שבוע חלומי עבר על אוהדי מכבי תל אביב. הוא התחיל עם ההכרזה על חזרתו של גבי קניקובסקי, שהגיעה בתזמון מפתיע, כשעה לפני המשחק הביתי הראשון העונה, המשיך בניצחון המשכנע על מכבי חיפה, שכבר במהלכו החלו לצוץ הידיעות על החתמת ענק נוספת בדמות ג'יימס טברנייר, והסתיים בתצוגה נפלאה אמש (שני) בטרנר. זה היה שבוע שהוכיח לכל מי שהטיל ספק: מיטש גולדהאר עדיין כאן. רק שהוא עושה את זה בדרך שלו.
הקיץ הזה היה לא פשוט עבור מכבי תל אביב. ההחתמה המאוחרת של סטיבן ונהרן הכניסה את הקבוצה לפיגור מקצועי גדול, תוסיפו לזה את "הירושה" הבעייתית שקיבל, בעיקר בגזרת הזרים, ותקבלו הדחה לא אופיינית מאירופה, אולי אפילו משפילה. וכשכל זה קורה, האצבע המאשימה הולכת באופן טבעי לאדם אחד, גולדהאר.
מיטש הוא איש מיוחד, ללא ספק. לעולם לא באמת תדע מה הוא מרגיש או מה הוא חושב. בשנה האחרונה, מלבד ברכת הפרידה מבן מנספורד, הוא לא נראה בציבור וגם קולו לא נשמע. ואם מצרפים לזה את הקיפאון בגזרת הרכש, שהגיע יחד עם הכישלון המקצועי, מקבלים אמירות מהסוג של "מכבי לא מעניינת את מיטש", "מיטש רוצה למכור" וכדומה.
יש לא מעט חסרונות בבעלים שנמצא הרחק מכאן. אופן קבלת ההחלטות שונה, בטח הזמן שלוקח להן להתבשל. מצד שני, כשאתה לוקח את הזמן ועובד יותר עם השכל מאשר עם הרגש, אתה מקבל יותר יציבות.
ומכבי של גולדהאר היא בעיקר מועדון יציב. הוא לא יקבל תבוסות בבלומפילד, הוא לא "יתרסק" מתחת למקום השלישי, וגם בעונת בלהות הוא יצליח איכשהו לצאת עם תואר גביע המדינה. זו מכבי בצלמו של מיטש - שקטה, יציבה, ובעיקר פועלת בקצב שלה.
השבוע האחרון היה טיפה שונה, גם בנוף של גולדהאר, ואולי בעיקר. פתאום דברים במכבי קרו מהר. החזרה של גבי קניקובסקי, שהגיעה במהלך מהיר מאוד במונחי מכבי תל אביב ובעיקר בתזמון מפתיע, והחתמת הענק של ג'יימס טברנייר - החתמה שמאוד לא אופיינית למכבי של גולדהאר. פרופיל השחקן, הגיל ובעיקר השכר, הופכים את ההחתמה הזו לאחת המסקרנות שראינו ממכבי בשנים האחרונות.
יהיו כאלה שיגידו שההכנסה הלא צפויה ממכירתו של סייד אבו פרחי, יחד עם עסקת המכירה של רוי רביבו, הכניסו הרבה כסף למועדון ואפשרו למכבי לצאת למסע רכש יוקרתי. יכול להיות. ועדיין, המהלכים של השבוע האחרון אינם מובנים מאליהם ויש להם הרבה משמעויות.
החזרה של גבי קניקובסקי, קודם כל בפן המקצועי, היא שדרוג עצום לקבוצה, וראינו זאת הלכה למעשה אמש בטרנר. קניקובסקי, כבר במשחקו הראשון, פשוט כיכב על המגרש ונתן לאוהדים להבין למה הם כל כך התגעגעו אליו. אבל מעבר לצד המקצועי, החזרה של גבי היא גם אמירה של גולדהאר: אני יודע להודות בטעויות ומוכן לשלם עליהן. אני מוכן להשקיע כשאני מבין שצריך, וכשיש הזדמנות טובה על הפרק.
ואז הגיע ג'יימס טברנייר.
אם החזרה של קניקובסקי הייתה מהלך שאפשר להסביר מקצועית, טברנייר כבר היה סיפור אחר לגמרי. מכבי תל אביב בכלל לא חיפשה מגן ימני, בטח לא זר. אבל כששחקן בסדר גודל כזה נופל לך לידיים, קשה לסרב. במיוחד כשמאחורי המהלך הזה עומד גם קני מילר, שבשבועות האחרונים פשוט זעק לעזרה.
גולדהאר לא היה אטום למה שקורה. הוא הבין שיש כאן הזדמנות שלא בטוח שתחזור - גם להנחית שחקן גדול שיכול לשדרג את הקבוצה, וגם לתת לקני מילר את התחושה שיש מי שמוכן ללכת איתו יד ביד ולהאמין בו.
שתי ההחתמות האלה, כל אחת בדרכה, סימנו לקהל דבר אחד - מיטש גולדהאר עדיין כאן, ובגדול. עכשיו רק נותר לראות ולשמוע אותו יותר, ובעיקר לקבל בחזרה גם את אהבת הקהל.
אז נכון שחלון ההעברות טרם הסתיים ולמכבי תל אביב עדיין יש עוד עבודה לעשות, אבל השבוע האחרון הפיח חיים במועדון ובעיקר בקהל. הוא סימן שמכבי תל אביב שוב כאן ובגדול, ובמסגרת אחת, ללא משחקים באירופה, גם אם הסגל עדיין לא מושלם, אליפות היא כבר לא מילה גסה.