התוכנית להפריט את המונדיאל בוטלה לעת עתה, אבל הכדורגל עדיין ינוהל על ידי אנשים חמדנים ותאבי כוח כמו נשיא פיפ"א, ג'יאני אינפנטינו. המצב הזה יישאר על כנו גם אחרי שהוא יעזוב - ואולי זה יקרה בקרוב.
התוכנית של אינפנטינו למכור "מניות מיעוט" בגוף שאחראי על ניהול ההכנסות המסחריות של המונדיאל הייתה ניסיון של 200% לייצר הכנסה עבור מקורביו ועבור נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ. לכן קמה לה התנגדות רבה כל כך - אפילו מתוך המעגל הפנימי של מי שהיה על תקן עירית ענבי בהגרלות של אופ"א.
ההתנגדות התחילה מצד אופ"א, שתגובתה לרעיון הייתה חריפה, מהירה, מאוחדת ודרמטית, ואז כל הרעיון קרס מבפנים. קרלוס קורדיירו, יועץ בכיר של הנשיא, התפטר מתפקידו והסביר שהוא עושה זאת כחלק מהתנגדותו למכירת אחזקות בגביע העולם למשקיעים פרטיים. קורדיירו הוא לא איזה סוציאליסט נלהב; בגיל 70, הוא כיהן בתפקיד במשך חמש שנים לאחר קריירה ענפה בבנקאות השקעות. הוא תיאר את הצעות הארגון כ"עסקה רעה עבור ההתאחדויות החברות, עסקה רעה עבור הכדורגל, ועסקה רעה עבור העתיד לטווח הארוך של המשחק". עוד הוסיף: "לא הייתה לי שום מעורבות בהצעה זו, ואני מתנגד לה באופן חד-משמעי".
לאחר מכן, סמנכ"ל התפעול של פיפ"א, קווין למור, אמר לסוכנות הידיעות AP כי סגל העובדים הוטעה על ידי אינפנטינו, וכי הוא יישן טוב יותר לאחר שידבר על הנושא - גם אם הדבר יעלה לו במשרתו. "זה הפרויקט של אדם אחד", אמר למור. "לא רק שהפרויקט הזה חייב שלא לצאת לפועל... כעת הגיע הזמן שמנהיגי הכדורגל הפוליטיים ישאלו את עצמם את השאלות הנכונות ויקבלו את ההחלטות הנכונות".
המהלך של אופ"א הפיל למעשה את ההצעה. פיפ"א לא יכולה להסתכן בכך שלא יהיו נבחרות אירופיות בטורניר שהוא בעצם צינור הכספים היחיד שיש לה, במיוחד כאשר מהדורת 2030 עשויה להתרחב ל-64 נבחרות. 16 מתוך 48 הנבחרות שהתחרו בגביע העולם השנה היו אירופיות; הן מילאו שישה מתוך שמונת המקומות ברבע הגמר, והזוכה בסופו של דבר הייתה ספרד. גם בגביע העולם לנשים 2027, לפחות 11 מתוך 32 המשתתפות יגיעו מאופ"א. תוציאו אותן מהמשוואה - ואין מונדיאל נשים.
אינפנטינו, שניסה להבטיח קולות לתהליך ההפרטה שלו על ידי הצעת כסף במזומן עכשיו בתמורה להכנסות עתידיות, עשוי לשלם על הפשלה הזו בכיסאו. רק לפני שבועיים, בחירתו מחדש נראתה פחות כמו התמודדות ויותר כמו הכתרה. אחרי מונדיאל שהניב הכנסות שיא של 15 מיליארד דולר, יותר מ-200 מתוך 211 ההתאחדויות דיווחו כי יתמכו בו לקראת ההצבעה ברבאט ב-18 במרץ 2027. אף מתמודד לא הצהיר על מועמדות (והוא הרי כבר נבחר מחדש ללא מתחרים באמצעות תשואות בפריז ב-2019, ושוב בקיגאלי ב-2023).
כעת, לאחר שאופ"א וקונקאקאף (ו-41 ההתאחדויות שלה ברחבי צפון ומרכז אמריקה והקריביים) דחו את התוכנית הגדולה, אפשר לדמיין עתיד לפיפ"א ללא המחניף הקירח. בנוסף, גם התאחדות הכדורגל האסייתית לא התלהבה מהמהלכים. ההתאחדויות באפריקה, בדרום אמריקה ובאוקיאניה היו זהירות יותר בתגובותיהן בהתחלה, אך כעת השפה השתנתה. דיווחים בתקשורת גורסים כי ייתכן שאינפנטינו ממש הרס את סיכוייו להיבחר מחדש.
עם זאת, בעוד שנשיאותו נמצאת במצב הקשה ביותר מאז 2016, היא רחוקה מלהסתיים. הסיבה לכך היא שבמהלך העשור האחרון הוא בנה מערכת פטרונות שמעניקה לתומכיו תמריצים כספיים רציניים. התאחדויות אמנם מורדות נגד הצעת ה-FFE שלו, אבל הן עדיין לא מורדות נגדו אישית.
נראה שאף התאחדות לא משכה בפומבי את תמיכתה בו מאז פרוץ משבר ה-FFE. דיווחים מציעים כעת כי לפחות 20 התאחדויות שוקלות את תמיכתן מחדש, כולל כמה שסייעו לו בעבר. לאופ"א יש 55 חברות, ולקונקאקאף יש 41. יחד, שתי הקונפדרציות מהוות 90 מתוך 211 הקולות. כדי להדיח אותו צריך עוד 90 התאחדויות שיתאחדו נגדו - וזה ממש לא מובטח (אפילו חברות באופ"א שהצביעו בעד החלופה לא הבטיחו שלא להצביע לו).
הוא כבר ניצח במרוץ צמוד בעבר. בפברואר 2016 התמודד ראש בראש מול השייח' סלמאן בן איברהים אל-ח'ליפה מבחריין (נשיא ה-AFC הנוכחי). הוא ניצח מכיוון שהגושים היבשתיים לא החזיקו מעמד: התאחדויות אפריקאיות ערקו מהמועמד המומלץ של ה-CAF, כמה אסיאתיות נטשו את נשיא הקונפדרציה שלהן, והקריביים היו מפולגים. הנשיא הנוכחי בנה רוב התאחדות אחר התאחדות, כשהוא משכנע את הנציגים שיש להם יותר מה להרוויח מהצטרפות אליו מאשר מהתנגדות. "הכסף של פיפ"א הוא הכסף שלכם", אמר לנציגים בקמפיין 2016. המצע שלו הבטיח לכל התאחדות 5 מיליון דולר בכל מחזור של ארבע שנים, והתחייבות ל-1.2 מיליארד דולר לפיתוח הכדורגל ברחבי העולם.
בזכות קשריו עם פטרונים מסעודיה, קטאר וקרנות הון אמריקאיות, הוא הצליח לספק את הכסף הזה באופן מיידי, ואז להגדיל אותו. תוכנית FIFA Forward הראשונה הזרימה לכל התאחדות כ-5 מיליון דולר בין 2016 ל-2018. Forward 2.0 העלתה את הסכום ל-6 מיליון דולר בין 2019 ל-2022, ו-Forward 3.0 הקפיצה אותו ל-8 מיליון דולר עבור המחזור שיסתיים ב-2026. בפיפ"א טוענים כעת כי השקיעו 5.1 מיליארד דולר בפיתוח הכדורגל העולמי במהלך כהונתו. כל אחת מ-211 החברות הייתה זכאית לאותה הקצאה בסיסית; גרמניה לא קיבלה יותר מהפיליפינים, אנגליה לא קיבלה יותר ממונטסראט, צרפת לא קיבלה יותר מאיי פארו.
עבור המעצמות האירופיות, המימון הזה הוא תוספת נחמדה להכנסות מזכויות שידור, חסויות, כרטיסים ותחרויות. אבל עבור התאחדות שפועלת במדינה או באי כמעט ללא תרבות כדורגל, התשלום הזה מממן את צוות העובדים, הנבחרות, הליגות ומתקני האימון. וכמובן, קבלנים שמקורבים ליו"ר ההתאחדות המקומית גוזרים קופון גם הם. כך המערכת משמרת את עצמה; אינפנטינו קנה את הקולות של העסקנים ברוב ההתאחדויות הקטנות עם הבטחה להכנסה גדולה יותר לטווח הארוך.
הדוחות הכספיים של הארגון מראים את היקף התלות הזו. בשנת 2025, 96 מתוך 211 החברות דיווחו על הכנסות שנתיות מתחת ל-4 מיליון דולר והיו זכאיות לתמיכה נוספת. כשהגיעה הקורונה, פיפ"א אישרה חבילת סיוע של 1.5 מיליארד דולר, שהצילה התאחדויות בכל העולם מפשיטת רגל ופתרה הרבה בעיות ללא מעט עסקנים, שהיו צריכים להמציא הכנסה למקורביהם הפוליטיים בזמן שאין כדורגל.
בנוסף, אינפנטינו הגדיל את הנגישות למונדיאל. ההתרחבות מ-32 ל-48 נבחרות הזניקה את המקומות המובטחים של אפריקה מחמישה לתשעה, אסיה עלתה מארבעה לשמונה, קונקאקאף משלושה לשישה, ודרום אמריקה מארבעה לשישה. אוקיאניה קיבלה מקום מובטח ראשון. מדינות שבעבר היו צריכות דור יוצא דופן וקמפיין כמעט מושלם, יכולות כעת להתייחס להעפלה כיעד ריאלי.
במקביל, כספי הפרסים במונדיאל הנשים זינקו מ-15 מיליון דולר ב-2015 ל-110 מיליון ב-2023. מונדיאל המועדונים המורחב הציע קרן פרסים של מיליארד דולר ויצר תחרות עולמית נוספת שהכנסותיה לא עברו דרך אופ"א. הוא נתן למועדונים חזקים אחזקה פיננסית ישירה בהתרחבות של הארגון, גם כשהליגות והקונפדרציות שלהם התלוננו על העומס בלוח הזמנים.
לקרוא לזה "קניית קולות" זו לא הגזמה, אבל זה לא רק זה. הכסף של אינפנטינו - שרובו הגיע מסעודיה, קטאר וממזומנים אחרים של "ספורטוושינג" (כמו גם מחוזה סודי שחתם עליו ללא אישור הארגון) - בנה מגרשים, שילם למאמנים, תִחזק תחרויות נשים והפך את ההעפלה לגביע העולם לאפשרית עבור יותר מדינות. כדי להדיח אותו, צריך לפרק את הנאמנות שהוא יצר בהרבה מאוד כסף.
למשל, אפריקה היא גוש התמיכה הגדול ביותר שלו. ל-CAF יש 54 חברות. תחתיו, מקומותיה במונדיאל כמעט הוכפלו ופיפ"א טוענת כי השקיעה 1.06 מיליארד דולר בכדורגל האפריקאי מאז 2016. מרוקו הבטיחה חלק מאירוח טורניר 2030, והקונגרס המכריע ייערך ברבאט. אפילו המיליארדר הדרום-אפריקאי ונשיא הקונפדרציה היבשתית, פטריס מוטספה (שמועמד בעצמו להפוך לנשיא האפריקאי הראשון ביום מן הימים), הכריז על תמיכתו: "הוא לא רק חבר טוב, הוא חבר נאמן. הוא נאמן לאפריקה. אני מגיע ממקום שבו כשאנשים נאמנים אליך, אתה לעולם לא תוקע להם סכין בגב". קשה לראות איך מישהו מצליח לייצר באפריקה מומנטום נגדו.
באסיה המצב דומה. אולי יפן וקוריאה הדרומית - שמחזיקות בליגות מקצועניות מבוססות - פחות תלויות בכסף של פיפ"א, אבל שאר ההתאחדויות חייבות אותו. עסקנים בבהוטן או מונגוליה גוזרים קופון שמן מעצם היותם "חברים בוועדות", שמספרן תפח מ-7 ל-32 במשמרת הנוכחית. וישנן גם קטאר וסעודיה, שמשתמשות בקשר שלהן עם הארגון ככלי לאסטרטגיה מדינית ולהשפעה בינלאומית; קטאר אירחה ב-2022, סעודיה הבטיחה את טורניר 2034, ונחתמה שותפות ענק עם חברת ארמקו. מערכת היחסים איתן בנויה פחות על סיוע בפיתוח, ויותר על נגישות, אירוח טורנירים ותיאום ברמות הגבוהות ביותר.
לאינפנטינו יש שבעה חודשים להזיז את הטיעון ולשנות את תנאי העסקה. הקואליציה שלו עוד עשויה להחזיק מעמד. השאלה הגדולה היא אם מספיק התאחדויות יתאגדו סביב מועמד אחד. יש דיבור על נאסר אל-ח'ליפי; הנשיא הקטארי של פריז סן-ז'רמן ויו"ר ארגון המועדונים האירופיים מחזיק בהשפעה רבה גם במפרץ וגם באירופה, אך הוא כבר הצהיר שאין לו "שום שאיפה, שום כוונה ושום עניין" להתמודד.
אופ"א מצידה, מעולם לא התנגדה להון פרטי בכדורגל, אלא בעיקר להתנהלות המגושמת של אינפנטינו, והיא לא ממש מציעה אלטרנטיבה אמיתית. הרי היא בעצמה מנהלת את UC3 - מיזם משותף שהוציא למכרז את הזכויות המסחריות של ליגת האלופות. מועדונים בכירים אצלה נמצאים בבעלות נסיכויות נפט או קרנות הון אמריקאיות. ההתאחדות האירופית אולי הרגה את הליך הפרטת המונדיאל, אבל בלי מועמד חזק מטעמה, אינפנטינו עשוי לחזור לכס המלכות ולמצוא דרכים אחרות - ופחות מטופשות - לייצר עוד כסף עבור מקורביו ואלה שהבטיחו את שלטונו מלכתחילה.