נבחרת הכדורגל של ישראל, ולא בפעם הראשונה, התמוטטה לחלוטין בחמש הדקות האחרונות במשחקה בלינץ עם אוסטריה במסגרת ליגת האומות. באותן דקות היא ספגה שני שערים, ובסיומה של ההתמודדות ניצחו האוסטרים בתוצאה 1:3.
זו אכזבה גדולה ותסכול, בוודאי נוכח הציפיות לכך שההרכב שלנו, עמוס הליגיונרים המוכשרים, יפתח את הטורניר הזה ברגל ימין. נוספה לכך אף העובדה שאוסטריה עלתה למשחק בהרכב שממנו נעדרו כמה משחקניה המנוסים. במגרש עצמו העדיפה ישראל מסירות רבות, שהיו רחוקות משער היריבה. למעשה, במחצית הראשונה היא לא בעטה אפילו כדור אחד לעבר השוער המקומי.
כדורגל הוא משחק שמטרתו הייתה, ונשארה, הבקעת שערים, ונתון זה נשכח אמש בחדרי ההלבשה של נבחרתנו. מכאן שהחזקת הכדור חסרת התכלית הייתה מהגורמים להפסד הצורב. מיליון מסירות במרכז המגרש לא משתוות לבעיטה אחת מדויקת המסתיימת בשער.
אוסטריה, לעומתה, כן חיפשה את הדרך לעבר השער, ועלתה ליתרון של 0:1 מכדור עונשין מדויק שהכניע את דניאל פרץ. במחצית השנייה נדמה היה שדברים משתנים לטובה, בזכות שער השוויון של אבו פרחי. אבל השחקן הצעיר הזה הוציא את דגל הקרן ממקומו כדי לחגוג, ועל כך שילם בספיגת צהוב שני.
בעשרה שחקנים, כשנותרה עוד יותר מחצי שעה עד לסיום, נסוגו שחקני ישראל לאחור בתקווה לשמור לפחות על השוויון. הנבחרת הביתית ניצלה זאת ויצרה התקפות בלתי פוסקות על רחבת העונשין. פעם אחר פעם היא העלתה אליה כדורים לא מדויקים שיצאו לחוץ, או כאלה שנהדפו על ידי הבלמים. אלא שבדקה ה-90 מצאו האוסטרים את הפרצה שאפשרה להם לכבוש את השער השני בדרכם לניצחון החשוב. בתוספת הזמן הם הבקיעו גם את השלישי, שער שהותיר את ישראל בהלם.
המחשבה המוקדמת על כך שסוף סוף נקבל תמורה משמעותית מהליגיונרים המצויים בכושר משחק, התבררה אתמול כטעות. הם לא סיכנו את ההגנה האוסטרית, ובעצם אפשרו לה חיים נוחים וקלים. הדברים האלה נכונים גם לגבי הדקות שבהן היו לישראל 11 שחקנים על המגרש. המצב הוחמר יותר עם הרחקתו של אבו פרחי.
המחזור הראשון הזה חייב ללמד את כולנו להישאר צנועים, במיוחד משום שהפסדנו לנבחרת שהיא לא יותר מבינונית.