יחזקאל בן טובים גדל בפתח תקווה, התחנך על ברכי הפועל פ"ת והגשים את החלום כשעלה לקבוצה הבוגרת. בדרך הוא שיחק בנבחרת הנוער, כיכב בנבחרת השריון לצד כמה מהשמות הגדולים בכדורגל הישראלי, חווה רגעים בלתי נשכחים על הדשא ונאלץ לפרוש בעקבות פציעה קשה. בריאיון הוא חוזר לילדות, לקריירה, למשפחה ולסיפורים שליוו אותו לאורך השנים.
"השורשים שלי מאבא ראובן, שנולד בפולין, ואמא עדינה, מהעיירה וילקי בליטא. סיפור ההיכרות ביניהם היה ששלחו בחורים רווקים לליטא למצוא כלות. אבא ואמא, שהייתה תלמידה, הכירו ועלו בשנת 1937 לארץ ישראל, לפני השואה באירופה. בישראל היה סבא שלי מצד האבא, שקבור כאן. הם עלו למושבה פתח תקווה. המשפחה של אמא נותרה שם וכולם נספו בשואה בלי שנותר מהם שריד. הייתי שם לפני מספר שנים בביקור שורשים, ראיתי ושמעתי את סיפורי השואה הנאצית. יש לי עוד שתי אחיות, אני הסנדוויץ' באמצע. נולדתי בתאריך 08/04/1944".
לימודים וכיתת כדורגל?
"נרשמתי לבית הספר היסודי ע"ש הס, שממוקם על מגרש הכדורגל ההיסטורי הראשון של הפועל פתח תקוה, באמצע שנות ה-30. בכיתה למדו איתי דרור קשטן, רוני שמחי, דב וולקן, גדעון מרקוס וניסים קלדרון, שלכולנו הייתה האהבה להפועל פ"ת ולכדורגל ופחות ללימודים. בתיכון למדתי בבית הספר המקצועי מקס פיין במגמת רדיו, התעסקתי כבר אז בנושא התאורה".
מי היו בנעוריך השחקנים הנערצים עליך?
"חד וחלק, כל ההרכב של שחקני הפועל פ"ת, החל מהשוער יעקב ויסוקר ועד צחי נהרי".
השם בן טובים אינו שגרתי?
"נכון מאוד, שם המשפחה של אבא היה חרשוחה, שפירושו הוא טוב. בעברית עשינו בן טובים".
מי היו המאמנים שלך בהפועל פ"ת בתחילת הדרך?
"המאמן הראשון היה שנבל. הייתי נשאר במגרש האליפויות ברחוב אברבנל לראות כל אימון של הבוגרים ובולע כל מהלך. הרגשתי שיש לי את הנתונים הנדרשים להיות כדורגלן. בהמשך התפתחתי מקצועית תחת יעקב קרלינסקי ותחת אורי קרני, בקבוצת הנוער. אבא שלי, שהיה תקופה חבר הנהלה בהפועל פתח תקווה, הביא לי כדורגל מתנה והאושר שלי היה גדול".
מי עולים מהנוער לבוגרים?
"דרור קשטן זומן לנבחרת ישראל ע"י גיולה מאנדי האגדי ושיחק בנבחרת הלאומית לפני שקיים משחק אחד בבוגרים. עוד עלו לבוגרים איציק ויסוקר, גדעון מרקוס ואני, בן טובים".
נבחרת הנוער של מאנדי?
"כבוד גדול לקבל זימון לנבחרת הנוער תחת המאמן היהודי-הונגרי גיולה מאנדי, שאימן בתחילת שנות החמישים את נבחרת הפלא של הונגריה עם פרנץ פושקאש. זכינו בטורניר גדול באמסטרדם, הולנד, עם קבוצות הולנדיות וקבוצת הנוער של טוטנהאם האנגלית. נבחרת שכללה בין השאר את איציק ויסוקר, זלצר, שאבי בן ברוך, דני בורסוק וגדי צלניקר".
השירות הצבאי שלך?
"הייתי הנהג של שאול ביבר, ראש ענף הווי ובידור בצה"ל. באותם ימים אליפות צה"ל סוקרה כמו משחקי הליגה הראשונה בעמודי הספורט של העיתונים ובעיקר בחדשות הספורט. זומנתי לנבחרת השריון, והשיא היה כאשר איציק שניאור מונה למאמן נבחרת השריון. במשחק הגמר נגד נבחרת חיל האוויר הגיעו למשחק 6,000 צופים, בהם כל קציני צה"ל הבכירים. ניצחנו את חיל האוויר 0:5 עם שמות שלנו כמו מיקי מיכאלי, שפיגלר, בכר, עסיס, זאביק זלצר ועוד כוכבי-על של הכדורגל הישראלי".
אתה מציין את קפטן השריון גדי צלניקר?
"בהחלט. באותה תקופה צלניקר היה שחקן הכח ר"ג ואחד הגדולים בכדורגל הישראלי, חלוץ גולר ומנהיג הקבוצה, שאין היום שחקנים מהסוג של גדי".
מי המאמן שמעלה אותך לשחק בבוגרים?
"המאמן היוגוסלבי המפורסם מינדה יובנוביץ', מכוכבי נבחרת יוגוסלביה הגדולה בעידן זלטקו צ'ייקובסקי. הוא האמין בי ואפשר לי להיות המגן התוקף שעולה לעזור למשחק ההתקפי, בנוסף למשחק ההגנה".
את מי החלפת בהגנה?
"וואו, את המגן הקבוע שלנו, ראובן יפת, ששיחק בהרכב הראשון במשך עשור. אני מבקש לציין שיפת עזר לי מאוד להצליח, כיוון אותי ושמר עליי שאכנס להרכב בצורה חלקה".
ההיכרות עם אשתך זהבה?
"היה לי בית מלאכה לתאורה, מרתף מנורות. יום אחד הגיע למקום קונה עם הרכב שלו. יצאתי אליו וראיתי על הדשבורד תמונות משפחתיות ותמונה של נערה חיילת יפהפייה. שאלתי מי הבחורה, והתשובה הייתה שזאת הבת שלו. מכאן לחתונה ואהבה גדולה עם זהבה המלכה. יש לנו 3 בנות נשואות ושמונה נכדים, שמהם לא יהיו ממשיכי הכדרור על כר הדשא".
מי היה החלוץ שהכי קשה היה לך לשמור עליו?
"אין ספק שזה היה כתב ששון, הקיצוני השמאלי הנהדר של הפועל רמת גן. אני שיחקתי מולו בעמדת המגן הימני, והמשימה לא הייתה פשוטה. כתב ששון, שהגיע למכתש מאור יהודה, היה בנוסף גם ספורטאי ושחקן מאוד הוגן".
מפיגור 3:0 לניצחון דרמטי 3:4, בישול שלך לסטלמך?
"אירחנו את הפועל ת"א, שבתוך 3 דקות, בין הדקות 21 ל-24, הובילה עלינו 0:3. הלם. במחצית סטלמך אמר משפט היסטורי: "את המשחק הזה אנחנו לא מפסידים". עשינו 3:2, ואז בדקה ה-79 התקדמתי בצירופים עם רדלר וציון שרעבי, ומקצה הרחבה הרמתי כדור גבוה שרק סטלמך הגיע לכדורי גובה כאלו מעל ההגנה ונגח לרשת של דני אלקיים, 3:3, ובהמשך 3:4 לנו. תוצאה היסטורית שעד אז, ושנים בהמשך, לא הייתה".
דרבי נגד מכבי פ"ת?
"דרבי היה פעם דרבי אמיתי. לא כבשתי, אבל מסרתי לאבשלום מרכוס שכבש את שער הניצחון".
אתה אוהב שירים איטלקיים?
"אהבתי הגדולה. אין כמעט שיר באיטלקית שאני לא זימרתי או שרתי. הכינוי שלי היה האיטלקי. אהבתי גם ריקודים והייתי אחלה רקדן בלהקה של אתי פולישוק".
אתה נפגש בקביעות עם החבר'ה מהעבר?
"בהחלט, כל שבוע בפרלמנט עם דרוקר, זלצר, איציק ויסוקר, ניסים קלדרון, אבשלום מרכוס ועוד. לשניות נדמה לי כי יש בשבת משחק ליגה ואני בהרכב".
הקבוצה בימיך הייתה יכולה לשחק היום?
"היום זה משחק לגמרי אחר, הרבה יותר מהיר. המסירות לרחבה הן בעוצמה גדולה, כדורי נגיחה שרק סטלמך וזכריה רצאבי היו יכולים להיות היום בהרכב".
הפציעה הקשה והפרישה מכדורגל?
"משחק בבית נגד שמשון ת"א. רצתי במהירות אחרי כדור והרגשתי סיבוב חד, קרעתי את רצועות הברך. אז לא ידעו לטפל רפואית בפציעה כזאת, לא הצלחתי להחלים. החלום שלי להיות כדורגלן של לפחות 10 שנים בהפועל פ"ת התנפץ לרסיסים".
השוד שעברת בדרום אפריקה?
"טסתי לדרום אפריקה לחצי שנה, אבל כשפתחתי שם עסקי תאורה, היה לי בית מלאכה של 70 עובדים ועסקים כספיים טובים. יום אחד, בשעת חלוקת מעטפות השכר לעובדים, פרצו למפעל 4 רעולי פנים עם אקדחים שלופים. השכיבו אותי על הרצפה עם אקדח מכוון לרקה. הרגשתי שהיד שלו רועדת על ההדק. אחרי השוד החלטתי עם אשתי לשוב למדינת ישראל, לפתח תקווה".