אזהרה: הטור שלפניכם נכתב אחרי משחקן הראשון העונה של מכבי והפועל תל אביב בעונה עתירת מהפכים של 38 מחזורים, ואין להסיק ממנו דבר לגבי 37 המשחקים הבאים שלהן, כמו לגבי שאיפותיהן העתידיות. אחרי ששמנו את הדיסקליימר הזה על השולחן, הנה חמש מסקנות ראשונות מהופעות הבכורה העגומות של שתי הנציגות שלנו ביורוליג.
1. איבדה את הראש
היסטורית, מכבי תל אביב תחת עודד קטש היא קבוצת התקפה מסודרת, שמשחקת תחת שיטה מובנית, לא מרבה להיסחף לאיבודי כדור ומשחקת מה שנקרא "בלגן שוטף" - התקפה מלאה בתנועה תחת עקרונות ברורים. מכבי של מחזור הפתיחה ביורוליג הייתה בעיקר בלגן.
הנתון המרכזי מה-84:74 של מכבי אמש בהפסד לווילרבאן הוא נגזרת של הכאוס שאפיין אותה: היא איבדה 20 כדורים בלא מעט מהלכים שזעקו חוסר תיאום וחלודה קשה ומובנית של פתיחת עונה אחרי הכנה קצרה נטולת שחקני מפתח (בעיקר של ג'ימי קלארק, אחרי שניסה וכמעט הצליח להציל למכבי ערב אבוד). כל אלה התחברו לדקות ארוכות וחריגות בפתיחת הרבע השני של כדורסל מחריד, לא מלוטש ובעיקר לא אחראי, עם זריקות מוקדמות מאוד ורעות מדי לשלוש ביותר מדי התקפות. זה היה מפתיע, כי הציפייה הבסיסית והלא שגרתית ממכבי הייתה להראות את החיבור שההמשכיות היחסית בסגל הייתה אמורה לספק לה, בכדורסל סולידי ונכון שכבר יצא ממנה גם במשחקי ההכנה, כולל אתמול ברבע הראשון.
עם כל הכבוד לתוספת הכוח של מכבי בעמדות 3 ו-5, הקו האחורי הוא זה שיסחוב את מכבי העונה. אתמול הוא סיפק משחק מאוד לא יציב. ים מדר היה נקודת האור ובעל הבית שהוא חיכה להיות, רוב הערב, ושיתוף הפעולה הנבנה והעוד-לא-מושלם עם סורקין עוד יביא ניצחונות. איפה לונדברג היה בערב אנמי ומפוזר. קלארק, בהחלטה מוזרה של קטש, נכנס לדקות ראשונות רק ברבע השלישי וכמעט הצית קאמבק משום מקום. סביר שאם היה נזרק למים כבר ברבע השני, יכול להיות שמכבי לא הייתה נכנסת לבור עמוק כל כך, כי היה ברור שבהמשך גם יגיעו טעויות טבעיות של משחק ראשון מזה זמן, שחלקן באמת עלו למכבי במשחק.
קיטון וואלאס זה כבר סיפור אחר. לא יהיה הוגן לשפוט את מי שנכנס לנעליו של לוני ווקר כבר עכשיו, אבל הנורה האדומה לגביו נדלקה עוד קודם, ואתמול נדלקו עוד כמה חדשות. וואלאס יכול להיות תגלית הסיבוב השני של מכבי, אבל הדרך לשם יכולה להיות ארוכה וכואבת. אמש בצרפת זה היה קשה לצפייה במיוחד, כי נכון לעכשיו אין אפילו סימנים ראשונים מצד וואלאס של חיבור לדרישות הבסיס של קטש מגארד מוביל שלו. קבלת ההחלטות שלו איומה, העבירות לא חכמות בלשון המעטה, הקליעה עדיין חשודה מאוד, וגם ההגנה לא מספיק טובה ואיכותית כדי לפצות אפילו במעט על המשקולת שהוא מוסיף להתקפה של מכבי בניהול המשחק. זה עוד ישתפר וכנראה שאפילו מאוד, כמו במקרה קלארק, כמו במקרה בריסט. השאלה כמה גבוה יהיה שכר הלימוד עד שזה יקרה, וכמה סבלנות תהיה לקטש כשקלארק ולונדברג יתפסו חלק משמעותי יותר בעוגת הדקות. וואלאס בשלב הזה הוא סימן השאלה הכי בוהק במכבי, וזו לא בשורה טובה במיוחד במבט קדימה למשחקים הקרובים של מכבי, שהיא תהיה חייבת לקחת כדי לא להתחיל עוד עונה שבה היא רודפת אחרי הזנב של עצמה.
2. מה נשתנה בהגנה? כלום
היסטורית, מכבי תל אביב תחת עודד קטש היא קבוצת הגנה לא טובה שחוטפת שלשות בסיטונאות, מאפשרת סלים קלים בצורה מכעיסה בצבע וסופגת כמעט בכל מחצית ראשונה 50 נקודות. מכבי של מחזור הפתיחה ביורוליג ענתה לתיאור הזה כמעט במדויק, אולי חוץ מהחלק של ה-50 במחצית.
ההנחה המוקדמת שליוותה את פתיחת העונה של מכבי היא שהפעם זה ייראה אחרת: בזכות רביעיית הגארדים הנשכנית בקו האחורי, בזכות השדרוג ההגנתי בקו הקדמי, ואולי בשם ההבנה שאי אפשר לעלות לפלייאוף עם הגנה פריכה כל כך. אתמול זה נראה בדיוק אותו דבר, וזו אולי הסיבה היחידה של אוהדי מכבי לחוש כעס מהתוצאה. אפשר לקבל בסלחנות מסוימת את הקרטוע ההתקפי בשלב הזה, אפילו בערב של 74 נקודות, נתון חמור במונחי קטש. אבל אי אפשר לקבל שוב ושוב מבטים פנויים לשלוש של שחקני וילרבאן, שחיברו הודות למכבי ערב יוצא דופן של 16 שלשות ב-47% - זה עוד עם הנחה של החטאות קלות מתחת לסל שקיבלה מכבי במתנה. אי אפשר יהיה לקבל בהבנה עוד עונה של מכבי שבה ההגנה מתפרקת כמעט בכל משחק.
3. אתה פה חסר לי
יותר מכל דבר אחר, מכבי חסרה את בונזי קולסון. את שלשות המומנטום מהפינה, את מהלכי הפוסט אפ, את ההתגנבות לצבע, ובעיקר את התזזיותיות והאנרגיות. היה משהו כבד ועייף במשחק של מכבי אתמול, וקולסון הגיע בדיוק בשביל להצית אותה ברגעים שהעגלה לא סוחבת. אלא שקולסון - כנראה כי לא חש בטוב - סופסל למשך כל המחצית השנייה אמש, ולא הפך להיות זה שמשנה את מהלך העניינים ברבע השני באיזו שלשה בהתקפת מעבר, או ברבע השלישי שבו מכבי כבר עלתה לפלוס 4 בזכות קלארק וירדה ממנו במינוס 5.
הספסול של קולסון, גם אם לא נולד מסיבות מקצועיות, נתן הצצה ראשונה לכאב הראש החדש של קטש בעמדה 3. עם הזמן האיזון העדין בין קולסון לבריסט יקבל צורה, אבל קטש, שלא נהנה מזמן הרצה משותף מספיק ארוך שלהם, עוד צריך למצוא את הנוסחה הנכונה לחלוקת הדקות ביניהם. לבריסט היו אתמול שני מהלכים טיפוסיים שהזכירו את הנחיצות שלו עבור מכבי: באחד מהם הציל סל כמעט בטוח, בשני סחט עבירת תוקף חשובה. לא הרבה זמן אחר כך הגיעו גם רגעים שכונתיים שלו בהתקפה (הוא יהיה חייב לשפר את בחירת הזריקות שלו), כולל יציאה עצלה ולא אופיינית לזריקה לשלוש של וילרבאן שנכנסה אחרי ריבאונד התקפה. כשקולסון יהיה בקו הבריאות, קטש יצטרך ללמוד איך לחלץ מבריסט את מהלכי ההאסל בהגנה ובהתקפה לפני שהיעילות שלו צוללת ולהכניס את קולסון בזמן כדי להשלים את בריסט טוב יותר.
4. בודדים במערכה
באחד המהלכים האחרונים בהפסד של הפועל תל אביב בסופיה אתמול צעק איטודיס לאנטוניו בלייקני את הקריאה שבלייקני וכל אוהדי הפועל כבר מכירים היטב מהעונה הקודמת - "open". היא הדהדה באולם בסופיה כמו שהיא מזקקת את כל מה שצועק מהמשחק של הפועל, שתלך גם השנה לאן שהבידודים והיכולות האישיות של השחקנים שלה ייקחו אותה.
ספוילר: הם כנראה ייקחו אותה, שוב, לפלייאוף. כי העומק שלה גדול מדי בשביל שזה לא יקרה, וההמשכיות משמעותית מדי בשביל למנוע מזה לקרות. אבל בתחילת העונה, מה שיש להפועל להציע זה עדיין, כמעט ובעיקר, מהלכים מבוססי כישרון. זה מסביר למה בערב שבו בלייקני ומיצ'יץ' מחברים ביחד 7 מ-25 מהשדה, הפועל מפסידה לבאיירן של אנדראס אובסט הבלתי נלאה בבית, במשחק שאקס מכבי רוקאס יוקובאיטיס ואקס ירושלים אוסטין ווילי כמעט נתנו לאדומים על מגש.
5. הסבלנות מתחילה להיגמר
המטרה המתבקשת עכשיו היא כמובן איטודיס, שהתחיל את העונה הזו כברווז צולע מאוד אחרי אובדן האליפות בעונה שעברה. אם בשלב הזה לפני שנה עוד הייתה סבלנות בתוך קהילת הפועל ת"א ליעד השאפתני והחדש שהקבוצה מסתערת עליו - פלייאוף היורוליג - תוך הבנה שכדי לכבוש אותו צריך לשלם מחירים, העונה האשראי של אוהדי הפועל למאמן היווני כבר שואף לאפס. בדיוק כמו הרצון לשלם את המחירים האלה (אגב ים מדר).
וזה לא שלא היו ניצוצות אתמול, אפילו בערב שבו היא נקלעת לפיגור 18 נקודות ברבע האחרון (וכמעט מוחקת אותו). ג'ייקוב טופין הראה התמצאות ותנועות יפות, ויוג'ין גרמן ב-13 הדקות שקיבל השתלב באופן מרשים בסגנון הסוליסטי של הפועל. שניהם עוד יהיו טובים יותר. אבל באווירה שנוצרה, העיניים שוב הולכות למקומות אחרים: לתומאס סטורנסקי שב-16 דקות לא קולע נקודה ומוסר אסיסט אחד, לקאדין קרינגטון שהגיע ברעש גדול ואפילו לא נרשם למרות פציעות, לתמיר בלאט שאולי חייך בליבו כשצפה בשתי הקבוצות מפסידות ואין למאמן שלו תוכנית להשתמש בו, ובעיקר לעונה שבה מעמד השחקן הישראלי בהפועל תל אביב ביורוליג יגיע כנראה לשפל חסר תקדים. מזל שבסופיה הייאוש הוא תמיד יותר נוח.