אליפות העולם בבאקו הסתיימה עם שתי מדליות לישראל, אבל מי שמסתכל רק על טבלת המדליות מפספס חלק משמעותי מהתמונה. הכסף של כרם פרימו והארד של רז הרשקו הם הישגים חשובים, המקום החמישי של יהונתן אלבז מלמד על הפוטנציאל הקיים, והיעדרותן של גילי שריר וענבר לניר משאירה לא מעט סימני שאלה לקראת המשך הדרך. במבט ראשון, זו אליפות שאפשר לצאת ממנה מרוצים. במבט רחב יותר, לנבחרת של שני הרשקו יש לא מעט כאבי ראש.
הסיפור המרכזי מבחינת הנבחרת הישראלית הוא לא עצם הזכייה בשתי מדליות, אלא המשמעות שלהן לקראת לוס אנג'לס. נותרו פחות משנתיים עד למשחקים האולימפיים, והתקופה הקרובה תהיה קריטית לבניית הסגל ולהכרעה מי מהספורטאים יצליחו לבסס את מעמדם בדרך לאולימפיאדה. תחרות כמו זו שבבאקו מספקת אינדיקציה למצב הנבחרת, אבל עדיין מוקדם להסיק ממנה מסקנות סופיות.
אין ספק שפרימו היא אחת המרוויחות הגדולות של התחרות. ההגעה לגמר אליפות העולם לבוגרות היא צעד משמעותי, ולא רק בגלל המדליה. ברמות האלה, ההבדל בין ספורטאית שנמצאת בסביבת הצמרת לבין אחת שמסוגלת להתמודד על מקום בפודיום נמדד ביכולת לייצר רצף הישגים, להתמודד עם יריבות מסוגים שונים ולשמור על ריכוז ברגעים המכריעים. פרימו הוכיחה בבאקו שהיא מסוגלת לעשות את זה.
עכשיו מגיע החלק הקשה יותר: לשחזר. בג'ודו, תוצאה גדולה אחת יכולה לשנות את מעמדה של ספורטאית, אבל היא לא מבטיחה המשכיות. פרימו תצטרך להוכיח שההישג לא מקרי, ושהוא חלק ממגמת התקדמות ולא נקודת שיא בודדת. במשקל עד 63 ק"ג, שבו המאבק על המקום האולימפי צפוי להיות אכזרי מאוד, לכל תחרות יש חשיבות. המדליה בבאקו נותנת לה דחיפה מקצועית, אבל את העבודה היא תצטרך לעשות מחדש בכל תחרות שבה תשתתף.
אצל רז הרשקו הסיפור שונה. אחרי מדליית הכסף בפריז, הארד באליפות העולם הוא תוצאה שמתיישבת עם מעמדה בצמרת העולמית. הרשקו כבר לא צריכה להוכיח שהיא מסוגלת להגיע לשלבים המכריעים בתחרויות הגדולות. היא עשתה את זה שוב ושוב. השאלה היא עד כמה תצליח לשמור על הרמה הזאת לאורך המחזור האולימפי, ובעיקר אם תוכל לעשות את הצעד הנוסף שיביא אותה לזהב.
חשוב להבחין כאן בין ציפיות להבטחות. הרשקו תהיה אחת הספורטאיות שעליהן ישראל תבנה לקראת לוס אנג'לס, אבל גם מעמד של מדליסטית אולימפית לא מבטיח דבר בתחרות שיכולה להיות מוכרעת בקרב אחד. היריבות לומדות, מתכוננות ומגיעות עם תוכנית ברורה. כדי לנצח אותן, צריך לא רק לשמור על הקיים, אלא גם להמשיך להתפתח מקצועית.
אלא שהמבחן של הנבחרת לא נמצא רק אצל מי שחזרו מבאקו עם מדליות. היעדרותן של גילי שריר וענבר לניר מורגשת, ולא רק בגלל ההישגים שלהן. שתי הג'ודוקות הן חלק משמעותי מהסגל הישראלי, והיכולת שלהן לחזור לכשירות תהיה גורם חשוב בתכנון הדרך למשחקים האולימפיים. שריר, שעברה ניתוח ברצועה הצולבת, ולניר, שעברה ניתוח בכתף, נמצאות בתהליך שדורש סבלנות. במצב כזה, אין טעם להסתכל רק על לוח הזמנים ולשאול מתי הן יחזרו להתחרות.
השאלה החשובה היא באיזה מצב הן יחזרו. בג'ודו, שבו עומסים, מגע ישיר ופציעות הם חלק בלתי נפרד מהענף, חזרה מוקדמת מדי עלולה לפגוע בהמשך הדרך. הצוות המקצועי יצטרך לנהל את התהליך בזהירות, גם אם המשמעות היא ויתור על תחרויות בדרך. המטרה היא לא להגיע לכל תחרות, אלא להגיע למשחקים האולימפיים עם ספורטאיות בריאות שמסוגלות להתמודד על המדליות.
אצל הגברים, התמונה שונה לחלוטין. למעט יצחק אשפיז, שנמצא במגמת התקדמות, קשה להצביע על ג'ודוקא בנבחרת שנמצא ברצף שיפור לאורך זמן. הבלחות בתחרות כזו או אחרת לא מספיקות בענף שבו המבחן הוא לבסס מקום בצמרת העולמית לאורך זמן. בדומה ל"דור הזהב" שגידל אורן סמדג'ה, גם אצל שני הרשקו נדרשים ג'ודוקות שיוכלו להוביל את הנבחרת לאורך שנים, אלא שבניגוד לתקופתו של סמדג'ה, דור כזה עדיין לא התגבש אצל הרשקו.
בסופו של דבר, אליפות עולם אחת לא קובעת כיצד תיראה הנבחרת בעוד קצת פחות משנתיים. היא מספקת נתונים, מחדדת פערים ומאפשרת לצוות המקצועי להבין מה עובד ומה עדיין דורש שיפור. עד אז, נמתין לראות אם ההישגים האלה יהפכו לרצף, ואם הפוטנציאל הקיים יצליח להתבטא במשחקים האולימפיים ביולי 2028.