ליברפול אמנם "התחזקה" בעוד כמה מיליארדרים שהחליטו "להשקיע" בה את מיטב כספם - ואולי תירכש על ידי ג'ף בזוס, אחד מעשירי העולם ושליט אמזון, אבל ההצלחה שלה תבוא מערכים שונים לחלוטין.
אנדוני איראולה עומד להיות מאמן נהדר עבור ליברפול בזכות הערכים שלו, התואמים את הערכים שנמצאים ביסודות עליהם נבנתה גדולתו של המועדון. אלו ערכים כמעט סוציאליסטיים, שאותם נשא ביל שאנקלי הגדול, ערכים שאליהם התחבר גם יורגן קלופ ואיתם עיצב ופיסל את האלופה האדומה שלו.
איראולה, באסקי בן 44 שרשם את הצלחתו בקבוצות קטנות עם תקציבים קטנים (ראיו ואייקנו, בורנמות'), הסביר בראיון שערך עם "הגרדיאן" בחודש יולי האחרון את הצטיינותם של מאמנים באסקים בפרמיירליג (מיקל ארטטה בארסנל, אונאי אמרי באסטון וילה, צ'אבי אלונסו בצ'לסי).
בתשובתו גם "חשף" את עולם הערכים שלו. עולם ערכים שמאוד מנוגד לאלו של הבוסים הגדולים בליברפול.
"אנשים שואלים אותי מדוע מאמנים באסקים רבים כל כך הגיעו לרמה הזו ומדוע קבוצות ספרדיות זוכות בהרבה תארים. אני תמיד אומר שתחושת קולקטיביות היא חשובה מאוד", אמר איראולה לאנדי האנטר מ"הגרדיאן". "לספרד מעולם לא היו הספורטאים הטובים ביותר. בשחייה, באגרוף, באתלטיקה קלה, ספרד בדרך כלל לא זוכה במדליות. אבל בספורט קבוצתי - כדורגל, כדורסל, כדוריד, הוקי - בדרך כלל יש לה קבוצות טובות מאוד. אנחנו תמיד שמים את הקבוצה במקום הראשון. דוגמה לכך היא מישהו כמו רודרי. הוא לא הבקיע או בישל, אבל ספרד זכתה במונדיאל והוא זכה בשחקן המצטיין של הטורניר. התפיסה שהקבוצה תמיד בראש סדר העדיפויות הייתה מוטמעת בדרך שבה גדלנו".
איראולה הוסיף הערה שקושרת את ההצלחה הזו בענפים קבוצתיים לרוח הפועמת בחברה הספרדית בכלל, ולחברה הבאסקית בפרט. "זה חייב להיות משהו בחברה", אמר איראולה. "דברים עובדים כשאנחנו לא אנוכיים, כשאתה מעמיד בראש סדר העדיפויות את המצב של מי שיש לו פחות. זה קורה גם בכדורגל: אלה שלא משחקים, אלה שמגיעים מהאקדמיה, אלה שמרוויחים פחות. אפשר להשוות את זה לחברה".
ואכן, במלאכת האימון שלו הוא הופך את כל השחקנים לשחקנים מוערכים שהוא דואג לדבר איתם, להתנהל מולם, ולהיות כן ואמיתי איתם. לא משנה אם מדובר בשוער השלישי או בכוכב שנרכש במאות מיליוני ליש"ט - כולם צריכים לפעול לפי אותו סט הערכים המסוים, ששם את הקולקטיב מעל כל אינדיבידואל.
הכדורגל של איראולה הוא ביטוי נוסף להשקפותיו על החברה וערכיה.
מבנה הלחץ המועדף על איראולה הוא "לחץ יהלום" - דומה לזה של ארנה סלוט (שני חלוצים, שחקן התקפי שסוגרים את שחקני ההגנה של היריבה ושחקני קישור שמחכים באמצע בקו השני של הלחץ). עם זאת, הלחץ של הבאסקי הרבה יותר מאורגן, קומפקטי ואגרסיבי מזה של סלוט.
השחקנים הקדמיים של איראולה מתאמנים על איך לעבור ללחץ אישי - שחקן מול שחקן - אבל העבודה תמיד קולקטיבית כי כל יציאה ללחץ שלה צריכה להתבצע בסנכרון עם השחקנים האחרים.
איראולה, שעשוי מאותו חומר טקטי ופילוסופי כמו יורגן קלופ, הפך למוכר בזכות הלחץ המגוון שלו, לחץ שעובר מלחץ אזורי במערך מסוים להגנה של אחד על אחד. הכל תלוי בזמן המשחק, באזור שאליו מגיע הכדור וגם בטריגרים של הלחץ שקשורים להכנה הטקטית הספציפית ליריבה מסוימת.
אחד הרכיבים הגדולים ביותר שהובילו להצלחה של איראולה בקבוצות שלו, שכמעט בכל המשחקים התמודדו נגד קבוצות עם הרבה יותר כישרון מאשר היה להן, הוא העבודה הקשה, האינטנסיביות וחוסר האנוכיות של כל אחד ואחד משחקניו.
גם בהתקפה - ההתקפה שלו נעה בין מערכים של 4-3-3 ל-4-2-4 כאשר שחקנים מחליפים מקומות ושלישיית הקישור - 6, 8 ו-10 מורכבת משחקנים דינמיים, אגרסיביים, חסרי אנוכיות שפעמים רבות צריכים לתפקד כ"גוש אחד" כדי להשתלט על "כדורים חוזרים" שנוצרים מפעולות התקפיות - בעיקר באגף - של ארבעת שחקני הכנף (המגנים ושחקני הכנף ההתקפיים) ולעיתים גם החלוץ.
זה אומר שלפעמים השחקנים שאמורים לגעת הכי הרבה בכדור (6-8-10) מתמקדים הרבה יותר בעבודתם ללא הכדור במערך של איראולה, מה שדורש מהם הקרבה ושינוי סגנון משחק שהם רגילים לשחק.
איראולה גם אוהב שהקבוצות שלו לוקחות סיכונים במשחק המעבר. לאחר חטיפת כדור מוצלחת, הן מתרגלות מסירות אלכסוניות לשטח הפנוי ואז ריצה קולקטיבית לאזורי סכנה.
בקיצור, מה שקורה במערך שלו מבליט את הצורך והרצון שלו בשחקנים שמבינים שהם חלק ממערך, ושהכישרון שלהם לא הופך אותם לחשובים יותר משחקנים אחרים. השחקנים שלו חייבים להיות ניידים: ה-8 יצטרך לתפקד כ-10, ה-10 יצטרך לעיתים לרדת לעמדת ה-6, שחקני הכנף יצטרכו לתמוך במגנים והמגנים לעיתים יצטרכו לרוץ ספרינט מקריס ריאות כדי לפתוח שטח לחברם לכנף. לכן הוא פחות מוטרד מ"שמירה על המערך" או "מילוי הוראות טקטיות", אלא עוסק יותר בדינמיקה וביחסים בין השחקנים - הדברים שהכי משפיעים על "המבנה" של הקבוצה על המגרש.
"שחקנים לא דורשים חופש; הם דורשים מבנה מהמאמנים שלהם. דווקא מתוך המבנה הזה הם מרגישים חופשיים ויכולים לקבל החלטות משלהם", הסביר בראיון ל-Radio 5 Live של ה-BBC. "כמאמנים, אנחנו לא יכולים להגיע למקום כלשהו ולומר לכולם: 'תעשו מה שאתם רוצים, תִקחו את הכדור לאן שאתם רוצים'. אם היית עושה את זה, אחרי 30 דקות הם היו כועסים עלייי. הם רוצים שנראה להם את הדרך. הם דורשים ארגון, מידע, אפשרויות שונות והכנה יסודית לכל משחק. הם מבקשים מאיתנו ללמוד הרבה. התפקיד שלנו הוא להציב את השחקן בתרחיש הטוב ביותר האפשרי כדי לזרוח. עם ההכנה הזו בארגז הכלים שלהם, הם יכולים לקבל החלטות מושכלות ולעשות את ההבדל על המגרש. יש סגנונות שונים ודרכים שונות לשחק, אבל כולם דורשים מבנה, לימוד, מחשבה ועבודה קשה".
איראולה, ששיחק תחת מרסלו ביילסה במהלך התקופה בת השנתיים של הארגנטינאי באתלטיק בילבאו בין 2011 ל-2013, אמר שהוא "משתמש בהרבה דברים" שלמד מהמאמן הארגנטינאי (המושמץ למדי כרגע) ושהיה לו "מזל גדול לשחק עבורו", אך מבין גם שהוא לא יכול להיות דוגמטי כמוהו בכדורגל המודרני. לכן הוא לא מוטרד יתר על המידה ממיקום קבוע של שחקניו על המגרש או מסט פעולות ספציפי שכל שחקן צריך לבצע. הוא, כאמור, הרבה יותר בעניין של דינמיקה ויחסים בין שחקנים.
גם זה נאמר בראיון ל"גרדיאן": "אני לא יכול לשנות את האישיות של השחקנים" אמר איראולה. "חלק מהשחקנים שונים ממני מאוד אבל הם שחקנים נהדרים. אני לא רוצה לשנות את כולם ואת מה שהם חושבים. אבל אני חושב שנצטרך לחשוב קולקטיבית במשחק הזה. כשחקן אתה תמיד אנוכי. אתה תמיד רוצה לשחק, אתה תמיד רוצה להשיג את הסטטיסטיקה שלך, אתה תמיד רוצה לשחק בכל הדקות, אבל אני חושב שצריכה להיות הבנה שזה לא תמיד הולך לקרות ועדיין אני חייב לעזור לחברים שלי לקבוצה ולקבוצה עצמה".
נכון, הסגל של ליברפול עוד רחוק מלהיות שלם אבל אם חניכיו של איראולה באדום יצליחו במשימה הכי חשובה שהוא נתן להם, להתחבר זה לזה ולתפקיד כקולקטיב ולא כאינדיבידואלים, אין ספק שהוא יצליח כמאמן גם בתפקיד הכי גדול שקיבל בחייו.