יש ספורטאים שמגיעים להישגים גדולים כי הכול התחבר להם בדיוק בזמן. ויש כאלה שהופכים לגדולים דווקא משום שהדרך שלהם התעקשה להסתבך.
כרם פרימו שייכת לסוג השני. בגיל 16 היא כבר סומנה להיות הדבר הבא בג'ודו הישראלי. למעשה, היא הייתה הרבה מעבר לזה. בתוך פחות מחודש היא זכתה באליפות אירופה לקדטיות ובאליפות אירופה עד גיל 21. ילדה בת 16, שמסתכלת על יריבות מבוגרות ממנה ומנצחת אותן כאילו היא שייכת לשם כבר שנים.
כמה חודשים לאחר מכן היא הוסיפה גם מדליית כסף באליפות העולם עד גיל 21. המסר היה ברור: הג'ודוקא כרם פרימו בדרך לפסגה. אלא שבג'ודו, כמו בחיים, הדרך מהבטחה גדולה לפסגה לא תמיד סלולה וישרה.
המעבר לבוגרות היה הרבה פחות חלק. באליפות העולם הראשונה שלה, בטשקנט 2022, היא נעצרה כבר בסיבוב השני. באליפויות אירופה לבוגרות היא השתתפה פעמיים, וגם שם לא הצליחה להשאיר חותם.
האופי עדיין שם. הכישרון לא נעלם. גם האמונה לא. אבל התוצאות פשוט לא הגיעו. ואז הגיעה הפציעה. קרע ברצועה הצולבת ב-2023 עצר את פרימו בדיוק בתקופה שבה הייתה אמורה לעשות את קפיצת המדרגה שלה. לפתע, במקום לחשוב על מדליות, היא הייתה צריכה לחשוב על שיקום. במקום יריבות, היא התמודדה עם הגוף שלה. במקום מזרן, בילתה בחדרי טיפולים.
זו תקופה שיכולה לשבור קריירה של ספורטאי צעיר. אצל פרימו, שרק חזרה להתחרות בשנה שעברה, היא רק האריכה את הדרך. אבל גם החזרה לא הייתה קסומה. בשנה האחרונה היא לא הצליחה לייצר את רצף התוצאות שאולי ציפו ממנה. היו הדחות מוקדמות והיו תחרויות שבהן היא שוב מצאה את עצמה מחוץ למאבק על המדליות.
היו גם שתי מדליות ארד. גראנד פרי אוסטריה וגראנד סלאם הונגריה. לא תוצאות שמרעידות את עולם הג'ודו. לא הישגים שמכניסים אותך מיד לשיחה על אליפות העולם. אבל לפעמים ספורטאי לא צריך הוכחה שהוא כבר שם. הוא צריך רק הוכחה שהוא עדיין בדרך לשם. והיום, כרם פרימו כבר לא בדרך. היום היא הגיעה. אשכרה סגנית אלופת העולם בג'ודו.
וזה מה שהופך את ההישג הזה לכל כך גדול. לא רק היריבות שעליהן התגברה היום, אלא כל מה שהיה מאחוריהן. הילדה בת ה-16 שהדהימה את אירופה כסגנית אלופת העולם לנוער, ההבטחה שהגיעה לבוגרות וגילתה שהעולם הזה הרבה פחות פשוט, הפציעה הקשה, הניתוחים שעברה, השנים שבהן הייתה צריכה להתחיל מחדש. וכל זה לצד ההפסדים, הספקות, ההמתנה - כל אלה נמצאים בתוך המדליה הזאת.
אם כרם הייתה זוכה באליפות העולם מיד אחרי אותה שנה מופלאה בג'וניור, היינו אומרים שזה הכישרון הגדול שממשיך במסלול הטבעי שלו. אבל היא לא עשתה את זה. כנראה שכרם הייתה צריכה לאבד את הדרך כדי למצוא אותה מחדש.
וזה אולי הדבר המרשים ביותר במדליית הכסף הזו. בגיל 16 כרם פרימו הייתה הבטחה. בגיל 21 היא סגנית אלופת העולם. ובין שני המשפטים האלה נמצאת כל הקריירה שלה. יש מדליות שמספרות מי ניצח בגמר, ויש מדליות שמספרות סיפור שלם. המדליה הזו מספרת את הסיפור של כרם פרימו, ש"נפלה" ספורטיבית וידעה לקום ולהרים את עצמה מחדש כשהיא רק בת 21.
והיום, ב-7.10, תאריך שהפך לסמל של כאב וזיכרון, כרם פרימו כתבה סיפור אחר. סיפור של התמודדות, תקומה ובעיקר של ניצחון שהגיע אחרי דרך ארוכה. ביום שבו מדינת ישראל עוצרת לזכור את אלו שאיבדה, היא העניקה לה ולנו גם רגע אחד לעצור ולחגוג.