רפי תשובה היה אחד החלוצים הבולטים של בית"ר תל אביב בשנות ה-70 וה-80, כיכב בליגה הארצית, זכה בתואר מלך השערים וגם הגיע לנבחרת ישראל. לאורך הקריירה שיחק לצד כמה מהשמות הגדולים בכדורגל הישראלי, זכה לעבוד עם מאמנים אגדיים ואף קיבל הצעות מעבר לים, אך העדיף להישאר בארץ. בריאיון לאשר גולדבר הוא חוזר לתחילת הדרך בהפועל נתניה, מספר כיצד בית"ר תל אביב חטפה אותו ברגע האחרון מבני יהודה, נזכר בסיפורים יוצאי דופן מחדר ההלבשה של הנבחרת ומדבר על הפציעה הקשה שקטעה את הקריירה שלו. כיום, בגיל 69, הוא מתגורר בנתניה, עובד כנהג מונית וממשיך להתרפק על הזיכרונות.
נתחיל מהשורשים שלך.
"השורשים שלי הם מלוב. אבא ציון ז"ל ואמא רינה, תיבדל לחיים ארוכים. עלינו למעברת פרדסיה ומשם למרכז העיר נתניה. אבא עבד קשה לפרנס את המשפחה והיה ירקן. אנחנו 6 אחים ועוד אחות אחת. אני נולדתי ב-22 בספטמבר 1957".
איפה למדת?
"בבית הספר היסודי למדתי בשח"ל ובתיכון באורט ליבוביץ' במגמת חשמל, אבל הראש אז כבר היה עמוק בכדורגל".
תחילת הכדורגל המסודר שלך הייתה בהפועל נתניה?
"הפועל נתניה הייתה באותה תקופה קבוצה טובה ששיחקה בליגה השנייה באופן כמעט קבוע, עם מגרש מסודר. מעל 2,500 אוהדים הגיעו למשחקי הבית. המאמן שאיתו התחלתי היה ישראל בן דרור, כוכב העבר של מכבי פתח תקוה ונבחרת ישראל. בגיל 15 וחצי היו חסרים לקבוצת הבוגרים מספר שחקנים, קראו לי להצטרף למשחק חוץ נגד הפועל קרית שמונה. פתחתי בהרכב והיה לי משחק מעולה. עליתי לבוגרים ולא חזרתי לנוער".
מי היו השחקנים שהערצת?
"הערצתי את שפיגלר, ובהמשך את משה סיני ומלמיליאן. הכרתי כל פעולה שלהם על הדשא והפנמתי לעצמי".
בני יהודה ובית"ר תל אביב רצו אותך. איך התפתח הסיפור?
"כן, והאמת שתחילה בני יהודה של זאביק זלצר, ומעט לאחר מכן בית"ר תל אביב, אחרי שקיבלו אישור מראשי הפועל נתניה תמורת סכום כספי די גבוה לתקופה. הייתי בדרך לשכונה כשראשי בית"ר תל אביב הגיעו אליי, ובלחץ שלא עמדתי בו לקחו אותי לאימון בית"ר תל אביב תחת המאמן יעקב גרונדמן".
ומה קרה כשהגעת לבית"ר תל אביב?
"הגעתי למגרש האימונים באבו כביר. גרונדמן כבר היה מוכן להגעתי וביקש לתת לי תלבושת ספורט. נסענו למשחק ידידות נגד נס ציונה, וכבר אחרי חצי שעה גרונדמן ומנהלי בית"ר תל אביב הזעיקו מביתו את יו"ר האגודה, אריה קרמר. הוא הגיע ולקח אותי לביתו, ושם שכנעו אותי לחתום על חוזה ארוך טווח עם שכר טוב ומענק כספי מכובד".
זה לא היה הוגן כלפי זאביק זלצר, שכבר ציפה שתצטרף לבני יהודה.
"בהחלט. זאביק נפגע מאוד מהמהלך, ובהמשך הוא היה מאוד קר אליי בפגישות שלנו בין הקבוצות ובמפגשים שונים".
איפה שירתת בצבא?
"שירות קל בבסיס חיל האוויר. שירתו בבסיס גם דוביד רמלר, בוז'יקובסקי והשוער אלברט זנפט".
מי היו המאמנים והשחקנים הבולטים בתקופתך בבית"ר תל אביב?
"המאמנים היו גרונדמן, אמציה לבקוביץ', נחום סטלמך, שפיגלר וניסים בכר. השחקנים המוכרים בקבוצה היו השוער ליברמן, יצחק אברהם, אבי גולדר, קיש רומנו, שנדיר היה לראות אותו מוסר כדור לחבר, חיים לוי, שמריה וירון אדיב, בלם ענק. כמובן, גם שיחקתי לצידו של גיורא שפיגל".
מה הייתה עונת השיא שלך מבחינת כיבושים?
"בית"ר תל אביב הייתה קבוצה של עליות וירידות ליגה. בעונת 1980/81 תפסנו את המקום הראשון בליגה הארצית, שהייתה הליגה השנייה, בדרך חזרה לליגה העליונה. הייתי מלך השערים של הארצית עם 17 גולים".
איך הייתה הפרנסה מכדורגל באותן שנים?
"נחשבתי לשחקן בכיר והשכר היה יחסית מכובד. יחד עם עבודתי בצביעת רהיטים הצלחתי כלכלית לרכוש דירה למשפחה".
אתה זוכר שער מיוחד שכבשת נגד אבי רן?
"כבשתי שער גדול נגד אבי רן, שוער מכבי חיפה. מוטלה שפיגלר אמר לי כי קיימת התעניינות בי מכיוון פריז סן ז'רמן של אז, אבל אותי זה לא עניין באותה תקופה".
הייתה לך גם הצעה מפתה מאוסטרליה.
"לישראל הגיעו מנהלי קבוצת מלבורן האוסטרלית לנהל משא ומתן עם שרגא טופולנסקי, הבלם הנפלא שלנו. הם צפו במשחק של בית"ר תל אביב והזמינו אותי ואותו לפגישה לילית במלון הילטון, שבה הציעו לי חוזה כספי מאוד מפתה. הבהרתי להם שאני לא דובר אנגלית והמעבר יהיה קשה לי, והודיתי להם. מי שיצא למלבורן היה טופולנסקי, למספר שנים".
ואז עמנואל שפר מזמן אותך לנבחרת ישראל.
"בהחלט זימון מרגש וחלומי לנבחרת שבה שיחקו שמות כמו אבי כהן, דמתי, מלמיליאן, ויקי פרץ, יצחק שום ואחרים נערצים".
מה אתה זוכר מהתקופה בנבחרת?
"הייתי במשך 3 שנים בסגל הנבחרת הלאומית. שיחקתי במשחק שבו ניצחה ישראל את נבחרת יוון 1:4. באותה תקופה היה נהוג לקיים משחקי ידידות של הנבחרת הלאומית, בשם נבחרת הליגה, נגד מועדונים גדולים מאירופה. משחק כזה היה נגד מנצ'סטר יונייטד, לכבוד הבחירה של סיני ושבתאי לוי לכדורגלני העונה. בבעיטות הכרעה כבשתי פנדל ניצחון על היונייטד".
יש לך גם סיפור בלתי נשכח מהספסל נגד בלגיה.
"במשחק נגד בלגיה ישבתי על הספסל לצידו של דני נוימן. המגן שלנו נח איינשטיין לא מילא הוראות טקטיות של שפר, שניגש לספסל, תפס ומשך בחולצה של נוימן ואמר לו: 'לך תגיד לאיינשטיין שאם לא יפסיק עם הדריבלינג, אתן לו ראסיה לראש'. מהצעקות ברחנו כולנו מהספסל".
מי היה המנהיג הגדול של הנבחרת?
"מנהיג הנבחרת היה אבי כהן ממכבי תל אביב, שחקן גדול שהתקשורת אהבה להתמקד בו. שפר דאג בחדר האוכל שיצחק שום לא יכניס לפה לחם. שום נהג לשים פרוסות לחם בין הרגליים, ששפר לא יראה".
היה גם מקרה שבו נעלמת לפני טיסת הנבחרת לספרד.
"היו לי סיבות אישיות, כולל פציעה, לוותר על המשחק. לא עניתי לטלפונים בבית. הכותרת במדור הספורט הייתה 'רפי תשובה נעלם, נחום תא שמע הוזמן לסגל במקומו'".
מוטלה שפיגלר רצה להביא אותך גם למכבי נתניה. מה קרה שם?
"מוטלה הגדול, כמאמן מכבי נתניה, הזמין אותי לביתו ברחוב סמילנסקי. למרות שהייתי מעט פצוע, הוא רצה אותי בקבוצתו. שפיגלר הרים טלפון לגניש, הבעלים של בית"ר תל אביב, והציע תמורתי שני שחקנים בכירים וסכום כסף משמעותי. לאחר דקות של מחשבה גניש השיב: 'אם תשובה כל כך חשוב לך, במחיר כזה, שיישאר אצלי בבית"ר תל אביב'".
איזה סיפור אתה זוכר מאורי מלמיליאן בנבחרת?
"נבחרת ישראל התכנסה במלון רמת אביב לקראת משחק. מרוב התרגשות להיות בנבחרת עלה לי החום, כשכל השחקנים יצאו במאורגן לסרט. מי שביקש להישאר איתי היה אורי מלמיליאן, שדאג לי כל הערב לכוסות תה עם לימון מחדר האוכל. לא אשכח זאת לבן אדם הגדול הזה".
ומה הייתה האכזבה הגדולה שלך מגניש?
"סיימתי חוזה ונפגשתי עם הבעלים גניש לחתום על חוזה ארוך חדש. הייתי פצוע והדיבורים על דירה שאקבל ממנו השתבשו ונעלמו".
איך הכרת את אשתך תמר?
"יצאתי עם בחורה מעפולה, ועברנו ליד חנות נעליים יוקרתית בנתניה. ראיתי בחורה ומיד אמרתי למלווה שלי שהיא תהיה אשתי. שלחתי חבר לחנות, שקנה נעלי נשים ובדק מי הבחורה ומה שמה. השם תמר היה אדיר. היא ידעה שאני כדורגלן והלכה למשחקים שלי. יש לנו שני בנים ובת, 9 נכדים. היום אני עובד במשך חצי יום כנהג מונית".
אתה שומר על אורח חיים דתי?
"מאז שאבא שלי הלך לעולמו התחלתי להתחזק יחד עם תמר האהובה והנערצת. אני לא מוריד את הכיפה מהראש ומקיים את כל המצוות, כולל הליכה לבית הכנסת".
ולסיום, ספר על הפציעה שגמרה לך את הקריירה.
"משחק חוץ בשכונה נגד בני יהודה, שהובילה דקות לסיום בתוצאה 1:2. משחק גמור. רמי לוי, קשר השכונה, שמר עליי באופן קשוח ובלי רצון לפגוע בי קשה, עשה עליי גליץ' שפרק לי את הברך, פציעה שהותירה אותי בלי הרצועה הצולבת שלי. פתאום אני, שהייתי מוערך, עם המון חברים ואנשי תקשורת, חשתי דיכאון פנימי. ההמולה סביבי נעלמה. המשפחה היא הכול".