לפני שנה בדיוק מכבי תל אביב "אירחה" בבלגרד את פריז, מהקבוצות החלשות ביורוליג, למשחק במחזור השני. זה נגמר ב"תבוסה" ב-7 נקודות שהורידה אותה למאזן 2:0. אז היו כמה נסיבות מקלות להופעת הנפל של מכבי אחרי עוד קיץ אפרורי של בנייה מחדש, עם לא מעט שחקנים מרכזיים שלא ידעו יורוליג מהו ועוד גיששו את דרכם.
הנחת העבודה הייתה שמכבי צריכה זמן לחבר אותם לאקלים הסוער של הכדורסל האירופי, ולהתחבר כקבוצה תוך כדי תנועה. זה לקח בערך 15 מחזורים, במחיר יקר מדי של קריסה בטבלה. כשהניצוצות התחילו להופיע והקליק סוף סוף נשמע, הרכבת כבר יצאה מהתחנה.
מכבי פתחה את העונה הזו תחת התחושה הרווחת שהפעם לא נצטרך לחכות כמעט סיבוב שלם כדי לקבל ממנה גרסה של קבוצה תחרותית שמפלרטטת עם השישייה הראשונה: בזכות ההמשכיות המשמעותית, הגידול בתקציב, התוספות הנכונות. עד שהגיעו שני המשחקים הראשונים.
שתי קבוצות מהחלק התחתון של המפעל, שלא אמורות אפילו לגרד את הפלייאין, חשפו באופן מאוד מוזר חולשות של קבוצה שנראית חדשה מהניילונים, עם הרגלים ישנים. פתיחת העונה שלה הרבה יותר בעייתית ומדאיגה מזו של העונה שעברה.
ההגנה של מכבי בהפסד בצרפת הייתה מחוררת, גרועה, אוורירית, מרגיזה. ההגנה המתפרקת של מכבי אמש בבלגרד כבר השתדרגה לרמת שערורייה. 50 גוונים של טעויות, של כמעט כל השחקנים.
מול המספר 109 אין צורך לשכנע את המשוכנעים, אבל בכל זאת, כמה המחשות. וויל ריימן (מה הוא עושה על המגרש אם לא הגנה?) מקבל שני סלים מרגיזים כל כך על הראש שלו, אחד אחרי יציאה עצלה מחסימה והטעיה באמת מעליבה שהוא אוכל בחדירה לסל מפורקאן קורקמז, לא פחות ולא יותר, ועף לספסל תוך שתי דקות.
דניאל תייס לא סוגר את הקו ונותן לשחקן לחדור עליו בהתקפה שלא הולכת לשום מקום, אחרי שהוא חוטף שני סלים עמוק בתוך הצבע מאנטה ז'יז'יץ', לא פחות ולא יותר (ובמחצית השנייה נותן לשחקן לעבור אותו כמעט בלי התנגדות). ג'יילן הורד קופץ על שחקן שמבלבל אותו עם הטעיית זריקה ומכריח את ג'ימי קלארק לעזור בדרך לעוד שלשה קלה מדי.
איפה לונדברג לא מתואם עם בונזי קולסון ויוצא באיחור על שחקן שעומד מחוץ לקשת, ובמהלך אחר לא נצמד לסקוטי ווילבקין, שקולע לו שלשה על הראש; רומן סורקין לא מכסה שחקן שעומד בפינה וצולף שלשה משלו.
ים מדר לא עוצר חדירה שהוא צריך לעצור. אין תקלה, בערך, שמכבי לא סימנה עליה וי במחצית הראשונה. ואז גם בשנייה - ותסלחו לי אם לא אביא לכם דוגמאות גם ממנה. אפשר לעשות העתק-הדבק ולשנות את השמות והמצבים. מעל כולם ריחפה כל הזמן אותה רכות, אותו בלבול, אותה אפתיות ובעיקר חוסר תחושת דחיפות.
אין שום סיבה שבעולם שבשיקטאש, היא מכל הקבוצות, תסיים ערב מוגזם של 17 מ-30 לשלוש. אבל נגד הגנה רעה לתפארת שכזו, אין בעצם סיבה שזה לא יקרה. אין שום סיבה לצפות, גם לא בתסריטי פתיחת העונה השחורים ביותר, שמכבי תחטוף מבשיקטאש ומווילרבאן 33 שלשות ב-51.5%.
אי אפשר היה לצפות שג'יי קראודר וסקוטי ווילבקין ייראו תוך 6 ימים נגד מכבי כפי שנראו לפני 6 שנים. אבל אל תהיו במתח: הם לא ייראו ככה ב-36 משחקי היורוליג הבאים. יותר משההופעות שלהם מרמזות על קאמבק מפתיע (19 נקודות לקראודר בשבוע שעבר, 20 לווילבקין אמש), הן בעיקר תעודת עניות עבור מכבי. גם השלשות הבלתי אפשריות של בשיקטאש אמש נכנסו בזכות הביטחון המופרז שהיריבה שלה נתנה לה להיכנס אליו.
93 הנקודות שמכבי קלעה לא מרמזות על כדורסל התקפי מרשים או מחלישות אפילו במעט את הטעם המקולקל מהפתיחה הזו. מעבר לשיתוף הפעולה המתהדק בין ים מדר לרומן סורקין ברבע השני, ולג'ימי קלארק שמנסה להכניס ברגעי משבר אבודים זיק של אנרגיה, חטיפות וקצת רוח קרב, מכבי לא נתנה אפילו קמצוץ של אופטימיות לקראת שישי.
בונזי קולסון שוטט על הפרקט כמעט שלושה רבעים - כשכבר קיבל, לתדהמתו, כדור עם הגב לסל, אזור המחיה הטבעי שלו, הוא איבד אותו. רק ברבע הרביעי, שהיה רובו ככולו גארבג' טיים, הוא התחיל להיות אפקטיבי ותזזיתי, וסיים איכשהו עם 17 נקודות לא משקפות בעליל.
אושיי בריסט לא לקח אפילו זריקה מהשדה עד שלב מאוחר, בזמן שהוא מנסה לשמור בשביל כולם בצד השני של המגרש. דניאל תייס נראה עדיין רוב הזמן כמו צל של הסנטר האימתני ממונאקו, ובהגנה היה נזק מתמשך. קיטון וואלאס אולי מתחיל ללמוד איך לא להיכנס עם הראש בקיר לתוך שחקנים שהוא לא מצליח לעבור בכדרור, אבל זה לא אומר שהוא נותן להתקפה של מכבי ערך מוסף. בדיוק להפך.
לונדברג היה אולי השחקן הכי פחות מדויק על המגרש בפתיחה, ושני המשחקים האחרונים הם הכי גרועים שלו במכבי. וזה היה עוד משחק חיוור מאוד של קטש: לא ברור איך מכבי עלתה כל כך לא חדה מההפסקה, אחרי שכבר הצליחה לחזור למינוס 6 בדרך לא דרך, ואיך לא נמצא הרכב-שניים טובים שיעצרו את המפולת שהתחדשה ברבע השלישי, אחרי שכבר נבלמה.
בלי להיכנס לפאניקה מוגזמת במחזור השני, התמונה פשוטה. אין סיכוי לשינוי דרסטי בעונה של מכבי אם ההגנה שלה תציג רמה גבוהה כל כך של נרפות בצבע ועל קשת השלוש. בפעם הראשונה יש לעודד קטש כלים להראות שמכבי יכולה להציג הגנה קצת יותר מהודקת ולוחצת מזו של השנתיים האחרונות, ועדיין לא התקבל סימן שמכבי באמת יכולה, במבחן המעשה, להפוך לקבוצה ששומרת באופן סביר.
אין סיכוי שמשהו קיצוני ישתנה בעונה שלה אם היא תמשיך לארח בבלגרד, בלי שום מקור אנרגיה חיצוני, עם הרבה יותר טיסות מאשר כל קבוצה אחרת ועם מעט מאוד כבוד מהשופטים, שהיו בולעים קצת יותר את המשרוקית במשחק נגד היכל מלא.
ואין גם סיכוי שמשהו ישתנה בעתיד הנראה לעין במבנה הבעלות הנוכחי, שממשיך לאכול את עצמו מבפנים במלחמת התשה מאוסה של הפעלת זכויות סירוב, כל הדרך לבוררות.
זה כבר לא קשור להפסד אתמול, אבל בתמונה הגדולה זה כן. מכבי התחזקה השנה, כבר אמרנו את זה. אבל גם היורוליג התחזקה ביחס תואם. הרבה לפני שמדברים על היווניות שהרחיקו את עצמן מדרג הביניים, הרבה לפני שמכניסים לדיון את הפועל תל אביב עתירת התקציב, את פנרבחצ'ה, את ריאל מדריד - אפילו וילרבאן ובשיקטאש, קבוצות עם רמת המשכיות נמוכה יותר וכיסים עמוקים הרבה פחות, שמות למכבי מראה כואבת.
זה עוד בלי לדבר על ז'לגיריס, קבוצה בסדר הגודל של מכבי, שהעמידה העונה סגל חזק לא פחות משלה למרות אובדן הכוכבים.
פתיחת העונה העגומה של הצהובים לא מלמדת עדיין על היכולת או אי-היכולת להגיע השנה לפלייאוף. אבל היא מציגה, אולי, התפכחות ראשונית לגבי מקומם הריאלי באירופה ביחס לציפיות המוקדמות שנבנו; אחרי עזיבת לוני ווקר, עדיין לא הוכח שיש במכבי גארד יוצר-סקורר שיכול לקחת משחקים כאלה על עצמו לאורך זמן.
כדי שיהיה שינוי, משהו יסודי ועמוק במשחק של מכבי צריך להשתנות, גם בהתקפה ובעיקר בהגנה. זה צריך לקרות בשבועיים הקרובים, לפני שהיא שוב חופרת לעצמה בור שאין לה סיכוי לצאת ממנו.