון הלילה מול הג'אז מחוץ לגבולות הגזרה שלנו, כי ג'ה לא שיחק כמובן. אבל 24 נקודות של דני, כולל 13 זריקות עונשין, מסמנות לנו שהכל יהיה בסדר.
שלושה מובילים לכדור אחד
החדשות הטובות בינתיים הן שההתקפה של הבלייזרס זורמת טוב. הבלייזרס מציגים את אחת ההתקפות היעילות בליגה. אנחנו בשלב של מדגם פצפון, ועדיין תירוץ טוב לשמוח. הבלייזרס מייצרים אינסוף שלשות פנויות, קולעים נהדר בתוך הקשת ומגיעים לקו המון. ככה נראית התקפה מתפקדת והרבה קרדיט מגיע למייקה נורי, שמאמן את הקבוצה על תנאי (כלומר החוזה שלו כמעט מעליב).
הקבוצה, שהסתמכה על ההגנה שלה בעונות שעברו, הפכה להיות הרבה יותר מסוכנת כשהכדור אצלה. גם לילארד וגם מוראנט הראו כבר שהם יכולים להיות מנועים התקפיים ברמה גבוהה מאוד, והשילוב של שניהם יחד עם דני אמנם נותן לכל אחד מהם פחות הזדמנויות סך הכל, אבל זה לא רק דבר רע.
היכולת של כל אחד מהשלושה לעשות משהו עם הכדור מאפשר להם לנקות מדיאטת הזריקות שלהם את הזריקות הכי קשות. היעילות של שלושתם אמורה לעלות ככל שירד אחוז השימוש שלהם (יוסג'-רייט). זו לא נוסחה מושלמת בוואקום, יש כמובן אפשרות שאחד מהם, בעיקר דני, אבוי, יתבייש בפינה קצת יותר מדי ויאבד קצב. זה קורה לפעמים לכוכבים שרגילים לכדור ביד. אבל אני אופטימי. בינתיים זה עובד.
אנחנו בשלב ירח הדבש, אפשר לראות את זה גם בפילי, למשל. זה לא הזמן להתחיל להתלונן על נגיעות וזריקות. כולם נחמדים במאמץ לעשות את הרושם הראשוני הכי טוב שיש, בדגש על ג'ה. הרכז תמיד היה נדיב וקבוצתי, אבל יש סיבה שהבלייזרס קיבלו שחקן ברמה שלו במתנה. ניכר שהוא מנסה להראות שהוא שם את עברו מאחור. נשאר רק לקוות שהוא ינסה להוציא עבירות תוקף בצבע משחקנים כמו ווקר קסלר גם בינואר.
ג'ה תמיד אהב להפעיל את החברים, והוא באמת מוסר מחונן. לילארד גם טוב בהיבט הזה, ובקבוצה הזאת הוא יותר פינישר מאשר זה שאחראי על ליצור את המהלכים. ודני? דני פורח.
זה לא סוד שהעונה שעברה, מדהימה ככל שתהיה, מתחה את הגבולות של דני מעבר למה שבריא להתקפה של הבלייזרס. הוא עשה הכל, לטוב ולרע. עכשיו כשיש לו שני מובילי כדור נפלאים לידו, המשחק שלו מחליק למקום. הוא עדיין, ללא צל של ספק, השחקן הכי טוב בסגל הזה. וההיררכיה הזו ברורה לכולם.
הסגנון האגרסיבי של דני תפור לתקוף קלוז-אאוטים, אז כשהכדור מגיע אליו אחרי חדירה לצבע החיים שלו נהיים הרבה יותר קלים. על אף שהכדור אצלו פחות, הוא עדיין ממובילי הליגה בחדירות לצבע. הוא עדיין מוריד בערך 5-6 כדורים חוזרים בהגנה שהופכים להזדמנויות במעבר. ופתאום יש לו שני מאסטרים בפיקנ'רול, והוא מסדר להם חסימות שמייצרות כאוס במובן הכי טוב של המילה. האיבודים שלו נחתכו בחצי-כמעט בהשוואה לעונה שעברה. העונה רק בחיתוליה, אבל הנה לנו עוד רמז חיובי.
ודני עדיין משתלט על ההתקפה כשהוא צריך, הוא פשוט יכול לשמור את הרגעים למחצית השניה יותר מבעבר. זה מאפשר לו להיות חד יותר בקלאץ'. ללא כדור, לליארד וג'ה הם הפכים מושלמים.
ניכר שדני היה צמא לקלעי ברמה של דיים לשחרר לו כדורים מחדירה, ודיים מושך אליו כל כך הרבה תשומת לב מעצם הנוכחות שלו על המגרש. ג'ה, מנגד, קיבל מההגנות שלשות פנויות כאילו הן שקיות סוכר בקפיטריה.
לסיכום, לכל מי שדואג לממוצעים של דני, לפחות בשלב הזה אפשר להיות רגועים. כשהאחוזים של דני מהקו יתיישרו נוכל לראות את הממוצעים מטפסים חזרה למעלה, על אף שהכדור אצלו פחות. איפה שהציוות הזה יכול להיות בעייתי הוא בכלל לא בהתקפה.
מתגוננים בהגנה
כששלושת המוסקטרים שלנו על המגרש, פורטלנד סופגת 113.9 נקודות למאה פוזשנים, שזה קצת יותר מהממוצע השנה (112.5, מינוס גארבג'-טיים, נכון לכתיבת שורות אלו). כאמור, הבלייזרס עצמם קולעים בצרורות, עם 121.5 משלהם. זו נוסחה מנצחת, אם הם יצליחו לשמר אותה.
עם זאת, צמד הגארדים מייצר דילמות קשות לנורי בהגנה. ההיסטוריה מראה לנו שהקבוצות הטובות באמת יאכלו אותם בלי מלח. לא רק מדובר בשני שחקנים נמוכים עם מגבלות פיזיות, מדובר בשניים מהשומרים הפחות מחויבים שאפשר למצוא מבחינת הגישה שלהם. לרוב הגנות בליגה הזאת מצליחות להתמודד עם חור אחד, גג. אי אפשר להחביא 40 אחוז מהשחקנים שלך על הפרקט.
בינתיים ראינו את נורי מתנסה עם הגנות איזוריות בזמנים של לילארד על המגרש. מוקדם לקבוע אם מדובר בפתרון קבוע, שכן היחס של קבוצות אמריקאיות לאיזוריות תמיד היה חשדני. דני לוקח יותר מהעומס, והקבוצה שהתגאתה ביכולת שלה לנעול יריבות תצטרך למצוא זהות אחרת כהשהצמד המאותגר וורטיקלית הזה נמצא על הפרקט.
הפציעה של מוראנט מגיעה כמובן בתזמון די מעפן, בדיוק שהתחלנו ליהנות. אבל זה גם אחד היתרונות של בניית סגל כזה. פציעות הן חלק בלתי נפרד עבור כל קבוצה בליגה. לבלייזרס עכשיו יש מספיק כוח אש כדי לעמוד בהיעדרות של אחד מהכוכבים שלהם.
לקואץ' נורי יש את הפריבילגיה להשאיר אחד מהשלושה על הפרקט בכל רגע נתון, לפחות כשכולם בריאים. זה קצת מוזר שהוא לא ממש עשה את זה, למען האמת. אבל אולי אפשר להתייחס להחלטה הזו כסימן שהמצב בין השלושה טוב, ולא מצדיק הפרדת רשויות מהסוג הזה.
זהירות! אופטימיות
אישית, מאוד לא אהבתי את הטרייד על ג'ה, על אף המחיר. ארבעה משחקים הם ממש לא מספיק בשביל לשכנע אותי, אבל לגמרי טעיתי בהערכת האפסייד ההתקפי של המשולש הזה. בניגוד לעונה שעברה, נראה שההתקפה של פורטלנד אמורה להיות ראויה לפלייאוף. הגנתית זה יהיה על נורי להוכיח שהוא יכול לסחוט לימונדה מהלימונים האלה, ואני עדיין סקפטי.
מהמעט שראינו דני משתלב מעולה, ואין סיבה שלא ייתן קמפיין אולסטאר נוסף. אלה רק ארבעה משחקים (פלוס אחלה ניצחון ביוטה), אבל אי אפשר היה לבקש מהם יותר. זה נכון למבחן התוצאה, וגם למבחן העין.