אמש (ד'), בדקה ה-23, היקנה סתיו טוריאל את תעודת הביטוח להפועל תל אביב בדרכה לפלייאוף הקונפרנסליג, וזאת למרות הפסדה 2:1 לקטוביץ. לכן, בסיכומם של שני המפגשים ביניהן ביצעה הפועל את המצופה ממנה.
היא הייתה ראויה לכך, לא רק בזכות ניצחונה 0:2 במשחק הראשון, אלא מפני שהיא קבוצה טובה יותר. נוכחנו בכך כבר מפתיחת המשחק בפולין. אדומי תל אביב כבשו לגמרי את כל המחצית הראשונה ושלטו בה שלטון מוחלט. ההגנה שהייתה איתנה לא נזקקה למאמץ יתר, והפועל ביצעה התקפות מסוכנות, שאחת מהן הסתיימה כאמור בשערו החשוב מאד של טוריאל.
קטוביץ לעומתה, לא מצאה לא את ידיה ולא את רגליה, ומשחקה היה מבולבל ומקרי. באותו פרק זמן, וביתרון ישראלי כללי של 0:3, נראתה עליית האדומים לשלב הבא כדבר הגיוני ומתבקש. אלא שאז הגיעה המחצית השנייה ששינתה את פני המשחק. קבוצת קטוביץ התעוררה ויזמה התקפות מאיימות ותכופות. זה היה שיעור מאלף לכל אחד, ותזכורת לעובדה הידועה, ששום דבר לא נחתם עד לשריקה האחרונה.
שני השערים שכבשה הקבוצה הבייתית בעשר הדקות האחרונות, לא הספיקו לה, אבל גרמו לדפיקות לב מוגברות ומואצות אצל הקבוצה הישראלית שציפתה בקוצר רוח לשמוע את השריקה הגואלת. חבל שהיה צריך להגיע למצב של מתח ועצבנות. בסוף, שעון השופט אכן אמר את דברו, והפועל תל אביב השלימה הישג שאיני ממעיט בו. הפעם הצדק נעשה, ו-180 הדקות הסתיימו כפי שקיווינו - וטוב שכך.