זה כבר שבוע שלישי שמזדחל בלאות מתמשכת. קו הפנים המסותת של בלינגהאם נשכח זה מכבר לצד רעמת השיער המיוזעת של קוקוריה, ואנחנו שוב מתקבצים מול המסך כדי להבין האם בחורף הזה נצטנן שוב או שמא מחכה לנו "חורף חם". טוב, זה לא שדורון ג'מצ'י עדיין מחמם את הידית ובורקו ראדוביץ' כבר בטח לא מחכה שם בפינה להשחיל עוד אחת על הראש של אצבעות קינדר בולוניה, אבל גם ליגה אירופית זניחה שתסדר לנו מפגשים עם קבוצות שרועי קהת ורועי בקל שיחקו בהן שבוע שבוע, היא חורף חם, בערך.
אחרי המשחק אמש בבוקרשט, נראה שבירושלים בכל זאת מעדיפים את הצינה. ההגרלה בשני מול בראגה הוציאה משהו מהעוקץ של המפגש מול וינה. הקבוצה הפורטוגלית היא מאלה שזה לא מלהיב מספיק לפגוש, אין לך שום סיכוי להדיח ואת העיר עצמה אתם מכירים רק כי איזה זו'אאו מקומי החליט שבא לו כדורגל. אי אז ב2008- כשברצלונה חיכתה בשלב הבא, בית"ר קיבלה חמסה מקראקוב; שזה מבאס, אבל אפשר להעריך את האלמנט הקומי בזה, חמסה מתחרז עם בארסה, יש עם מה לעבוד. אבל רציתם בראגה, קיבלתם מה, סוואגה? דויד מנגה? בכל מקרה, רצינו בראגה, ונקבל, לא יודע, כנראה משהו שהוא לא בראגה. אולי סטנגה.
מחצית ראשונה, בית"ר כמה רמות מעל. במדעים של המסעות באירופה תמיד מישהו ידווח כמה ימים לפני המשחק ש"הכוכב הגדול של היריבה נפצע", ממש מוג'תבא חמינאי של הדנובה, וזה כל כך תדיר שלדעתי כל מי שנפצע אצל היריבה מועלה מיידית לרמת "כוכב הקבוצה" גם אם הוא השלים שני פסים לאחרונה בקבוצת הנוער. אבל פה נראה היה שזה אשכרה המצב: בית"ר שלטה ללא עוררין, ויזמה עם קצת עוררין, ואף כבשה.
והיא הייתה כובשת עוד אני מאמין, אם היינו מספיק חדים בהתקפה או שלפחות היינו משחקים על מגרש כדורגל ראוי. אם כבר נגררת לבחור מגרש ביתי באירופה, ואתה קבוצה ששולטת בכדור, למה לשחק במקום שמעלה ערגונות לאורווה, לקרית אליעזר הבלתי מתפשר, לווסרמיל, הבנתם את הקטע. למה לשחק במרעה ולא איך שנולאן התכוון, ממש על כר דשא?
כבשנו אחד, אבל הנה הכדור קופץ על גבשושית, ניתז מהבלם, קיבלנו גול מכלום. השני כבר הגיע ממשהו. השינויים שעשה המאמן האוסטרי פירקו את הרעיונות של אלמוג כהן וההגנה נראתה, ובכן, כמו ההגנה של בית"ר כבר 20 שנה עם הפסקות בודדות. וינה שיחקה ללא כחל ועם מעט מאוד סרק ועלתה על בית"ר במחצית הזאת. אני לא יכול לחשוב על שחקן אחד שלנו על הדשא שהיה באמת טוב לאורך זמן, רק זה קצת, ואז ההוא קצת, ואז האוסטרים הרבה. בהופעות כאלה האשמה נופלת, ממש כמו במשחק הקודם, על המאמן.
והעניין הוא, שכשברק יצחקי הגיע לבית"ר בתחתית הטבלה, שמענו שוב ושוב על "שכר הלימוד" שלו שאנחנו משלמים בדרך למעלה. די, סיימנו לממן את האקדמיה, זה תירוץ שלא יכול להיות קביל. אני לא מוכן לשמוע על "שכר הלימוד" של אלמוג כהן כתירוץ להשתמטות על כר הדשא. בית"ר תצטרך להשתפר, ועם סגל ברמה כזאת היא תצטרך להיאבק על תארים, לא פחות. ללמוד אפשר באוניברסידאד דה צ'ילה, זו עונה שנצטרך להיות ולהתחרות.
הרצפה של בית"ר העונה אמורה להיות היכולת של בוריס אנו: אם הוא בסדר, אנחנו אמורים להיות לכל הפחות בסדר. הוא האלפא במרכז המגרש, וכשהוא נראה רע, לבית"ר אין איך לצאת מזה. אפשר להשוות את זה לונטורה בבאר שבע: גם במשחקים שלא ממש הולך שם, הוא שומר על רמה שלא נותנת לקבוצה באמת ליפול. זה כבר שבועיים שאינו לא מופיע. אולי הוא צריך סיוע, זכר אלפא בית לידו. מצד שני, גם בלם שמחלטר כמגן שמאלי נראה הכרחי לאור שני המשחקים האחרונים; אבל גם אם יגיע רק אחד מהם, הסגל הזה אמור להספיק. אני קובל עקרונית ברעיון שאם לא נראינו טוב שני משחקים אזי צריך לרכוש ולצרוך; בטח בסגל כמו של בית"ר. תמיד אפשר לחזק אבל אל תדברו על מי שחסר, יש מספיק כדי שנראה פגז וגם לאורך זמן. לא רק בליגה, גם בגומלין.
אנחנו מסוגלים, ברור. בעונה הקודמת היינו קבוצת החוץ הטובה ביותר בליגה. גם העונה כבר הספקנו לנצח בהברפלד של קפריסין ואני מאמין שבוינה כר הדשא יאפשר משחק שוטף. למרות שקשה לראות את שלב הליגה של הקונפרנס גם בלי הלחלוחית, קבוצה רצינית תעלה לוינה ותעשה הכל כדי לנצח. קבוצה לא רצינית, והיינו שם יותר מדי זמן, תחטוף תבוסה. אם הקבוצה הזו דורשת להשיל ממנה את בית"ר של פעם, יתכבדו נא תחת גשר מט ליפול, ויטגנו אותם בוינה. הייתה מחצית אחת במרעה שהוכיחה לנו שאפשר.