סוף סוף נקודה ראשונה לישראל בליגת האומות, אבל נקודה אחת מתוך תשע אפשריות, היא לא משהו להתפאר בו. אמש (חמישי) היו לה כמה הזדמנויות להכריע את המאבק, ובמקום לנצח את קוסובו בתוצאה 0:3, היא סיימה עימה בתיקו ללא שערים.
גם נבחרת באיכותה של ישראל מצליחה להגיע כמעט בכל משחק לעמדות הבקעה, והפעם היו לה כבר במחצית הראשונה שתי הזדמנויות פז כדי להבקיע. הראשונה של ליאל עבדה והשנייה של תאי בריבו. שניהם מול שוער קוסובו, ושניהם "הצליחו" להחמיץ את השער. לבריבו הייתה עוד הזדמנות, במחצית השנייה, והחלוץ שלנו התמהמה לשנייה ואיבד את אפשרות הבעיטה לעבר השער.
בשורה אחת כן הגיעה מהגנת הנבחרת, והיא שמירה על רשת נקייה. זאת לאחר שני המשחקים מול אוסטריה ואירלנד שבכל אחד מהם ספגה שלישיה.
היא בלמה בנחישות את התקפות קוסובו, וגם כאשר נבעטו כדורים לעבר השער הישראלי, טיפל בהם אסף צור בצורה טובה. צור קיבל את אפודת השוער כשהתברר שעומרי גלזר חש ברע, ללמדנו איזו חשיבות ישנה בבחירת שוער שלישי טוב לצידם של דניאל פרץ וגלזר.
המצטיין בשורות הנבחרת היה דור פרץ, אך שוב מצא רן בן שמעון להחליפו בדקה ה- 77. מבחינתי, הרכבה של הנבחרת הלאומית מתחיל בדור ורק אחריו עוד עשרה שחקנים. מקומו על המגרש הוא ל- 90, ואפילו לא לדקה אחת פחות. מעבר לכך בלט השיפור הכללי במשחקה של ישראל, ואכן בדקות לא מעטות היא הייתה הטובה מבין השתיים.
יתכן שקוסובו ציפתה למצוא מולה נבחרת ישראלית שבורה מנטלית בעיקבות התבוסה שנחלה בראשית השבוע. קוסובו לא נבחרת גדולה, ולמזלה סיימה את המשחק אתמול עם נקודה ומבלי לספוג שער. לכן אין ספק שהמאוכזבת הגדולה מתוצאת המיפגש היא נבחרת ישראל ולא קוסובו.
השינויים שביצע בן שמעון בהרכב הפותח רק הוכיחו שאין פערי איכות אצל שחקני הסגל, וכרגיל ניתן להזכיר, כולל לעצמנו, שפחות חשוב מי משחק, וחשוב בהרבה כיצד משחקים. עם זאת עדיין אני מצפה לכך שמנור סולומון יתחיל להבקיע, וכמוהו דור תורג'מן ותאי בריבו. נכון להיום כבשה ישראל רק שער אחד בשלושה משחקים ועם שער אחד אי אפשר להגיע להישגים גדולים.
אחרי התיקו הזה נגולה הלילה אבן מליבם של שחקני ישראל, ואולם עליהם להתרכז בהתמודדות הממתינה להם ממש מעבר לפינה, המשחק עם אירלנד שיערך בעוד יומיים. משחק שאין לו שום קשר ל- 0:0 מול קוסובו.