צ'לסי לא צריכה טלוויזיה

מחזור שכולו חגיגה בפרמיירליג, בסיומו נקבעו 3 עובדות: צ'לסי היא הנציגה הרביעית בליגת האלופות (בהנחה כי תעבור את המוקדמות). ווסטהאם תרד לליגת המשנה ובלקבורן תהיה הנציגה השניה בגביע אופ"א בעונה הבאה. ועוד משהו קטן - רוד ואן ניסטלרוי הוא מלך השערים עם 25 כיבושים.

בניגוד לקרב על המקום הרביעי בליגת העל שלנו (על 550 אלף דולרים של גברי), בפרמיירליג מכונה המאבק על אותו מקום, "הקרב על 20 מיליון ליש"ט", או יותר נכון על הכסף הגדול והיוקרה של ליגת האלופות. ומי זכתה בסופו של דבר בכל הקופה? צ'לסי, שלכל אורך העונה כמעט, הציגה כדורגל טוב יותר מזה של יריבתה ליברפול.

צ'לסי גם עשתה זאת בסטייל, אחרי שגברה 1:2 על ליברפול לעיני הקהל הביתי שלה. דווקא האורחים של ז'ראר הוייה היו הראשונים לעלות ליתרון משער נגיחה של הקפטן סמי הופיה בדקה ה-12. צ'לסי המתינה שתי דקות בלבד כדי להשוות משער נגיחה של הקפטן שלה, מרסל דסאיי. הדני הבינלאומי יספר גרונקיאר כבש בדקה ה-27 את היתרון של צ'לסי, אחרי שסיים מבצע אישי בבעיטה יפה ברגל שמאל. ליברפול, שלכל אורך העונה כשלה במשחקים החשובים (כולל בליגת האלופות), ניסתה נואשות להשוות בדקות שנותרו עד לסיום.

ז'ראר הוייה הלחוץ, זרק את כל מה שיש לו במחצית השניה, כשהכניס את אמיל הסקי ואפילו את פטריק ברגר, שלא ראה מגרש כבר 3 עונות, הכל במטרה להכניע פעמיים נוספות את קרלו קודיצ'יני, השוער האיטלקי המצויין של צ'לסי. שום דבר לא עזר והאדומים המתוסכלים אפילו לא הצליחו לסיים את המשחק ב-11 שחקנים, כשעל סף השריקה, איבד מי אם לא סטיבן ג'רארד את קור הרוח והורחק. בסיום, הקבוצה הטובה יותר היא זו שתחווה את ליגת האלופות בעונה הבאה. ליברפול? היא תסתפק בגביע אופ"א.

בולטון - מידלסבורו 1:2
בולטון היתה תלויה בעצמה והשיגה נצחון ביתי שמעניק לה עונה נוספת בפרמייר ליג. פר פרנדסן (10) וג'יי ג'יי אוקוצ'ה (21), שהצהיר כי ישאר במועדון במידה והוא ישרוד עונה נוספת בפרמיירליג, כבשו את השערים למארחים. מייקל ריקטס, שהיה מלך השערים של בולטון בעונה שעברה, צימק לבורו בדקה ה-61. פרנק קודרו הצרפתי של מידלסבורו הורחק בדקה ה-78, לפני שהשופט שרק לסיום וסימן את תחילת חגיגות ההישארות השנתיות של הקהל המקומי באיצטדיון ריבוק.

בירמינגהאם - ווסטהאם 2:2
הפרמייר ליג נפרדת מ"הפטישים" של ווסטהאם, שגם במקרה של ניצחון לא היו נשארים בליגה (עקב נצחונה של בולטון). לס פרדיננד הותיק (66) העלה את המקומיים ליתרון והקפיץ לאויר את טרבור בוקינג, המנג'ר שלו, שניצח ב-3 משחקיו האחרונים בתוצאה זהה של 0:1. אבל בירמינגהאם, שנילחמה כאילו חייה תלויים על כף המאזניים, הפכה במהירות את התוצאה, כשג'ף הורספילד (79) וסטרן ג'ון הג'מאיקני (88) כבשו לזכותה. פאולו די קאניו (89), הותיק אף יותר, איזן כעבור דקה, אבל הוא כבר לא יהיה באפטון פארק בעונה הבאה, ממש כפי שווסטהאם לא תהיה עימנו בפרמיירליג.

טוטנהאם - בלקבורן 4:0
בלקבורן הביסה את טוטנהאם והשיגה לעצמה את המקום השישי המעניק לה כרטיס לגביע אופ"א, כל זאת על חשבונה של אברטון, שסיימה את העונה בקול ענות חלושה. דוויט יורק (5), קרייג היגנט (45), דמיאן דאף (48) ואנדי קול (62) כבשו לרוברס. גוסטבו פויט, האורוגוואי של טוטנהאם, הורחק בדקה ה-31.

אברטון - מנצ'סטר יונייטד 2:1
מנצ'סטר יונייטד סיימה את עונת האליפות הגדולה שלה עם נצחון חוץ יפה בגודיסון פארק, על אברטון המקומית, שלמרות העונה המצויינת שלה לא תשחק בעונה הבאה באירופה. קווין קמפבל העלה את ה"טופי בויז" ליתרון בדקה השמינית, אבל שערים של דיוויד בקהאם (43) ורוד ואן ניסטלרוי (82), שקיבל את הצ'אנס לזכות בתואר מלך השערים בבעיטת עונשין מ-11 מטרים, העניקו את הנצחון ל"שדים האדומים".

סנדרלנד - ארסנל 4:0
האלופה היוצאת הביסה את סנדרלנד באצטדיון האור. תיירי הנרי (11) כבש את הראשון ל"תותחנים" ופרדי ליונברג, שלא הציג כדורגל גדול בתקופה האחרונה, סיים את העונה עם שלושער (39, 78, 88) פרטי.

ווסט ברומיץ' - ניוקאסל 2:2
לווסט ברומיץ': סקוט דובי (57, 72).
לניוקאסל: ג'רמיין ג'נאס (43), הוגו ויאנה (80).

לידס - אסטון וילה 1:3
ללידס: איאן הארט (8), ניק בארמבי (81), מארק וידוקה (90).
לאסטון וילה: יוהנס גודיונסן (40).

צ'רלטון - פולהאם 1:0
לפולהאם: לואיס סאהה (33).

כל כך טיפוסי לסיטי להפסיד במשחקה האחרון באיצטדיון שהפך לסמלה ושרת אותה במשך 80 שנה. מייקל סבנסון השבדי כבש את השער היחיד במשחק לזכותה של סאותהמפטון והזכיר לקהל הביתי, שגם המשחק הראשון אי פעם ששוחק באיצטדיון הזה, הסתיים בהפסד הסיטי לשפילד יונייטד, עוד ב-1923. הקהל גם הספיק להיפרד מהשוער הטוב בעולם במהלך עשור שנות ה-90, פיטר שמייכל, שהודיע על פרישה מכדורגל.

"מיין רואד" נבנה כאמור ב-1923 והיה בזמנו האיצטדיון הגדול ביותר של מועדון כלשהו באנגליה. סיימון אינגליס, שכתב את הספר "מגרשים ואיצטדיונים באנגליה ו-וויילס", כינה אותו "הוומבלי של הצפון" כשהוא משווה אותו למגרשה הלונדוני של ההתאחדות האנגלית, שנבנה כמה חודשים לפני כן. משחק הגביע בו אירחה הסיטי את סטוק בשנת 1934, משך אליו כ-85 אלף צופים, מספר הצופים השני בגודלו שצפה במשחק כדורגל באנגליה, שלא בגמר גביע.

בין השנים 1941-1949 שיחקה במגרש המודרני ביותר באותה תקופה, גם מנצ'סטר יונייטד, שנאלצה להסתדר באותם ימים ללא אולד טראפורד, שהופצץ ע"י הגרמנים בתקופת מלחמת העולם השניה. מיין רואד היה האיצטדיון הראשון שהכניס שימוש בתאורת זרקורים ב-1953 ובמהלך השנים עבר שינויים רבים. כמו כל האיצטדיונים האחרים באנגליה של אחרי אסון הילסבורו, גם מיין רואד החליף את יציעי העמידה שהיו בו למושבים, פעולה שהקטינה משמעותית את הקיבולת שלו (היום הוא מכיל כ-32 אלף מקומות, רק חצי מהקיבולת במגרשה המשופץ של היריבה העירונית).

בניגוד למגרשים אחרים בהם יושבים האוהדים השרופים מאחורי השערים, הרי שיציע ה"קיפקס" של החולים על הסיטי (משהו כמו ה"קופ" של אנפילד), שמר על שמו ועל מיקומו בצד המגרש. ה"קיפקס" ועימו כל הקהל בכחול, יפרד היום מ-80 שנות היסטוריה, כשהקבוצה צפויה לעבור בשנה הבאה לאיצטדיון "סיטי אוף מנצ'סטר" ממזרח למיין רואד, אשר אירח בקיץ האחרון את משחקי חבר העמים הבריטי (או בשמם המקומי, "משחקי הרצון הטוב").

למרות תכניות להפוך אותו למגרשה הביתי של סטוקפורט קאונטי מהליגה השניה, או אפילו למגרש ראגבי, נראה כי התכניות המקוריות של העירייה להרוס את האיצטדיון, ימשיכו כמתוכנן ופיסת ההיסטוריה הזאת, תישאר כזיכרון עמום בליבם של זקני הכדורגל האנגלים, בדיוק כמו מגדלי התאומים של וומבלי.