כואב מאוד. לא שתכננו לזכות בקונפרנס העונה, ובראגה בטח הייתה מעליבה אותנו עוד לפני שלב הליגה, אבל רצינו להיות הקבוצה הזאת שבאירופה יודעת להדיח קבוצות פחות טובות ממנה, ובאופן עקבי. אוסטריה וינה, כמו לרנקה, קבוצה פחות טובה מבית"ר ועדיין היא זו שתזכה לחטוף סטירה מבראגה. היינו צריכים להיות שם, ולא נהיה.
באופן קבוע מאז פתיחת העונה, מי שעומד ואוכל את מרבית האש הוא המאמן החדש, אלמוג כהן, עם כל סימני השאלה. אבל הפעם נדבר על השחקנים. אוהד שמכיר את השחקנים שלו יודע שממש כמו גויאבה, גם לשחקנים יש עונות בשנה שבהן הם בשלים.
אצילי תמיד מגיע בקיץ וחוזר בתום האביב הבא, ושועה לעומתו, אנחנו יודעים היטב, מתניע רק כשהאוויר מתחיל להתקרר. בדרך כלל הוא לא משוכנע שהוא נשאר בפתיחת העונה ומחליט שבא לו באזור נובמבר; העונה הוא לכאורה לא התלבט, הוא ממש כאן, ועדיין היה ממש גרוע. הפצירו באלמוג כהן בשבוע שעבר להשאיר את אצילי ושועה בכל מחיר, אבל הערך עבור המחיר, בשלב הזה של העונה, לא שווה את זה עבור שועה.
ובוריס אנו, טוב, הוא רק חצי שנה איתנו, עוד לא למדנו מה עונת השנה המועדפת עליו - אבל כל מי שמחזיק בזוג עיניים יודע שקיץ זה בטח לא. אז לא שועה, אנו מחריד, לוקה זה עוד לא זה, אז מהבכירים נשארנו עם אצילי.
ואוסטריה וינה כל כך בינונית שזה כמעט הספיק. שער ראשון נפלא מהבלטה שלו, ומעורב גם בגול השני של קאלו. יש לו קטע כזה לניגרי: לפרקים הוא גס, מרגיז, ולרגעים הוא נוגע בכדור כמו שמרדימים תינוק. ה־0:2 הזה היה אמור להחזיק עוד חמש דקות ואז עד הסוף המתוק, אבל בדיוק כמו הגול של שועה נגד באר שבע במשחק העונות, לא החזיק חמש דקות ולא החזיק בכלל.
פנדלים, פעם שלישית בחודש. יש נבחרות שמעפילות תדיר למונדיאל ולא בעטו פנדלים ב־30 השנים האחרונות כמו שאנחנו בעטנו ב-30 יום, אבל הפסדנו עוד לפני שהכדור הראשון הונח על הנקודה.
זה משחק שלכל המאוחר היה צריך להיות מוכרע בהארכה. בקורה של אצילי, ואם לא אז בהחמצה של שועה משני מטרים, ואם לא אז באנסה שנוטה לנגיעות גסות, או ביוספי, או באישטוון פישונט שהגיע כל הדרך מבודפשט והיה תוקע כדור בחיבור. אבל זה לא נגמר, ושוב לא נגמר, ואז זה נגמר לנו ברמה שזה מת.
זה מתסכל, מאוד. יש לנו פער גדול להדביק אחרי עשור וחצי של נוכחות נפקדת. אבל אחרי המון שנים כאוהד בית"ר, נראה שאשכרה יש רצון מצד כל מי שבמועדון וסביב המועדון שזה באמת יקרה. זה לא מובן מאליו כשזה מגיע אלינו.
ואתה יודע, כעובדה, לא כניחוש, שכל ההחמצות האלה שהוחמצו ביולי ואוגוסט ייכנסו קליל כבר בספטמבר. ואתה יודע, כעובדה, לא כניחוש, שבית"ר במחציות כמו הראשונה אמש תחסל משחקים בליגת העל מוקדם. ואתה יודע, לא כעובדה ולא כניחוש, אלא כתחושה שבוערת בלב כמו זיקוקים שמייחלים לשמיים, שזה אפשרי.
אולי עוד איזה חיזוק קטן, צריך עוד ליטוש; אבל אם אין אירופה, אז אולי יהיה גביע, ואולי אליפות.
זהו, מספיק לקשקש. זמן להתחיל את הליגה.