זה לא היה רק ניצחון החוץ הכי גדול של הפועל באר שבע במסגרת אירופית, אלא הניצחון הכי גדול שלה באירופה. נקודה. ברור לכולם שאינטר מועדון גדול פי כמה מהכוכב האדום, אבל הניצחון הזה גדול יותר. כי ליגת האלופות זה הכי חשוב והכי יוקרתי. כי זה משחק, או צמד משחקים ליתר דיוק, בו באר שבע לא עקצה, אלא שלטה. נגד יריבה שממש רצתה, ולא כזו שעשתה טובה והזדחלה למפעל משני מבחינתה בגרירת רגליים. אלה היו משחקים בהם לבאר שבע היה שוער טוב יותר, הגנה טובה יותר, קישור טוב יותר, חלוצים טובים יותר - וכמובן יתרון בעמדה שבה הפער היה הכי גדול - מאמן טוב הרבה יותר.
דיאן סטנקוביץ' ורן קוז'וך בני אותו הגיל פחות או יותר, אבל ההבדל בין הקריירות שלהם כשחקנים עצום. סטנקוביץ' בלט בלאציו בה כיכבו אגדות כמו פאבל נדבד וחואן ורון, לפני שעבר לשחק באינטר בגרסה הכי מפוארת שלה אי פעם. זו שזכתה בטרבל, שש שנים לפני שחטפה בראש מבאר שבע פעמיים בעונה אחת.
וקוז'וך'? כשסטנקוביץ' הניף את גביע האלופות כבורג משמעותי בקבוצה הטובה בעולם, הוא שיחק בעכו ואשקלון ולא כבש אפילו חמוצים. צחקו עליו לא מעט בשבועות האחרונים מאז שהעז לומר שהוא ישמח לאמן את ריאל מדריד, והנה הוא 180 דקות ממפגש אפשרי עם מוריניו והאימפריה מבירת ספרד.
כן, אותו מוריניו שאימן את סטנקוביץ' באינטר האגדית ההיא. בשתי דקות כולם ראו עד כמה גדול הפער בין שני המאמנים, כשהאחד התפרע, חטף אדום והתסיס את הקהל שלו, רק כדי לראות מחדר ההלבשה, כשהוא מבין שהוא צריך לחפש עבודה חדשה, גול גדול של קבוצה טובה, שעל הנייר נחותה בכל עמדה ועמדה. ובכן, כמעט בכל עמדה ועמדה כי אין בר דעת שיגיד שקוז'וך פחות טוב ממקבילו.
אבל זה לא רק רן קוז'וך שמקבל בצדק חלק גדול מהקרדיט. וזו לא רק אלונה, שמבססת את עצמה עוד ועוד על הפודיום של שלושת בעלי הקבוצות הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. השניים האחרים כבר ביקרו במפעל הגדול מכולם, והיא? רחוקה משם כאמור רק כשלוש שעות, בפעם השלישית.
אחרי שהיו כבר אוהדים רבים שהפצירו בה למכור את הקבוצה, שאמרו שזה כבר לא זה, שהיא מפשלת עם הרכש ומה לא, הנה היא שוב שם. וזה באמת הרבה בזכות הרכש מתחילת השנה עם איסט, יהושע, רוטמן ואבו רומי, שהביאו בראש לאלופת סרביה, שהייתה אמורה להביס את באר שבע בקלות. עכשיו תורה להוכיח לכולם שהיא באמת רעבה. אין ברירה. יש לה עוד מלאכה. והמשימה הראשונה, לפני שחקנים זרים חזקים שימלאו את הבור הגדול שהשאיר קינגס קאנגווה והמחסור בעוד כישרון באגף שמאל, היא חוזה חדש לאליאל פרץ.
הריצה המופלאה בשנתיים האחרונות - שכללה אובדן אליפות רק בגלל שטויות של ההתאחדות (שכבר הבינה את גודל הטעות ושינתה את החקיקה להבא), גביע, גמר גביע נוסף, אליפות אדירה וכעת העפלה לפלייאוף ליגת האלופות - רשומה בראש ובראשונה על צמד זרים מהגדולים שהיו בליגת העל בעשור האחרון בדמות ונטורה וקאנגווה, אבל מקומו של פרץ חזק ואיתן ולא הרחק מאחוריהם.
יש בפרץ שילוב אדיר של מנהיגות, לחץ בלתי פוסק וטכניקה במגוון פעולות, שכולן נצצו על הבמה הגדולה הזו עם שער ענק שנפסל ובישול גדול שסיים את הסיפור. ומעבר אליהם, כל כך הרבה נגיעות ברגעים חשובים ותיקולים ומסירות וכל מה שצריך ממי שראוי לקבל את סרט הקפטן של הקבוצה לחמש השנים הבאות, כשמיגל ויטור לא משחק.
וכן, זה שוב מיגל ויטור במשחק עצום. המהירות כבר לא שם וגם לא הכח הפיזי, אבל את מה שהוא שכח לגבי עמידה במקום הנכון בזמן הנכון על מגרש הכדורגל, הרוב המוחלט של הבלמים ששיחקו בליגת העל מעולם לא למדו. אחד מהבלמים הגדולים בהיסטוריה של הליגה ובטח שהגדול בתולדות המועדון שוב הזכיר לכולם כמה טוב הוא.
איזה כיף שזכינו ואיזה כיף לראות שיש מישהו שממשיך את דרכו. קוז'וך וצוותו הבינו בשנה שעברה שג'יבריל דיופ הוא לא בלם פותח טוב דיו, אז הם הביאו את איתי רוטמן, שנראה שנכנס לנעליו הגדולות של אור בלוריאן. אוהדי שלוש הקבוצות העשירות מבאר שבע יכולים רק לשאול את עצמם איך הבלם המבטיח הזה, שאני מניח שיגיע לליגה טובה יותר בעוד שנה לכל היותר, משחק בהפועל באר שבע ולא אצלם. ואפשר לומר את אותו הדבר על ניב יהושע, שנראה נהדר עד כה.
אין כמעט שחקן אחד שלא מגיעות לו גם מילים טובות על צמד ההופעות הזה, וחבל שאי אפשר להתמקד בכולם, כי באמת שמגיע. מגיע לג'בון איסט ששוב ושוב מראה למה טוב שהתעקשו עליו בהחתמת ינואר הכי טובה מאז שחנן ממן הגיע מאותו המקום.
\
ומגיע למרציאנו, שחזר מאי המתים, הישר למצב שבו מי זוכר בכלל שהיינו אכולי פחדים בכל פעם שעלה לשחק בגביע, רק כי קוז'וך הבטיח לו. איזו הופעה אדירה שלו וכמה מעט אנחנו מבינים כאוהדים. בנוהל. אז נאכל עוד כובע ועוד כובע. בשמחה רן ואלונה. באמת. אנחנו נקשקש, אתם תנצחו, אנחנו נחגוג, אתם תחייכו ותגידו אמרנו לכם. אין לי בעיה. זו אחלה עסקה.
ובנימה אישית, ברשותכם אספר שלפני תשע שנים מינוס כשבועיים התחתנתי עם זוגתי הנפלאה בניו יורק. הצלם שליווה אותנו היה פורטוגלי, ששימש במשך שנים בתור המתעד הרשמי של פורטו, אותה הפורטו שאומנה בשיאה על ידי אותו מוריניו. הסברתי לו את הסיטואציה והוא לקח את ליפז לעוד כמה צילומים כשהמשחק התקרב לדקה התשעים והיינו חייבים גול.
על המסך הקטן של הטלפון ראיתי את וואקמה מקבל כדור מעולה מאוחנה, נוגח נפלא, אבל הנדאנוביץ' לקח והחלום נגוז. הכנסתי את המכשיר לכיס, בלעתי את הבאסה ונשאתי לאישה את אותה נפלאה שראתה איתי הערב את המשחק על הספה.
עברו תשע שנים, מינוס שבועיים, והילד הגדול, שמשחק בפיפ"א רק עם ריאל מדריד, שמע הערב כשהוא חצי ישן שאולי הוא עוד יראה את ריאל משחקת השנה נגד הפועל באר שבע. וואלק מגיע לו, מגיע לרן, מגיע לאלונה, מגיע לשחקנים האלה.