אחרי המאבק הצמוד בעונה שעברה, אין ספק שהשאיפה של בית"ר ירושלים ב-2026/27 הייתה להתקדם מקום אחד בטבלה ולזכות באליפות ראשונה אחרי 19 שנים. צמד ההפסדים במחזורי הפתיחה הציב אותה בעמדה בלתי אפשרית - נגד ההיסטוריה. קבוצות סגרו פה פערים גדולים בדרך לקאמבק והנפה, כולל פער של 13 נקודות על חשבון בית"ר עצמה, והיו אלופות שהפסידו במחזור הפתיחה או כאלה שאף היו ללא שער אחרי שני מחזורים (הפועל תל אביב 1987/88) - אבל מעולם לא הייתה בישראל קבוצה שהתגברה על פתיחת עונה של שני הפסדים והמשיכה לזכייה באליפות.
ולא רק אצלנו. זה לא קרה בספרד וגם לא בגרמניה. בצרפת, למשל, פריז סן ז'רמן פתחה את עונת 2020/21 עם הפסד בלאנס והפסד ביתי למארסיי. במחזור השמיני כבר הפכה את היוצרות והייתה במקום הראשון למשך כמה מחזורים, אך בסופו של דבר חסרה לה נקודה כדי לזכות בתואר וליל היא זו שחגגה. זו האליפות היחידה שאיבדו הפריזאים בתשע השנים האחרונות.
אבל עוד לא אבדה תקוותנו, התקווה בת שנות אלפיים.
אז לכבוד ברק אברמוב, אלמוג כהן ושחקני בית"ר ירושלים, הנה שלוש דוגמאות לקבוצות שפתחו עונה עם שני הפסדים ובכל זאת זכו באליפות.
מנצ'סטר יונייטד 1992/93
הדוגמה המפורסמת מכולן. הליגה האנגלית הבכירה מותגה מחדש כפרמיירליג ובסיום העונה מנצ'סטר יונייטד הוכתרה כאלופה לראשונה אחרי 26 שנים, ובפער עצום של 10 נקודות מהסגנית אסטון וילה. אבל ההתחלה הייתה צולעת. במחזור הפתיחה הפסידה החבורה של אלכס פרגוסון 2:1 בחוץ לשפילד יונייוד ובחלוף ארבעה ימים הגיע הפסד ביתי 1:0 לאברטון, שהייתה זו שלקחה אליפות ב-1984/85 אחרי שהפסידה בשני המחזורים הראשונים.
לכאורה, סיפור גמור, בטח כשאחרי עוד שלושה ימים הגיע 1:1 מתסכל באולד טראפורד מול איפסוויץ' טאון. בנובמבר, לאחר רצף של חמישה ניצחונות, נקלעה יונייטד לסדרה מוזרה של חמש תוצאות תיקו. אליה הצטרפו שני הפסדים, כולל אצל היריבה הישירה אסטון וילה, אך באותה תקופה נרכש אריק קאנטונה מלידס וכל העונה השתנתה. ריאן גיגס פרץ, מארק יוז היה הכובש המוביל ופרגוסון כתב פרק ראשון בדרך להיות המנג'ר הגדול בתולדות המועדון.
יובנטוס 2015/16
הדוגמה הכי עדכנית. אנדראה פירלו, ארתורו וידאל וקרלוס טבס אמרו שלום אחרי ההפסד בגמר ליגת האלופות, ויובנטוס החדשה החלה בצורה איומה, אבל מסימיליאנו אלגרי בכל זאת הוביל אותה לדאבל שני ברציפות איתו (לראשונה בתולדות הכדורגל האיטלקי) ואליפות חמישית ברציפות באופן כללי. הכתרה באפריל ויתרון תשע נקודות על פני הסגנית נאפולי השכיחו מה קרה במחזורי הפתיחה.
העונה נפתחה עם הפסד ביתי לאודינזה ואז 2:1 באולימפיקו מול רומא. 0 מ-6 שלא ממש השתפר לאחר מכן, כי במחזור השישי היה ליובנטוס ניצחון בודד ורק חמש נקודות מ-18 אפשריות. אלא שבסוף אוקטובר היא עלתה על גל של 15 ניצחונות רצופים, נעצרה עם 0:0 בבולוניה ואז רצה לעוד 10 ניצחונות רצופים. פאולו דיבאלה כיכב, ההגנה בראשות ג'יג'י בופון ספגה רק 20 שרים ונתון מדהים של 76 נקודות מתוך 78 אפשריות הוביל לאליפות בתום המחזור ה-35.
סלטיק 1997/98
אחרי תשע אליפויות רצופות של ריינג'רס, אוהדי סלטיק איבדו תקווה בשלב מוקדם של עונת 1997/98. הקבוצה שלהם הפסידה במחזור הראשון באופן מפתיע אצל היברניאן (היורדת היחידה בתום העונה) ואז הובכה בביתה עם הפסד לדנפרמלין. ריינג'רס פתחה פער של שש נקודות כבר אחרי שני מחזורים וגם ניצחה את משחק העונה הראשון, אך במחזור ה-10 סלטיק עלתה לפסגה ולאחר מכן אפילו הארטס הובילה במשך כמה מחזורים.
במחזור ה-32, באולד פירם הרביעי והאחרון של העונה, ריינג'רס ניצחה 0:2 ושתי הקבוצות החזיקו במאזן זהה של 62 נקודות ופלוס 36 בהפרש השערים. אלא שהג'רס בעטו בדלי עם הפסד אצל אברדין במחזור ה-33, הפסידו גם לקילמרנוק בבית במחזור ה-35 וכך סלטיק של הנריק לארסון הוכתרה במחזור הסיום למרות שתי תוצאות תיקו במאני-טיים של העונה.
אגב, גם ריינג'רס זכתה בעבר באליפויות אחרי הפסדים בשני משחקי הליגה הראשונים. זה קרה ב-1977/78 וגם ב-1989/90. בשני המקרים סלטיק כלל לא הייתה בתמונה (סיימה רק במקום החמישי) והסגנית הייתה אברדין.