קלינגר הולך לאיבוד (ואף מילה על נמני)

כבר 8 שנים מדברים במכבי תל אביב, על האיש שיבוא ויעשה סדר במועדון ולרגע היה נדמה שהוא פה. קלינגר, שהגיע למכבי והביא עימו רוח חדשה של שינוי, נסוג ברמת ניהול המשחק ממחזור למחזור. אינני מתכוון לקחת ממנו את כל הדברים הטובים שהוא עשה ואת ההישג שבהבאת מכבי ת"א על סף אליפות בעונתו הראשונה, אבל האמת היא שבמחזורים האחרונים, ניהול המשחק שלו גובל בשערוריה. וזה עוד מתחיל בבחירת ההרכב.

בהתחלה הוא היה הרפתקני וחדשני עם שיטת 3 הבלמים, שדווקא הצליחה לא רע והביאה למכבי את הפרש השערים הטוב בו היא מחזיקה עד היום. אח"כ באה הפעולה הגאונית שהעבירה את ברוך דגו למרכז והפכה אותו לעושה המשחק של הקבוצה. זה לא שדגו יותר טוב מנמני או אפילו מעובד (והוא יותר טוב), העניין הוא שדגו הביא עימו גם תרומה הגנתית, בדיוק כמו שהקלינגריזם מחייב. דגו מתאים הרבה יותר לסגנון המשחק המודרני על שטחים מתים אותו הוביל אלכס פרגוסון השנה. דגו הוא גם אישיות חיובית ביותר ומשמש כדוגמא אישית טובה. על המגרש הוא תמיד מחפש את הכדור וכולם מחפשים אותו. בניגוד אולי לשניים האחרים.

אח"כ חזר קלינגר לשיטת 2:4:4 והקבוצה חזרה לשחק בשבלונה הרגילה. מה ששוב הביא את השינוי, היה השיפור ביכולתו ובמנהיגותו של ברונו הייס והבאתו של ג'ון פנטסיל, שנכנס מצויין לתפקיד המגן הימני והפגין בשיאו משחק מושלם כמעט בניצחון בדרבי על הפועל. בדיוק כשהשפעתם של השניים החלה לרדת (הגיעה לשיא שלילי במשחק הזוועתי שלהם אמש) באה הפציעה של דגו. מכאן לקח קלינגר החלטות קצת פחדניות ויותר מדי מוטעות. פתאום מצא את עצמו אבי סטרול בעמדת המגן השמאלי, הייס הפך לעושה משחק, פנטסיל הפך פעם לשחקן כנף ימין, פעם לקשר ואפילו לחלוץ, תורג'מן עבר לכנף שמאל, ביטון שיחק כקשר ימני או שירד לספסל, עובד לא ידע בדיוק מה רוצים ממנו וגדי ברומר, שהתבלבל מכל הנעשה סביבו, התחיל למסור כדורים ליציע. זה טוב שיש לך שחקנים שיכולים לשחק בכמה תפקידים, וזה טוב להזיז שניים או שלושה מהם בכל משחק, אבל יש גבול ניר. הפעם הגזמנת. למעשה, לבד משני הבלמים, אף שחקן לא שיחק בתפקיד המקורי שלו אתמול בערב.

נמני, קלינגר ובנין עשו סולחה אתמול, רגע לפני עלייתם לכר הדשא. המעשה היה חיוני (אם כי קצת מאוחר), אך הוא לא מנע ממכבי להראות רע במשחק עצמו. הבעיה של הקבוצה כנראה שאינה מסתכמת בפרשת נמני (ולא בשום היבט פסיכולוגי אחר לצורך העניין), אלא בהיבטים מקצועיים בלבד. כך נשאלת השאלה מדוע לעזאזל עלה קלינגר עם שלושה קשרים אחוריים ושלושה חלוצים למשחק אתמול? מי אמור היה לקשר ביניהם, הרי אף אחד אינו קשר יצירתי אמיתי, שיכול לעזור בהתקפות מסודרות - בדיוק מה שהיתה צריכה מכבי לעשות אתמול. המצחיק (והעצוב) הוא שקלינגר עשה את אותה טעות, שלושה ימים קודם לכן ולא למד ממנה. דווקא בקופסא בנתניה, היכן שהוא יכול היה להתפשר על תיקו, הוא פתח עם עובד ושיחק קצת יותר מדי הרפתקני.

ולמה לעזעזאל הוא (וגרנט) מתעקשים לפתוח עם תורג'מן בהרכב, בין אם כחלוץ ובין אם כשחקן אגף - תפקיד שמעלים אותו לגמרי מהמשחק. אני יודע ששחקנים שנמצאים בכושר טוב צריך לתגמל, אבל תורג'י הוא יחיד במינו וככה אנחנו אוהבים אותו (רק שלא יקח ללב). סולשיאר שתק במשך 8 שנים ועדיין היה לאחד מהשחקנים הכי חשובים במערך של פרגי. כמו הנורבגי, גם תורג'י תורם יותר לקבוצתו כשהוא עולה מהספסל, מה לעשות.

אחרי הכל, קלינגר עדיין מאמן צעיר וחסר נסיון, שלוקח את מכבי ואת הקריירה שלו בכיוון הנכון השנה (רק שלא יהפוך להקטור קופר הישראלי), אבל הוא חייב לחזור לשפיות מהר. לחזור לכדורגל הפשוט, החכם, היצירתי, בלי הפלאברות, בלי הסולחות ובלי הבושות. אליפות היא עדיין לא מילה גסה. אליפות קטנה עדיין תהיה מוצדקת, ולו רק בשביל הנשמה של האוהדים, אבל גם בשביל מני וברוך.

ומעניין לעניין באותו עניין. די כבר עם הדיבורים האלה על כך שאין אלופה ראויה. נמאס לשמוע את זה. מכבי חיפה, הפועל ומכבי ת"א, צברו את מירב הנקודות עד עכשיו (60) ולכן הן מובילות את הליגה לאחר 30 מחזורים. בספרד מוליכות את הליגה שתי קבוצות עם 66 נקודות ואחת עם 65, ושם כבר שיחקו 33 משחקים, כך שאחוזי ההצלחה הם די דומים. למרות שגם הן הפסידו נקודות רבות לקבוצות אמצע טבלה, הרי אף אחד לא יבוא ויגיד שלריאל, לה קורוניה או סוסיאדד לא מגיע לקחת אליפות. חוצפה.