לכאורה לא פשוט לנצח 1:4 בבאר-שבע, אבל עובדה היא שמכבי תל-אביב לא התקשתה לעשות זאת במשחק, שבו לא רק שהחמיצה פנדל, אלא אף הייתה קרובה מאד לנצח בתוצאה גבוהה יותר.
מהר מאד התברר שהדרך לניצחון נסללה כבר בדקה הראשונה משערו של הליו וארלה. שער הבזק הזה הותיר את האלופה המומה מהקלות שבה ספגה. באותו רגע נדמה היה ששחקני הפועל כאילו נותרו בחדרי ההלבשה, וכשעלו אל כר הדשא גילו לפתע שהם בפיגור של 1:0.
כיוון שכך, צברה מכבי ביטחון רב והוכיחה עד כמה בליגה שלנו היא מסוכנת ודומיננטית, להבדיל מכישלונה החרוץ בזירת אירופה. אמש (שני) היא רשמה ניצחון מהדהד, תוך ניצול הבעיות הקשות אליהן נקלעה באר שבע. שכן מיד לאחר שער היתרון של וארלה, הגיעה פציעתו של לוקאס ונטורה, שנאלץ לנטוש את המשחק. בלעדיו היא דמתה לספינה שאיבדה את התורן המרכזי שלה בים סוער. אחר כך, כנראה בגלל התחצפות לשופט, הורחק אליאל פרץ. חשיבותו לקבוצה ידועה לכל ילד, ובהיותה בעשרה שחקנים נגזר עליה להפסיד בבית. בקיצור: הכל הלך לה הפוך. השער היחיד שהבקיע לזכותה אמיר גאנח, לא יכול היה לשנות את התמונה הכללית.
כמובן שהצהובים עטו על ההזדמנות שניתנה להם ומימשו אותה עד תום. וארלה, המצוי בכושר מעולה, עשה ככל העולה על רוחו באגף השמאלי של ההתקפה. פעם אחר פעם הוא חלף בקלי קלות על פני שומריו כאילו אינם קיימים, ויצר עבור חבריו הזדמנויות רבות לבעיטה לעבר השער. אחת מהן איפשרה לאסטר סוקלר לכבוש בהיותו מטר מהשער. הפעמים שבהן נבלם הליו היו רק כאשר הגנת הפועל ביצעה עליו עבירות שהפילו אותו אל הקרקע. לי אין ספק שהיה זה משחקו הטוב ביותר מאז הצטרפותו למכבי תל אביב. ההצגה שנתן שווה כל שקל ששולם לכרטיס הכניסה לטרנר.
לא רחוק ממנו שיחק גבי קניקובסקי, שחזר "הביתה", וחש בנוח במדים הצהובים המוכרים לו. גבי נע ככספית, חילץ כדורים וחילק אותם לחבריו הקידמיים בחוכמה וביעילות. שובו לקבוצה יתרום לה תרומה משמעותית.
הקפטן דור פרץ החמיץ פנדל, אבל כהרגלו נכנס גם במשחק זה לרשימת המבקיעים. החלטה אחרת של השופט, יגאל פריד, גזלה ממנו, ולדעתי שלא בצדק, עוד שער שהבקיע. החלטת השופט הייתה על בעיטת עונשין, אותה ניצל אסטר סוקלר כדי להכניע את אופיר מרציאנו ולכבוש את שערו הראשון העונה בליגה.
מכבי, בכושרה הנוכחי, היא לא רק הקבוצה היחידה במאזן נקודות מושלם, אלא מועמדת עוצמתית במאבק על הכתר. משחקה מאופיין בתנועה, ובאגפי ימין ושמאל התוקפים בכל הזדמנות עד כדי התשת המגינים השומרים עליהם. כך נראית קבוצה שאינה זקוקה להכרזה על האתגרים שנכונו לה בארץ.