30 שחקני כדורגל נמצאים ברשימת המועמדים לפרס כדור הזהב של 2026 שפורסמה אתמול. מצויים בה, בין היתר, קיליאן אמבפה, הארי קיין, ג'וד בלינגהאם וליאו מסי. תהיה הבחירה אשר תהיה, היא לא תשנה את דעתי באשר לשחקן הטוב מכולם.
היא איתנה מפני שכל עוד ממשיך ליאו מסי לשחק כדורגל, גם בגיל 39, הוא השחקן מספר 1 בעולם. אמנם ליאו הודיע על פרישתו מנבחרת ארגנטינה, שבה רשם 207 הופעות בין-ארציות, אבל בינתיים הוא ממשיך לבעוט בכדור במדיה של אינטר מיאמי, אליה הצטרף ב־2023.
עד כה זכה מסי 8 פעמים בפרס כדור הזהב והוא מוביל בפער גדול על פני כל הזוכים האחרים. תתפלאו, אולם ליאו עדיין צעיר בהשוואה לזוכה המבוגר ביותר בתואר.
זה מביא אותי היישר לפעם הראשונה שבה הוענק פרס כדור הזהב. השנה אנו מציינים בדיוק 70 שנה לקיומה של הבחירה בשחקן השנה הטוב מכולם, שאורגנה ונוהלה על ידי המגזין הצרפתי "פראנס פוטבול".
הנבחר הראשון ב־1956 היה הקיצוני הימני של קבוצת בלקפול ונבחרת אנגליה, סטנלי מתיוס. אז, בגיל 41 הוא הקדים שני כוכבי על, את הספרדי אלפרדו די-סטפנו ואת הצרפתי רמון קופה, שזכו בעיקבותיו בתואר הנחשק: די-סטפנו שנה אחריו, וקופה ב־1958.
סטנלי מתיוס זכה בפי כל לכינוי "הקוסם" בזכות יכולת הכדרור הנדירה שלו, והוא המשיך לשחק בליגה האנגלית הבכירה עד גיל 50. זכורני שב- 1996, כאשר אנגליה אירחה את משחקי אליפות אירופה בכדורגל, בהיותו בן 81, עלה מתיוס לכר הדשא בוומבלי, לבוש במדי הנבחרת, עם כדור לרגליו, וריגש עשרות אלפי אוהדים שקמו והריעו לו ממושכות. התמזל מזלי להיות בין אלה שהיו שם.