17 שניות חסרו אמש להפועל באר שבע כדי לזכות בכרטיס לליגת האלופות, אך באותן שניות היא ספגה שער, שכפה עליה הארכה במשחק הגומלין מול סבאח האזרית. ומי שאינה מסוגלת לשמור על יתרונה היקר רק עוד 17 שניות, יכולה לבוא בטענות אך ורק לעצמה.
אלופת ישראל שילמה אמש (שלישי) מחיר יקר על כך שכושרה הגופני לא עמד באתגר שעליו חלמה במשך שבוע ימים. מפתיחת המחצית השנייה היא נראתה כמי שאוזלת יכולתה הפיזית להתמודד עם כושרם הגופני המעולה ומהירותם של שחקני סאבח.
ניתן כמובן, ובצדק, להדגיש ששניים משחקניה החשובים ביותר, מיגל ויטור ואיגור זלטאנוביץ', נפצעו במהלך המחצית הראשונה. איגור פתח נפלא והבקיע שער שהגדיל את יתרון השערים הכללי של הפועל ל-1:3, אלא שדקות אחר כך הוא נפצע וביקש להתחלף.
מאותו רגע נעלמה התקפת באר שבע. ג'בון איסט, אבו רומי וזאהי אחמד לא תרמו למשחקה, בקושי חילצו פה ושם כדור, ובמיוחד לא הצליחו להחזיק בו כדי לאפשר לקישור ולהגנת באר שבע זמן נשימה.
המוחלף השני, הבלם ויטור, נחבל בפניו על סף סיום המחצית ולא פתח את המחצית השנייה. ללא מעוז ההגנה, היא הפכה פרוצה לכל רוח ורק קיוותה שהשוער אופיר מרציאנו ימשיך לזנק ולהדוף את הכדורים הרבים שנבעטו לעברו. חמור מכול - שהקבוצה סיימה את המשחק בתשעה שחקנים, בגלל הרחקתם של הבלם המחליף ג'בריל דיופ והקשר אליאל פרץ.
פרץ השקיע כהרגלו מאמץ גדול ואף ניסה לבעוט לעבר השער, אבל שתיים מבעיטותיו טסו גבוה מעל המשקוף, ובעיטה נוספת בקושי הגיעה לאזור השער. קשר ברמתו חייב לדייק עם כדורים לעבר המסגרת.
גם חבריו במרכז השדה, לוקאס ונטורה וניב יהושע, נתנו את המקסימום, ביודעם שכדורים שיעברו אותם עלולים להסתיים בכי רע. יהושע התאקלם נפלא בקבוצתו החדשה ובולטים אצלו השקט והביטחון העצמי. לי לא ברור מדוע הוחלף בדקה ב-73.
אופיר מרציאנו ספג אומנם חמישיה אך מנע לפחות עוד חמש ספיגות, ללמדנו עד כמה היו חלוציה של סאבח חופשיים בניסיונם לכבוש. עובדה זו מוכיחה יותר מכל שסאבח לא "גנבה" את הניצחון 2:5, ו-4:6 בסיכום שני המשחקים.
הליגה האירופית ממתינה עתה לבאר שבע, ועד אז עליה לשפר משמעותית את כושרה הגופני. זו המסקנה הראשונה ממפח הנפש אמש בבאקו.
זה לא היה ה"אפי אנד" שציפינו לו, אלא השיעור המרגיז שקיבלה בפועל, דווקא לאחר שיתרונה הכללי הגיע משער של יניב מזרחי ל 2:4. יתרון כזה אסור להפסיד, בטח לא במשחק גורלי.