קובי דרך גדל כאוהד הפועל חיפה, אבל דווקא אכזבה במבחנים בקריית חיים שלחה אותו ליריבה העירונית מכבי חיפה, שם החל את דרכו כשחקן. בריאיון הוא חוזר לילדות בחיפה, לפציעה הקשה שכמעט עצרה אותו, לביקור המרגש של אבילה כהן, לתקופה בארצות הברית ולימים במכבי חיפה ובהפועל עכו.
מהם השורשים של משפחתך?
"השורשים של המשפחה הם מרומניה, מצ'רנוביץ שבבוקובינה. אבא אדולף, שיזכה לחיים ארוכים, ואמא רוזה ז"ל עלו למדינת ישראל בשנת 1948. הגענו לחיפה, לשכונת סטנטון שהוותיקים זוכרים, לרחוב עבאס ובהמשך לשושנת הכרמל. היינו שני אחים. לצערי הגדול, אחי עמי, פרופסור לעיצוב תעשייתי בבצלאל, הלך לפני 10 שנים לעולמו מדום לב. אני נולדתי ב-19 באוגוסט 1956".
איפה למדת?
"ביסודי למדתי במעלה הכרמל, ובתיכון בשפרינצק, במקצועי א'".
איך התחיל סיפור הכדורגל שלך?
"כמו כל ילדי ישראל, שיחקתי בהפסקות כדורגל בחצר ואחרי הלימודים. ילד בשם גדי קרומה, ששיחק בנערי מכבי חיפה, הציע לי להירשם לאחת הקבוצות בחיפה - הפועל או מכבי. הייתי אוהד של הפועל חיפה ונסעתי למגרש בקריית חיים. שם קיבל אותי, יחד עם עוד מספר נערים, מרדכי פיקר, קשר הקבוצה שהיה נערץ עליי."
"פיקר אמר לנו ללכת להתאמן מאחורי השער ולהמתין עד שיגיע לבחון אותנו. הוא לא הגיע אלינו, ואמרו לנו להגיע ביום אחר למבחן. זה פגע מאוד בי ובילדים נוספים. כבר ביום שאחרי הגעתי להתאמן במכבי חיפה, אצל המאמנים אשר אלמני ויונתן 'ג'וני' הרדי. התחלתי בעמדת החלוץ המרכזי, אבל במהירות, גם בשל הגובה שלי - היום אני 1.86 מטר - הציבו אותי בעמדת הבלם הקדמי."
"שיחקתי מעט מאוד בנערים והועליתי לנוער, וגם שם שיחקתי מעט. עוד לפני גיל 16 עליתי להתאמן עם הקבוצה הבוגרת תחת אברהם מנצ'ל".
מי היו השחקנים הנערצים עליך בנעוריך?
"אהרון גרשגורן הנפלא, שפספס את נבחרת ישראל כשהוא לא היה בקבוצה מתל אביב, מנו שוורץ, בומה וינברג, יגאל גרובר ויואב לוי, שהיה עילוי בכדורגל. חשוב לציין גם את המגרשים הגרועים של פעם לעומת המגרשים של התקופה הנוכחית".
ואז הוזמנת לנבחרות הנערים והנוער של דוביד שוויצר?
"היה לנו משחק אימון שגרתי והייתי בטוח בסגל של שוויצר. בדקה האחרונה הגעתי לחלץ כדור מיהודה שהרבני, הכוכב של הכח רמת גן, והוא יחד עם השוער יעקב שוורץ מהפועל כפר סבא נכנסו בי ושברו לי את הרגל בשני מקומות. אושפזתי בתל השומר והייתי עם גבס במשך כחצי שנה".
השחקן היחיד שבא לבקר אותך בבית החולים היה אבילה כהן ממכבי תל אביב?
"זה היה מרגש במיוחד. אבילה ישב לידי שעה ארוכה ועודד אותי. בגלל הפציעה שלי שוויצר הציב את אבילה בעמדת הבלם במקומי. כעבור מספר שנים, כשנפגשנו, אבילה אמר לי שהוא חייב לי את הקריירה.
"כשצבי רוזן, הבלם הקבוע של מכבי תל אביב, נפצע או הורחק, אבילה הפך לליברו הגדול של הכדורגל הישראלי, במכבי תל אביב ובנבחרת ישראל".
היו גם שחקנים מהפועל חיפה שנערצו עליך?
"ברור. הדודנים יאנג, וואלך, אנגלנדר, השוער אליהו ביניש עם כובע המצחייה, וליאון קיוביק, המגן בעל הבעיטה החזקה ביותר בליגה באותה תקופה".
באותם ימים היית נערץ גם על לא מעט בחורות, ואמא שלך הייתה מטפלת בטלפונים?
"זה סיפור נכון בהחלט. כמעט בכל ערב, כשחזרתי מאימונים, אמא שלי הגישה לי דף עם רשימת שמות של בחורות שהתקשרו אליי וביקשו שאטלפן אליהן בחזרה. לא חזרתי לשום טלפון שהיה רשום".
המשחק הראשון שלך בבוגרים?
"בפעם הראשונה בהיכל הכדורגל בבלומפילד. נכנסתי כמחליף נגד מכבי תל אביב, שהובילה 0:3, ועשינו 3:3 דרמטי".
והשער שלך שלא תשכח?
"כבשתי עבור מכבי חיפה רק שער אחד בבוגרים, נגד הפועל פתח תקוה, לרשת של איציק ויסוקר הגדול. עבורי זה שער בלתי נשכח".
בקבוצה כעסו עליך שהיית שחקן הוגן מדי?
"בהחלט כן. היו מחזורים רבים שבהם, כמנהג התקופה ההיא, בחרו במדורי הספורט בעיתונים את השחקן ההוגן. צעקו עליי שאני בלם יותר מדי עדין - איך בלם לא מקבל לפחות כרטיסים צהובים? האמת היא שהייתי הוגן, כמעט בלי עבירות על חלוצי היריבות".
איך נראה השירות הצבאי שלך?
"התוכניות שלי היו להתקבל לקורס טיס. אני לא יודע אם הייתי עובר, אבל בגלל השבר ברגל הורידו לי את הפרופיל הצבאי. הייתי בצבא פקיד בוועדות הרפואיות".
איך הכרת את אשתך עינת?
"הכרנו במהלך מסיבת ברית מילה, ואת החתונה קיימנו באולם שהיה מוכר אז, בית המהנדס. לעינת ולי שתי בנות ובן, ושלושה נכדים מהבן. אני מקווה שיהיה יורש בכדורגל. אנחנו מתגוררים בעצמון שבגוש שגב".
בהמשך עברת לארצות הברית ללימודים?
"יצאתי ללימודי פיזיותרפיה בקליפורניה במשך ארבע שנים".
ואלי מרמור צירף אותך למכבי לוס אנג'לס?
"בת דודה של אשתי, עטרה, הייתה המזכירה של אלי מרמור, כדורגלן עבר מצטיין בהכח רמת גן. מרמור מימן לי את הלימודים ואני שיחקתי בקבוצה היהודית שבבעלותו, מכבי לוס אנג'לס."
"בהמשך, חבר כירופרקט יהודי שעבד עם קבוצות מקצועניות בארצות הברית עזר לי, לפני שחזרתי לישראל ופתחתי מכון פיזיותרפיה בחיפה. אני עובד בעיקר עם נכי משרד הביטחון".
כשחזרת לישראל הצטרפת להפועל עכו?
"נכון, להפועל עכו בליגה העליונה. שיחקתי שם במשך שנתיים עם השמות הגדולים יחיאל המאירי, האחים אדרי ודרעי, מומי זעפרן ועוד. שיחקנו במגרש ההיסטורי למרגלות הר נפוליאון, ואלפים צעדו מעכו למגרש."
"אי אפשר עד היום לשכוח את השידורים המיוחדים בתוכנית 'שירים ושערים' של זוהיר בהלול, שכל המדינה האזינה להם. אחרי עכו ניסיתי לשחק מעט בהפועל כפר סבא, ושם החלטתי שאני מפסיק עם הכדורגל כשחקן".
אתה הולך כיום למשחקים של מכבי חיפה?
"מעט מאוד. אני נפגש מדי פעם בחיפה עם חברים מהעבר, בהם גדי שטרן, עודד בלוש ועוד. כמו במפגשים כאלה, עולים סיפורי הזיכרונות מהימים שבהם הכדורגל היה אהוב והיינו חלק ממנו".