פעם הייתה גאווה מקומית, היום יש פלייסטיישן

נבחרת ישראל תשחק החל מסוף החודש, את שלושת משחקי המוקדמות האחרונים שלה במסגרת דרג ב' באירופה, כאשר ההעפלה לדרג א' אפשרית בהחלט. הבעיה היא שכמו בכל ענפי הכדור, גם הכדורעף נודד אל מעבר לים כדי לארח את המשחקים מול אוסטריה,סקוטלנד ודנמרק. ישראל תארח באנטליה כאשר היא צריכה ניצחונות בכל שלושת המשחקים. המשחק הקשה ביותר הוא נגד דנמרק והפסד מולם לא בא בחשבון,גם אם מדובר במשחק בית שהוא למעשה חוץ.

גילי לוסטיג, ראש היחידה לספורט הישגי מצד אחד ומאידך מאמן נבחרת ישראל בכדורעף, אופטימי לקראת המפגשים. הוא מאמין שאפשר לנצח את כל השלושה כי יש לו חבורה לוחמת ויש להם בשביל מי לשחק. אחר כך, אפשר לדבר גם על אליפות אירופה.

כרגע לוסטיג מקווה שיגיעו אוהדים לטורקיה. הוא אומר שלהרבה אנשים חשוב פה הענף. אבל נדמה, שאף אחד לא מאוהב בו עד כדי כך כמו לוסטיג.

גילי לוסטיג ואני עוברים על השאלות שהיפנו אליו חובבי הכדורעף, בתגובות לכתבה הקודמת בסידרה. הוא קורא הכל . עם חלק מסכים ועם חלק לא. בהמשך הוא ינסה לתת כמעט על הכל תשובה. הכתבה הקודמת בסידרה משכה אליה קוראים וקוראות רבות, המחנה המשותף לכולם הוא הדאגה האמיתית לענף שהם כל כך אוהבים. לוסטיג לא חושב בכלל במושגים של דאגה. הכל פתיר בעיניו. אם יעבדו קשה ונכון, הכל יהיה פה טוב. איש של עבודה ולא של דיבורים.

"אין לנו מספיק מאמנים טובים, אנחנו צריכים לנסות ולחדש את המאגרים בחבר'ה שידריכו את השחקנים הצעירים. כיום אותם מאמנים נשארים המון שנים ואין להם מחליפים. הליגה שלנו לא מספיק טובה. הרמה לא מספיק גבוהה. צריכים לעשות החלטה אמיצה בנושא המתאזרחים והזרים. צריכים לתת צ'אנס לשחקנים הצעירים הישראלים לשחק בכל הקבוצות. זהו מסר לקהילה, זהו מסר לדור הבא. יש לנו שחקנים מוכשרים. זהו דור שיש בו שחקנים צעירים שבהחלט יכול להביא הישגים טובים. זהו דור שיכול להביא אותנו לאליפות אירופה. אולימפיאדה היא מחוץ לתחום כרגע. בכדורעף גברים אירופה היא דומיננטית בכדורעף העולמי ואנחנו שייכים לאירופה, מה שכמובן מקשה עוד יותר להגיע לאולימפיאדה".

הפיסקה הזו, תוביל אותנו כחוט השני לכל אורכה של הכתבה. קראתם אותה, הבנתם את השקפת עולמו של האיש. מצד אחד יש בעיות מקצועיות שנובעות מהעובדה שאין מספיק מאמנים מצד שני, יש גם את העניין הרומנטי. אימפריות (בת ים, העמקים, המעפיל, כפר סבא) התפוררו הרבה בגלל העובדה שהם כבר לא ייצגו את הקהילה. בערים או בקיבוצים, קבוצת הכדורעף של המקום הייתה מקום להזדהות, מקום שמיטב הנוער רצה להתנקז אליו. היום, יש שם כאלה שבאים לשנה וחוזרים למדינה ממנה באו.


"פעם ספורט היה ההובי האלטרנטיבי הראשון, היום לילד יש גירוים אחרים כמו מחשב, אינטרנט ופלייסטיישן 2. מצד שני היום יש חשיפה טלביזיונית. ערוץ 5 חשף בפני הרבה בתי אב את הענף הזה וכמובן גם ליגת התיכונים שהביאה את כדורעף לצעירים הן בטלביזיה והן בבית ספר". לוסטיג רוצה להחזיר את הזהות המושלמת ההיא בין הקבוצה למקום המגורים. רק אם לילדים יהיה מקור לחיקוי, הם ירצו כדורעף. הם ירצו לייצג את המקום שהם גרים בו.

לוסטיג מגן על הספורט עצמו. הוא מדבר על השינוי בחוקה, על העובדה שהענף שהוא כל כך אוהב היה חלוץ וקיבל עליו כל כך הרבה שינוים. בארץ צריכים לשווק אותו כמו שצריך והוא יגיע לגבהים חדשים. "הישגים זה דבר חשוב, זה כרטיס הביקור שלנו". אומר לוסטיג על ענף שנמצא בקשיים כלכלים, עד שאפילו לאיגוד הכדורעף אין דובר או דוברת שיכולים לענות על השאלות הבסיסיות ביותר.

אי אפשר להרגיז את לוסטיג. אדם שכל כך אוהב את מה שהוא עושה בחיים שלו לא מוצאים כל יום. בטח לא אצלנו. אני מספר ללוסטיג שיש טענה כלפיו שהוא מאמן של נבחרת הכדורעף אך מצד שני הוא תומך נלהב בכדורעף חופים ולפעמים הוא מעדיף את החברים מהחוף, במסגרת תפקידו כראש היחידה לספורט הישגי: "הסיכוי בכדורעף חופים גדול יותר להגיע לאולימפיאדה ולהביא מדליה. חד וחלק. כמו שכבר אמרתי אין לנו סיכוי כרגע להגיע לאולימפיאדה בכדורעף האולמות ובחופים יש". לוסטיג עונה חד וחלק, אבל ניכר שהטענות קצת מרגיזות אותו. הוא לא מבין, איך אנשים לא מבינים שהצלחה של הענף הצעיר, הססגוני וה"קולי" תשפר גם את כדורעף האולמות בארץ. שני שחקנים מוכשרים, זה מה שצריך בכדורעף חופים. לא 12 כמו באולם. רק שני שחקנים מוכשרים מספיק, ואז תהיה לנו מדליה ראשונה בענף שמשגע כבר את כל העולם. מדליה בכדורעף חופים, יכולה להרים את הענף הגוסס לגבהים חדשים. כישלון ונשאר עם כדורעף אולמות מדשדש וליגת חופים מצחיקה.

לוסטיג עובד עכשיו גם על דור העתיד. הדור הנוכחי הוא מוכשר מאד. לוסטיג מאמין בו, אבל יודע שאפשר לנצל את התנופה ולעבוד כבר על הדור הבא. פנימיית המחוננים בוינגייט, שבעבר ניהל לוסטיג, היא הבייבי שלו ושל שאר האנשים שהענף חשוב להם. בעוד שבכדורגל שלנו, מאמנים כמו משה סיני אחראים על דור העתיד, בכדורעף כל הגדולים בענף שמים דגש על הפנימיה הזו. הילדים חיים ונושמים כדורעף, אוכלים מסודר ולומדים קשה. השנה הראשונה היא שנה קשה, אחר כך הם מתחברים ואפשר לדבר על מיצוי הפוטנציאל. מדובר בילדים שרק לפני כמה דקות התחלך להם הקול, חבר'ה בכתה ט' –י' שייתנו הכל בשביל להפוך לשחקני כדורעף ברמות הגבוהות ביותר, רק אם יתנו להם צ'אנס.

"הצ'אנס הזה יבוא בעקבות הרחבת הליגה. אפשר להגיד הרבה דברים על איגוד הכדורעף. יכול להיות שלא כל ההחלטות טובות, אבל יש שם חשיבה וזה דבר טוב. כל הזמן חושבים איך לשנות ולשפר". מדגיש לוסטיג,. שאני מזכיר לו שהצביעו שם באותו איגוד על הקפאת הירידות, אולי האקט הבלתי ספורטיבי הגדול ביותר, לוסטיג מסכים איתי. ניכר על פניו שההחלטה אם הייתה עוברת, הייתה מזעזעת את הענף. אבל הוא לא קונה את הטענה הזו שיותר קבוצות, זה רמה נמוכה. להיפך, צריכים לתת לילדים האלה מוינגייט להשתפשף על רטוב. אם גם ככה הייתה לנו עונה לא מי יודע מה, לפחות שדור העתיד יזכה לשחק יותר. הזרים הם כרגע דבר שולי. כל עוד הם לא מרימים את הענף לגבהים חדשים, אז הם לא מועילים. עוד שנה, שנתיים כשהמצב הכלכלי אולי ישתפר והצעירים יהפכו לשחקנים של ממש, יהיה אפשר להחזיר לכאן את הזרים ורצוי שיהיו טובים כדי שידריכו את הצעירים, ויהיו רק התוסף שייקח את הכדורעף הישראלי לגבהים חדשים. בדיוק כמו בכדורגל ובכדורסל, כל עוד חלק מהזרים שמגיעים הנה הם זרים דמיקולו, אין טעם שהם ייתפסו מקומות של ישראלים טובים.

ביום שלישי הקרוב (19:30) תערוך נבחרת ישראל את משחק האימון הראשון שלה מול ביילורוס באולם ההשגי. לוסטיג לא רוצה לעשות רעש מסידרת משחקי האימון של הנבחרת, אבל מודע לעובדה שבשביל חובבי הכדורעף זוהי הזדמנות לראות את הנבחרת. הנבחרת שהיא השפיץ של הענף. אז ידידות אנחנו יכולים לארח בארץ אבל לא משחק רשמי. גם את זה לוסטיג מעריך מאד, בדיוק כמו שהוא מעריך כל שחקן ושחקן בנבחרת שלו שנכנס לאוטו, ומגיע מהצפון, מהדרום ממערב או ממזרח, כדי להשתתף בעוד אימון של הנבחרת בוינגייט. והכל כמובן, בשם האהבה. ללוסטיג, וגם לכדורעף.