סוגיית מיגל סילבה בשער בית"ר ירושלים הפכה בסוף השבוע לאחד הנושאים המדוברים בכדורגל הישראלי, גם על רקע המשחק בפלוישטי נגד א.א.ק לרנקה וגם בכל הנוגע לעתידו בין הקורות של הקבוצה.
נכון להיום, מעמדו יציב והוא מקבל את הגב והתמיכה של אלמוג כהן, שרואה בו שחקן משמעותי והשאיר אותו במועדון הקיץ, על אף ביקורות רבות בתוך המועדון וביציע.
ועדיין, גם לאמון ולתמיכה של אלמוג כהן יש מדד, והוא היכולת. גם אלמוג כהן יודע שמאז אותו רבע גמר גביע נגד בני יהודה, הוא לא מקבל את אותו השוער, את אותו הביטחון, את אותה האישיות ואת החוזקות שאפיינו את מיגל סילבה.
סילבה היה לאורך תקופה אחד מאהובי היציע. המעבר למעמד של סימן שאלה, ההתמודדות עם הביקורות והודעות הנאצה שהוא מקבל מדי פעם הם רעשים שאם לא יידע לנטרל, גם הגב של אלמוג כהן כבר לא יהיה קיים.
בסופו של יום, מיגל סילבה הוא שחקן כדורגל מקצוען, זר בן 31, שהיתרונות שלו אמורים להיות אופי וניסיון ולא להפך. שוער צריך להיות כזה שלא מדברים עליו הרבה או שמחמיאים לו. אם אתה באפשרות השלישית, אתה בבעיה גדולה, והפתרון נמצא רק אצלך.
למיגל סילבה יש הרבה נקודות זכות בבית"ר - בעונות ההישרדות, בזכייה בגביע, בחזרה לצמרת וגם בהיותו שגריר אמיתי של מדינת ישראל. למרות שאוהבים לפקפק במניעים, מי שמכיר אותו יודע שהוא מרגיש ישראלי, שכואב לו שמעוותים את המציאות בנוגע לישראל בתקשורת הזרה ובעולם, ושאם הדבר היה מתאפשר לו, הוא היה נשאר לחיות כאן.
ועדיין, מיגל סילבה הוא שחקן מקצוען בקבוצה תחרותית. אתה נמדד כאן ועכשיו, ואתה חייב להיות טוב יותר כדי להמשיך. גם בית"ר תעשה את שיעורי הבית שלה בנוגע למעטפת המקצועית והמנטלית שנתנה לשוער, בתקווה שמכל האירוע הזה הוא יחזור טוב יותר.