לאחר שנבחר על ידי דנבר במקום ה-41 בדראפט 2014, ניקולה יוקיץ' ופמלייתו התחילו בהכנות לליגת הקיץ בלאס וגאס. האחים נמניה וסטרהיניה, יחד עם הסנדק ומאמנו האישי, נבויסה ואגיץ', אימנו את האח הקטן באינטנסיביות - שני אימוני כושר וכדורסל ביום - כדי להכין אותו למבחן הבד בליגה הטובה בעולם. כשהגיעו לעיר בחרו לשהות במלון באלאג'יו, אחרי ששקלו בחיוב את מלון "הוטרס" הפחות מכובד (בלשון המעטה). למרות שהיו במלון פאר, "החדר נראה כמו כל חדר שבו מתגוררים שלושה אחים", כתב מייק זינגר, שסיקר את הסנטר כמעט בכל שנותיו ב-NBA וכיום עובד עבור הנאגטס. "התפאורה הייתה צבעונית למימוש השותפות של הקבוצה עם 'צוות יוקיץ''".
כשהגיעו בכירי המועדון לחתום עם הסרבי הצעיר על חוזה לשלוש שנים בשווי 4.1 מיליון דולר, עמד בדרכם מכשול קטן. "האחים מיקמו באסטרטגיות ספירלת גומי חומה ומזויפת - צעצוע של קקי - שהמנהלים נאלצו להזיז כדי לחתום על ההסכם", סיפר זינגר. "הבדיחה עבדה". עבדה במובן שכולם צחקו, ואז חתמו על החוזה.
הסיפור הזה, שמופיע בספרו המעולה של זינגר ("Why So Serious? The Untold Story of NBA Champion Nikola Jokic"), מלמד מעט על מערכת היחסים בין הצדדים כשזה נוגע לכסף. הכוכב אולי "מקליל" את האווירה, אבל בסופו של דבר הוא חותם על החוזה הטוב ביותר שהוא יכול לקבל.
ג'יילן ברונסון ולאחרונה גם ויקטור וומבניאמה החליטו לקחת פחות כסף כדי שאפשר יהיה להרכיב סביבם קבוצה טובה יותר תחת תקרת השכר בעידן "הסינר השני", שמאוד מקשה על החיים. ברור שלסנטר של דנבר מגיע כל סנט שהוא יכול לקבל, זו בכלל לא שאלה, אבל הסכם השכר הקיבוצי החדש הוביל את השחקנים לבחור: מקסימום כסף עבורם, או ויתור פיננסי בתמורה לסיכוי אמיתי לזכייה באליפות.
יוקיץ' חתום כעת על חוזה בקולורדו עד לתום עונת 2026/27, עם אופציית שחקן לעונת 2027/28. הוא יכול היה לחתום על הארכה בקיץ שעבר ובקיץ הנוכחי, אבל דחה פעמיים את האפשרות הזו, למרות שהתחייב כי הוא כן רוצה לסיים את הקריירה שלו בקבוצה.
הביג-מן, שחתם ב-2022 על חוזה "סופר-מקס" בשווי 264 מיליון דולר לחמש שנים, ירוויח בעונה הקרובה 59 מיליון דולר ומחזיק כאמור באופציית שחקן על סך 62.84 מיליון ב-2027/28. על פניו, הוא יוכל להצטרף לכל קבוצה בקיץ הבא, כשיהיה בן 32. מנגד, הוא גם יכול לצאת מהחוזה ולחתום על ההסכם הגדול בהיסטוריה של הליגה: חמש שנים בשווי 359.5 מיליון דולר, שבמסגרתו ירוויח בממוצע כמעט 60 מיליון בשנה. זה הרבה יותר משתלם מאשר "הארכת ותיקים" (280-278 מיליון דולר לארבע שנים). כלומר, ההחלטה שלא לחתום על ההארכה באופן מיידי היא אסטרטגיה פיננסית מחושבת תחת ה-CBA (הסכם העבודה הקיבוצי).
הן הנהלת הנאגטס והן נציגיו של יוקיץ' הבהירו כי דחיית ההארכה היא החלטה עסקית בלבד, שמטרתה למקסם את הפוטנציאל הכלכלי של הסנטר. אבל עונה שלמה של שמועות לגבי הסטטוס של יוקיץ' בקיץ, דיווחים על הרצון שלו לנסות את מזלו בקבוצה אחרת ואולי הקישור הכמעט טבעי שיעשו ללוקה דונצ'יץ' בלוס אנג'לס לייקרס לאורך העונה כולה - שמים את דנבר במקום בעייתי למדי. במיוחד לאור העובדה שהקבוצה של משפחת קרונקי מתמודדת עם אחד המצבים הפיננסיים המגבילים והיקרים ביותר ב-NBA, כשהיא נכנסת לתחום הסינר השני וכנראה תשלם מס יוקרה יותר גבוה מאשר אי פעם שילמה.
הסינר השני של ה-NBA לעונת 2026/27 עומד על 221.7 מיליון דולר. הנאגטס חצו את הרף הזה לאחר שהשוו את ההצעה של אוקלהומה סיטי ת'אנדר לשחקן החופשי המוגבל ספנסר ג'ונס (שנתיים, 11.75 מיליון דולר). לעונה הקרובה התחייבויות השכר של הנאגטס עומדות על כ-226 מיליון דולר הפרוסים על פני 14 חוזים סטנדרטיים - כולל המצטרף החדש לוני ווקר, מיודענו ממכבי תל אביב. זה יכול לעלות ל-249 מיליון דולר אם יחתימו את פייטון ווטסון על חוזה ולא ימצאו טרייד על קמרון ג'ונסון (23 מיליון דולר) או כריסטיאן בראון (21.5 מיליון דולר).
כלומר, בעונה הבאה - אם יוקיץ' אכן יחתום על חוזה חדש - דנבר עשויה להגיע לתקציב שכר שחוצה את רף ה-250 מיליון דולר. על הסכום הזה הבעלים יצטרכו להוסיף עוד כ-230 מיליון דולר במיסים וקנסות על חריגה מהסינר השני (בעוד הקבוצה צפויה להכניס בשנים הקרובות בין 370 ל-400 מיליון דולר).
בל נשכח שהסינר השני מגביל מאוד את הכלים העומדים לרשות ההנהלה בבניית הסגל. האיסור על איחוד משכורות בטריידים, חוסר היכולת להחתים שחקן על חוזה חריג בדרג הביניים ומגבלות על שימוש בבחירות דראפט, הופכים את ריענון הסגל והוספת העומק למשימה כמעט בלתי אפשרית (למעשה, ניתן יהיה להחתים שחקנים בחוזי מינימום בלבד).
בקיצור, אם הנאגטס רוצים להחתים את הכוכב שלהם על חוזה חדש ולהבטיח שתהיה סביבו קבוצה הישגית ואיכותית, הם יצטרכו להזיז הרבה יותר מקקי צעצוע מדרך החתחתים הפיננסית שניצבת בפניהם.