הפועל תל אביב השתדרגה מקצועית הקיץ מבלי לשדרג משמעותית את הסגל. לויזוס לויזו עזב, דגלאס אווסו הגיע, וכאן זה פחות או יותר נגמר. אז איך אליניב ברדה הצליח להעמיד הקיץ קבוצה טובה יותר מזו של העונה שעברה?
ההסבר של סגל שרץ שנה שנייה ברציפות נכון בעיקר בכל הנוגע ליציבות, אבל לא בהכרח לשיפור משמעותי. בדרך כלל, כדי לקחת קבוצה צעד קדימה צריך לחזק אותה בכמה עמדות ולהוסיף איכות שהייתה חסרה לה בעונה הקודמת.
ברדה העלה הקיץ את רמת הדרישות משחקניו, הן בצד ההגנתי והן בכל הנוגע לאינטנסיביות, למשחק הלחץ ולהנעת הכדור. הוא דרש לעבור מקבוצה שבאה בעיקר לצבור נקודות לקבוצה דומיננטית יותר, כזאת שמשפיעה על המשחק ויודעת שהדברים תלויים בה.
כל זה התאפשר בזכות מבנה האישיות של השחקנים, היררכיה ברורה בסגל, מינימום אגו ואחדות כמעט מלאה סביב המטרה.
את מבנה האישיות הזה אפשר לראות בעובדה שכמעט כל שחקן בהפועל תל אביב הוא קפטן פוטנציאלי. פרנן מאיימבו הוא הקפטן הנוכחי, אבל עומרי אלטמן, צ'יקו, פלקאו ואנדריאן קרייב כבר שימשו כקפטנים בעבר. גם שחקנים כמו מרקוס קוקו, אסף צור, שחר פיבן ועמית למקין ראויים לענוד את הסרט, ואפשר בקלות להוסיף עוד כמה שמות לרשימה. כולם מביאים איתם ניסיון, בגרות ונחישות, והמטרה היא לקחת את מה שנבנה בעונה שעברה - בקבוצה שחוברה למעשה בתוך קיץ אחד - ולעלות מדרגה בעונה השנייה.
עם כל הכבוד לברדה ולשחקנים עצמם, זה מתחיל קודם כל בחשיבה מערכתית בבחירת השחקנים. בהפועל בוחנים את מבנה האישיות ואת ההתאמה למועדון כתנאי סף להצטרפות, כולל שיחות אישיות ארוכות עם מועמדים עוד לפני החתימה.
ועדיין, האישיות של ברדה, רמת האימונים והחומר האנושי עומדים העונה בפני מבחן גדול בהרבה מזה של העונה שעברה. הפועל כבר לא אנדרדוג בדרבי, והיא גם לא אנדרדוג במאבק האליפות. יש ציפיות, והלחץ בהתאם.
זה מתחיל כבר הערב מול מכבי תל אביב (שני, 20:30). הפסד ופער של חמש נקודות שיפתחו הצהובים ייצרו לחץ מסוג שהקבוצה הזאת כמעט לא הכירה בעונה שעברה. הפועל תל אביב ניצבת בפני מבחן אחר, וזה אולי האתגר הגדול הראשון שלה תחת הציפיות החדשות. עד עכשיו הסגל הזה הוכיח שהוא אוהב אתגרים ויודע לשבור תקרות זכוכית. הערב נראה איך הוא מתמודד כשהציפיות כבר מונחות עליו.