מנור סולומון תמיד שאף לשחק בלונדון ובקבוצת פרמיירליג. זה נכון מאז שהגיע לפולהאם. זה היה נכון לטוטנהאם וזה נכון גם לקבוצה החדשה שלו. טוב, כמעט נכון. ווסטהאם לא תשחק בעונה הקרובה בפרמיירליג, אבל סולומון הגיע לאן שרצה - מועדון לונדוני שלאור ההיסטוריה והגודל שלו כעסק, לחלוטין אמור להיות בפרמיירליג.
וזו גם הכוונה של כולם במועדון המזרח לונדוני - לחזור לפרמיירליג כמה שיותר מהר. זו המשימה של כולם במועדון, משימה לא פשוטה בכלל מכיוון שהצ'מפיונשיפ היא אחת הליגות הקשות ביותר בעולם, והדרמה מסביב לבעלות המועדון, ניהול המועדון ותפעול המועדון מסרבת לגווע.
אפשר לנתח כלכלית את מצב המועדון לפי הדו"חות האחרונים, שמציירים תמונה כללית לא פשוטה בכלל. המצב הפיננסי של ווסטהאם יונייטד לא טוב. יש לחץ נזילות חריף וזה עוד לפני ההשלכות הפיננסיות של הפסד שיא של 104.2 מיליון ליש"ט לפני מס בעונת 2024/25, ונשירתה של הקבוצה לליגת המשנה בסיום עונת 2025/26, שעדיין לא נראות בדו"חות, אבל לחלוטין מורגשות בפעילות המועדון.
צריך להבין, הדוחות הכספיים הרשמיים האחרונים של ווסטהאם יונייטד חשפו הפסד שיא שהיווה ירידה חדה לעומת רווח נקי של 57.2 מיליון ליש"ט שנרשם בשנת הכספים 2024. הרווח הכספי נבע, בעיקר, בזכות מכירתו של דקלן רייס תמורת 105 מיליון ליש"ט.
בווסטהאם, תחת הבעלות של דיוויד סאליבן, התבשמו ברווח הנקי ולא ביצעו רפורמות בניהול הארגון, שלולא המכירה בסכום העצום, ככל הנראה היה מסיים בהפסד גדול. כיום, ווסטהאם בחובות של 212 מיליון ליש"ט למועדונים אחרים (בגין רכישת שחקנים), כש-113 מיליון ליש"ט מתוכם צריכים להיות מוחזרים ב-12 החודשים הקרובים.
מה לגבי הכנסות צפויות ממכירת שחקנים? לפי הדו"ח האחרון ווסטהטם צפויה לקבל רק 36.5 מיליון ליש"ט. בנוסף, לפני שנה לקח המועדון הלוואה של 124 מיליון ליש"ט, שמועד הפירעון שלה הוא בעוד חמש שנים. כשמחשבים הכל, מגיעים לנקודה שבה הגירעון המצטבר הוא 312 מיליון ליש"ט, ובדו"ח הדירקטוריון שצורף לדוחות הכספיים הזהירו רואי החשבון מפני מחסור צפוי במזומנים.
יש לומר שלמרות ההפסד החד-פעמי של 104.2 מיליון ליש"ט בשנה בודדת, ווסטהאם נותרה במסגרת המגבלות של כללי הרווחיות והקיימות (PSR) של הפרמיירליג למחזור הניטור התלת-שנתי שהסתיים בשנת הכספים 2025, הודות לרווח של 57.2 מיליון ליש"ט משנת 2023/24.
עם זאת, היא נכנסת עכשיו לרגולציה של ה-EFL, שהרבה פחות סובלנית להפסדים כספיים גדולים (כללי הרווחיות והקיימות של ה-EFL מגבילים את ההפסדים ל-13.8 מיליון ליש"ט לעונת צ'מפיונשיפ - בסך הכל 83.8 מיליון ליש"ט על פני תקופה מתגלגלת של 3 שנים הכוללת את שנות הפרמיירליג הקודמות), והכנסות המועדון יקרסו העונה מכ-230 מיליון ליש"ט לכיוון ה-160 מיליון ליש"ט (כולל תשלומי מצנח).
ביוני, גם בגלל המצב של ווסטהאם וגם בגלל האשמות על תקיפות מיניות, סאליבן עזב את תפקיד היו"ר - אירוע שהתחיל מאבק השתלטות על המועדון. ב-1 באוגוסט 2026, ונסה גולד - בתו של דיוויד, שהיה שותפו של סאליבן - הגיעה להסכם מותנה למכירת אחזקתה המשפחתית בת ה-25.1% תמורת כ-150 מיליון ליש"ט לקונסורציום בהובלת אמנדה סטייבלי (PCP Capital Partners ו-Ashland Forest Capital Partners). סטייבלי הייתה דמות משמעותית במכירת ניוקאסל לסעודים ב-2021.
העניין הוא שעל פי תקנון המועדון, לבעלי המניות הקיימים - בעיקר דניאל קרטינסקי (EP Group) ודייוויד סאליבן - עומדת זכות סירוב ראשונית של 60 יום. קרטינסקי הצהיר פומבית על כוונתו לממש את זכויות הסירוב שלו ולהשוות את ההצעה של סטייבלי. כיום מחזיק קרטינסקי ב-43% ממניות המועדון והוא צפוי לשלוט ביותר מ-68% - כך שכרגע הוא הבוס. יתרה מזו, מעמדו המורחב של קרטינסקי מאפשר הזרמות הון של בעלי מניות ומחזור חובות הנדרשים לכיסוי הגירעונות התפעוליים ולפירעון הלוואות בריבית גבוהה (וזה כנראה מה שיקרה).
אגב, המועדון הוציא הודעה רשמית שהייתה אמורה להרגיע את האוהדים וטען "כי לוח הזמנים של 60 הימים לזכות הסירוב יהיה בעל אפס השפעה על הפעילות היומיומית או על תקציב ההעברות הפעיל לקיץ".
מה שבטוח השפיע על תקציב ההעברות היה הארגון הפיננסי מחדש בשביל לייצב את המועדון. סעיפי ירידת ליגה חוזיים הפעילו קיצוצי שכר אוטומטיים (של עד 50%) רוחביים בקרב מרבית סגל השחקנים והצוות המקצועי. כמו כן, בעלי שכר גבוה בעונה שעברה - כגון לוקאס פאקטה, ניקלאס פילקרוג, אדסון אלברס, קריסנסיו סאמרוויל ומתאוס פרננדש - נמכרו או סומנו לעזיבה כדי לייצר כ-150 מיליון ליש"ט במכירות ולפנות עשרות מיליונים מהשכר השנתי. הערכות הן שבלי המכירות הללו, ווסטהאם תרשום הפסד אסטרונומי בדו"ח הכספי הבא.
למרות התמרונים המתמשכים בחדר הישיבות, מבנה הבעלות של ווסטהאם יונייטד לא השלים רשמית העברת שליטה מלאה, והמועדון אישר במפורש כי התהליך בין בעלי המניות אינו משנה את פעילויות ההעברה הנוכחיות. בעוד הבעלות נותרה בשלב זכות הסירוב, מודל רכש השחקנים של ווסטהאם עבר אבולוציה יסודית בחודשים האחרונים בשל שני גורמים מרכזיים.
המועדון התרחק מ"המודל היבשתי" והממוקד-דאטה של "מנהל ספורטיבי" בעקבות חיכוכים סביב בניית הסגל. המנהל הטכני טים שטיידטן עזב את המועדון בתחילת 2025 ומאז בעצם החליטו שהרכש יהיה קשור באופן ישיר להעדפות המאמן נונו אספריטו סנטו. כלומר, שליטתו של סנטו בסגל ובזהות השחקנים בסגל מאוד משמעותית. הוא מעדיף שחקני פרמיירליג מוכחים ומנוסים ואלו עדיין לא הצטרפו.
מי שאחראי על ביצוע הרכש הוא נילס קופן, "מנהל רכש השחקנים" בווסטהאם יונייטד, לאחר שהצטרף רשמית למועדון ביולי 2026. קופן הבלגי קיבל משימה לעבוד עם סנטו ולזהות יעדי רכש המתאימים למגבלות הפיננסיות של המועדון. האיש שעבד בקופנהגן ובגלזגו ריינג'רס בעבר, הכיר היטב את סולומון ולכן ראה הזדמנות להביא שחקן שהוא חושב שהוא באיכות פרמיירליג לצ'מפיונשיפ.
סנטו וקופן עדיין נאבקים כדי לשמר חלק משחקני ההרכב בעונה האחרונה בפרמיירליג - וככל הנראה יצליחו לשמור את גיבור המועדון ג'רוד בואן. אבל זה שמנור הוא ההחתמה הכי גדולה של המועדון הקיץ ב-5 מיליון ליש"ט (שיהיו מחושבים בתשלומים וכפחת), זה סימן לבאות.
כלומר, ינסו להביא עוד 2-3 שחקנים עם ניסיון פרמיירליג בזול, ארבעה או חמישה שחקנים יעלו ממחלקת הנוער כדי להשלים מספרים ויהיה ניסיון להביא עוד שחקנים בהעברות חופשיות ובהשאלות. ויהיו הימורים כמו על קייבר לאמדריד, שחקן מוונצואלה שהובא בסכום של כ-1 מיליון ליש"ט וצפוי להתחרות עם סולומון על מקום בהרכב.
בסביבתו של מנור סולומון, כאמור, מאוד מרוצים מהמעבר לקבוצה הלונדונית הגדולה. התקווה היא שמנור יחזור לצ'מפיונשיפ ויחווה עונה דומה לעונה שהייתה לו עם לידס - כלומר הצטיינות אינדיבידואלית והעפלה לפרמיירליג בתום העונה. סולומון גם שואף להישאר בווסטהאם כמה שיותר עונות אחרי תקופה של מעברים תכופים. לפי המספרים, כדי להישאר, הוא אכן יצטרך לעשות הכל כדי שווסטהאם תחזור לפרמיירליג, כי המצב הכלכלי שלה לא באמת מאפשר לה להיות מחוץ לליגה העשירה בעולם ליותר מעונה אחת.